בית חב”ד הראשון על אדמת הרפובליקה

חואן דל סור היא עיירת חוף שקטה ונעימה הממוקמת בדרום מדינת ניקרגואה, בגבול המשותף עם קוסטה ריקה. החופים היפים והנופים המוריקים המשתקפים מבתי הכפר הפכו את האזור לפופולארי מאוד בקרב המטיילים והתרמילאים הישראלים. יחסית למדינות אחרות במרכז אמריקה, ניקרגואה היא מדינה זולה מאוד ועל-כן מטיילים רבים מבכרים לשהות בעיירה פרק זמן ממושך יותר ולהחליף בה כוח להמשך המסע.

אחת האטרקציות המרכזיות של הכפר היא גלישה. גלי הים הנמצאים בחופי האוקיאנוס השקט, הופכים את המקום לאידיאלי לגלישה ולפעילות ימית נוספת.

“עד לפני שנים לא ארוכות הייתה חואן דל-סור עיירת דייגים שקטה”, מספר הרב דוד עטר, שליח הרבי מלך המשיח בעיירה. בשנים האחרונות שינתה העיירה את פניה ונפתחו בה מלונות ואטרקציות רבים למטיילים. “עבור מטיילים רבים הכפר מהווה מקום למנוחה של כמה ימים לפני שמתחילים בטראקים בהרי הגעש, או כדי להירגע מהם ולאגור כוחות להמשך הטיול ואנחנו מהווים עבורם בית לכל דבר ועניין”.

אלפי מטיילים ישראלים ויהודים שוהים בכפר מדי שנה. הרב עטר מעריך שמספרם מגיע לכעשרים אלף. עד לפני שלוש שנים המקום נעדר מפעילות יהודית חב”דית. מי שנטל עליו את היוזמה כחלק ממהפכת השליחות בכפרי המטיילים בדרום ומרכז אמריקה, הוא הרב דוד עטר. יחד עם רעייתו יסדו פנינת חמד יהודית, מגדלור של הפצת המעיינות ובשורת הגאולה. במבנה גדול מפעיל הרב עטר בית הכנסת, מסעדה כשרה, קייטרינג, סעודות שבת וחג, שיעורי תורה וחסידות, ופעילות רבה של ‘אחד על אחד’ עם מטיילים רבים שמתוודעים לראשונה לדרך התורה.

“בבית חב”ד פועל בית הכנסת היחיד בכל מדינת ניקרגואה. אמנם יש בכפר הסמוך אלינו קהילה יהודית קטנה מאוד, שעד לפני שנתיים הנהיג אותם ראביי רפורמי, אולם מאז שנפטר, אימצנו את שמונת המשפחות ומדי כמה שבועות אנו מקיימים שם שיעורי תורה. רבים מהם מתקרבים לדרך ישראל סבא. כמה מהם אף קיבלו על עצמם להקפיד על כשרות האוכל ומזמינים מאתנו בשר ועופות”.

“הגענו לניקרגואה מחוסרי כל”

 הרב עטר מספר שכבר בטרם נישואיו היה ברור לו שאת ייעדו בחיים הוא מקדיש לשליחות המלך. “מיד אחרי שנת ה’קבוצה’ הסתובבתי בבתי חב”ד במרכז ובדרום אמריקה. בשנים האחרונות מספר הישראלים שמטיילים באזורים אלה הכפיל ושילש את עצמו ונוצר צורך מיוחד לעבות את הפעילות החב”דית שקיימת במדינות הללו.

“לאחר שנתיים של פעילות בבתי חב”ד אחרים, ראינו שהמדינה האחרונה בה קיימת פעילות חב”דית עם מטיילים היא גואטמלה. ישנן אחריה מדינות נוספות, ניקרגואה ופנמה, שמטיילים התלוננו שאין להם איפה להתארח. לאחר שקיבלנו את ברכת הרבי, החלטנו להרים את הכפפה”.

הפור נפל על ניקרגואה. הרב עטר חיפש ומצא שמרבית המטיילים מתרכזים בכפר חואן דל סור. לאורך תקופה היה זה בית חב”ד האחרון ביבשת. “הגענו לניקרגואה מחוסרי כל, אך עם אמונה ומוטיבציה רבה. לפני בדיוק שלוש שנים בדיוק, הכרזנו על פתיחת בית חב”ד במקום”.

השלוחים לא המתינו עד שימצא מבנה מתאים, ופתחו מיד בפעילות מתוך חדר צר אותו שכרו במלון מקומי. “מאוחר יותר פתחנו במסע חיפושים אחר מבנה מתאים, אך זה לא היה קל. בכפר אין מבנים רבים. אם לא די בכך, הרי שבשנים האחרונות מגיעים אנשי עסקים מאירופה ואמריקה ששוכרים כל פינה פנויה. מה שהקשה על מלאכת החיפוש היא העובדה שהשפה הספרדית לא הייתה שגורה בפינו, כך שהיה קשה מאוד לבטא במילים מה בדיוק אנו מחפשים”.

בצר להם, כתבו השלוחים לרבי שהם מתוסכלים מהמצב ומבקשים סיוע למעלה מגדרי הטבע. התחושה הייתה שהם כבר עברו את כל הכפר ובאף מקום אין מבנה מתאים להשכרה.

חלף עוד שבוע ימים והנס הגיע. אחד המתווכים הראה להם מבנה רחב ידיים עם שתי קומות שהתאים לפעילות. החוזה נחתם ובית חב”ד נפתח בדיוק לפני שלוש שנים.

בתחילה פתחו השלוחים בית הכנסת, אחר כך מטבח כשר, מסעדה ושירותי קייטרינג. “רק לאחרונה חתמנו חוזה עם ארגון ‘אור התורה’ – ארגון חרדי שמטיס לכאן יהודים חרדים לנופש כמה פעמים בשנה, ואנחנו מספקים גם להם את האוכל הכשר. כמו כן אנשי עסקים רבים המקפידים על כשרות מגיעים מפנמה הסמוכה והם נהנים מתבשילי המטבח הכשר שלנו”.

בית חב”ד משמש כפנינה יהודית הפורשת את כנפיה על כל רחבי המדינה. השליח עצמו שוחט עופות מדי כמה שבועות, ומשחיטתו נהנים יהודים רבים, ולא רק המטיילים ובאי בית חב”ד. מדי כמה שבועות נוסע הרב עטר לכפר סמוך בכדי לדאוג לחלב ישראל. בית חב”ד הוא ביתם הפרטי של כל מטייל ומטיילת שמניחים בו את תרמילאים עם בואם לכפר, נהנים משתיה חמה, מארוחה טובה, ומקבלים דף של הנחות שהצליחו השלוחים להשיג עבורם במלונות הכפר.

“בבית חב”ד מתקיימים שיעורי תורה ותפילות תמידים כסדרם. בכל סעודת שבת יש רגעים מרגשים. אחד הדברים המרגשים ביותר הוא, ‘הטופח על מנת להטפיח’ שרואים כאן. מטיילים שזה עתה נחשפו למצוה של תפילין או למצוות אחרות כבר מסבירים זאת למטיילים האחרים. רואים כאן עם ישראל חי, אמונה גדולה”.

ספר תורה ועקרונות 

בחודשים האחרונים זכה בית חב”ד לספר תורה משלו. כמו בכל צעד ושעל בהתפתחות של בית חב”ד, גם אחרי ספר התורה הזה עומד סיפור השגחה מדהים. “עד לפני כמה חודשים נאלצנו להשאיל ספרי תורה ממקומות שונים. היו גם תקופות שלצערנו התקיימו מניינים ללא ספר תורה. עשינו מאמצים כבירים בנידון. לא חלמנו אפילו לאסוף כסף כה רב כדי לרכוש ספר תורה חדש, שכן כל פרוטה חשובה לתקציב היום יומי.

“לפני חג הפסח אשתקד יצאתי למסע קצר של איסוף תרומות בפנמה סיטי הסמוכה. הפעלת בית חב”ד בחג פסח עם כל המתלווה לכך, גוררת הוצאות עצומות, ומכיוון שכבר יצרתי קשר קרוב עם גבירים ונדבנים בקרב הקהילה בפנמה, החלטתי לצאת למסע קצר של איסוף כספים. נוסף על המשימה השגרתית, קיוויתי למצוא גם תורם לספר תורה. יצאתי לדרך מלווה בברכת הרבי. ואכן המסע נשא פרי, והצלחתי לגייס סכומים שיספיקו למימון כל שבעת ימי החג.

“בשלב מסוים חשבתי גם לנסות לעניין את הגבירים ברכישת עמודים מספר התורה ובכך להגיע לספר שלם, אך לא הצלחתי בזה. אנשים כבר תרמו ספרים למקומות אחרים והסתפקו בתרומה עבור ההוצאות השוטפות. לא התייאשתי ועם כל מי שפגשתי, דיברתי על הנושא, עד שנודע לי על גביר גדול, יהודי לא חרדי שמנהל עסקים מסועפים בכל יבשת דרום אמריקה. נודע לי שהוא נמצא בשנה על פטירת אביו וייתכן כי יסכים. באמצעות אחד מידידיי נוצר הקשר והוא הסכים להיפגש עימי.

“בשעה היעודה הגעתי למשרדו השוכן במגדל בן שלושים ושבע קומות הנמצא בבעלותו. בכניסה ליוו אותי משמר של מאבטחים, ולאחר דרך פתלתלה הוכנסתי אליו. האיש שמח לפגוש אותי, וגילה עניין ברכישת ספר תורה - אך זאת בתנאי שהציב. ‘אם תעמוד בתנאי’, אמר, ‘אעשה לך העברה כעת של כל הסכום’. התנאי שלו היה שבכל הזדמנות שנקרא בספר נעשה מי שברך לחיילי צה”ל ולשלום המדינה. הרהרתי קמעה, הפיתוי היה גדול מאוד.

“השבתי לו שעבור חיילי צה”ל אומר בשמחה ‘מי שברך’, אך לגבי ‘מי שברך’ למדינה – תהיה לי בעיה. האיש לא הסכים לתנאי שלי, ואף הוסיף שיעקוב אם התנאי מתקיים. הודעתי לו שאשאל את המשפיע שלי וקבענו להיפגש למחרת באותה שעה. המשפיע ששמע ממני על התלבטות, פסק נחרצות שאסור לקבל את הספר בתנאי כזה. ‘הרבי יזמן בעבורך ספר תורה ממקום אחר’, אמר.

“למחרת אכן הגעתי למשרד והודעתי לו שמדובר בעקרון שלא אוכל להתגמש בו. הסברתי לו שאת ארץ ישראל אנחנו מאוד אוהבים אך לא את דרך ההתנהלות של קברניטי המדינה, והיות ואני לא אדם פרטי אלא נמצא בשליחותו של הרבי, לא אוכל לוותר כמלוא נימה על העקרונות שקבע הרבי. במילים אלו נפרדנו וחזרתי לעיר שליחותי. הוא הביט בי משתומם, ולאחר מכן העניק לי סכום כסף נכבד עבור הפעילות של פסח, אך לספר תורה לא נתן.

“באותו קיץ הגיע לניקרגואה בחור אמריקאי צעיר שומר תורה ומצוות, חובב גלישה מושבע ששמח לשמוע על פתיחת בית חב”ד ואף התארח אצלנו כל השבת ובימות החול. בתפילת שבת שלאחר שחרית עברנו מיד למוסף, והדבר עורר אצלו תהייה רבתי. הוא שאל ואני הסברתי לו שלמרבה הצער עדיין לא הצלחנו להשיג ספר תורה.

“הוא הזדעזע וכבר במוצאי שבת התקשר לאביו, איש עסקים ממיאמי, שניאות לתת אלפיים דולר כתרומה. ‘תודה גדולה על התרומה’, הגבתי, ‘אבל מאין אשיג את שאר הסכום’? האבא שנכבש בלהט של בנו, הבטיח לעשות כל ביכולתו שבית כנסת לא ישאר ללא ספר תורה.

“אביו של הבחור רתם את חבריו לפרויקט עד שנאסף מלוא הסכום לספר תורה מהודר. בחלוף כמה חודשים בנו הצעיר התקשר אלי ובפיו הבשורה: ‘רכשנו בעבורכם ספר תורה’, הודיע, ‘אך מכיוון שאבי טרוד בעסקיו ואני כבר התחלתי את לימודי המשפטים, אין מי שיביא אותו אליכם’. שמעתי את זה ולא ידעתי את נפשי משמחה. מובן שתיאמנו שאחד הבחורים יפגש איתם במיאמי ויקח את ספר התורה, וכבר בשבת שלאחר מכן התקיימה אצלנו קריאת התורה בתפילת שבת. 

“עבורי היה זה שיעור באמונה ועמידה על עקרונות. הרבי מנהל את הכול. אז אמנם ספר תורה לא הגיע מפנמה, אבל הוא הגיע לאחר כמה חודשים ממיאמי. באותם רגעים הדהדו באוזניי דברי המשפיע שלי, שהרבי מנהל את הענינים ולכן הוא ידאג שספר תורה יגיע ממקום אחר”.

ויהי אור בבית חב”ד 

לדבריו של הרב עטר, כל ההתנהלות וההצלחה של בית חב”ד היא מסכת שלמה של השגחות פרטיות מופלאות ולא הגיוניות. כך היה גם בחג פורים האחרון. “כמה שבועות לפני כן, התחלנו בהכנות. קישטנו את בית חב”ד בקישוטים שונים, הבאנו מקראון הייטס מגילה כשרה, הכנו אוזני המן, רעשנים בייצור מקומי, תחפושות, ועוד הרבה אלמנטים שיתנו להרגיש את החג. בערב פורים תלינו מודעות ברחבי העיירה המזמינות יהודים לחגוג איתנו בבית חב”ד.

“אלא שאז החלו מניעות ועיכובים להעכיר את האווירה. שעות ספורות לפני סיום תענית אסתר, נעצרה משאית של חברת החשמל המקומית סמוך לבית חב”ד, הוציאו סולמות והפועלים הנמרצים הודיעו שבאו לנתק את החשמל. לא ידעתי את נפשי מתדהמה. לא ציפיתי לזה. אני מקפיד לשלם את החשבונות מדי חודש בחודשו. ידעתי שאם ינתקו את החוטים, יקח שלושה ימים לחבר אותם. שלא כמו בארץ ישראל או במדינה מערבית מתוקנת, בניקרגואה אנשי חברת החשמל מנתקים את החשמל בכך שהם חותכים את החוטים בצורה פרימיטיבית.

“הראנו למנהל העבודה את המכתבים המעידים ששילמנו את כל החובות, אך הוא הראה לנו מכתב מלפני כמה שנים שצץ להם זה עתה, כי דיירים שהתגוררו בעבר במבנה לא שילמו את חשבונות החשמל. ניסינו להפעיל קשרים ואפילו אנשי ממשל שאנחנו עמם בקשר, אך ללא הועיל. הסכימו רק לדחות לנו את הניתוק בשעתיים. ‘אם תשלמו לא ננתק’ הודיעו בפסקנות.

“החוב עמד על כמה אלפי דולרים, כך שלא היה לנו את היכולת לשלם את החשבון. הללו עשו את עבודתם וניתקו את החשמל. חשמל אמנם לא היה וגם לא מוסיקה שהזמנו, אבל לא ויתרנו וקיימנו אירוע מוצלח במיוחד לאור נרות. כל הישראלים שהיו במקום שמחו והתלהבו מאד. כולם העידו שמדובר היה במסיבת פורים מוצלחת מאוד.

“כעת נותרה רק בעיית החשמל. כשעברו כמה ימים וראינו שאין מה לעשות, היינו בנמיכות הרוח. המקרר לא עבד, גם לא התנור, היינו בלי אינטרנט, בלי טלפון והדבר הכי אלמנטרי - נותרנו בלי אור, התנהלנו לאור נרות.

“פנינו לעורכת דין מקומית, ידועה מאוד ביכולתה לסייע ואף היא הודיע לנו שאם מדובר בחברת החשמל, קצרה ידה מלהושיע. כתבתי אפוא לרבי וביקשתי ברכה. המענה הפתיע אותנו. הרבי כותב שעל יהודי להיות נר להאיר, ועליו להימצא כל הזמן בתנועה של הוספה באור. איך נאיר? שאלתי את עצמי, הרי אין לנו אור?! אך ברכתו של הרבי נסכה בי עידוד רב. החלטתי שכיוון שמדובר במוסד של הרבי, אני אעשה את מה שאוכל בדרך הגשמית והרבי יעשה את הטוב ביותר עבורנו.

“באותם ימים מטיילים כבר חיברו עלינו בדיחה, שבית חב”ד הפך למערת צדיקים בדרך לצפת… אנחנו מצדנו המשכנו לעשות את כל הפעילות, אך בלי חשמל.

“יום אחד פגשתי עורך דין שמזהה את עצמו כבן נח, חבר בקבוצה של מקומיים המגדלים זקנים ושומרים על מצוות. לא חשבתי שהוא יוכל לסייע לנו במשהו, אך שיתפתי אותו במה שעוללו לנו אנשי חברת החשמל. הוא שמע את זה ונזעק: ‘אני אעזור לכם’, אמר.

“למען האמת, לקחתי את דבריו בערבון מוגבל. כל כך הרבה אנשים הבטיחו לנו הבטחות רבות, וכלום לא השתנה, מה הסיכוי שהוא יוכל לסייע? באותו יום לקראת השעה שש בערב אני שומע פתאום צפירות של משאית חונה בצמוד לבית חב”ד. יצאתי החוצה וראיתי שוב את אנשי חברת החשמל מניחים סולמות. ‘מה כעת אתם רוצים?’ שאלתי, הייתי בטוח שכיון שלא שילמנו את החוב, אולי באו לעקור את העמוד חשמל כולו מהמקום. כמה הופתעתי לשמוע אותם בקול מפויס מודיעים שבאו לחבר לנו בחזרה את החשמל.

“למחרת התברר לי מה קרה. אותו עורך דין היה בעבר מנהל חברת החשמל המקומית. מיד לאחר שדיברתי איתו הוא ניגש אל מחליפו והודיע לו שאם לא יחזיר לנו את החשמל באופן מיידי, הוא יתבע אותו על עבירות ששניהם יודעים שהאיש ביצע. המנהל נבהל והבטיח לסדר את העניין…”

פסח לעילא ולעילא 

הרב עטר מבקש לחזור לפסח ולשתף אותנו בסיפור מפעים מבחינתו.

“בשלב מסוים הבנו שבליל הסדר ישהו בכפר מאות רבות של יהודים שמתכוונים לחגוג איתנו. ידעתי שבית חב”ד לא יוכל להכיל את הציבור כולו, מה גם שהיינו צריכים מטבח רציני בשביל כל הבישולים וההכנות הלוגיסטיות. חיפשנו אפוא מסעדה או אולם אירועים בכפר שיסכים להשכיר לנו את המקום לשבעת ימי החג.

“

“מהר מאוד הבנו שאין לזה כל סיכוי, כיוון שבשבוע של חג פסח נפל יום אידם של הגויים. תושבים מכל רחבי ניקרגואה היו אמורים להגיע לעיירה בכל יום ולחגוג עד השעות הקטנות של הלילה בהפנינג של הוללות ומוסיקה. איזה מסעדה תיאות לוותר על הרווחים הגדולים של ימים אלה? כשהבנו שאין כל סיכוי, פנינו לעיירה סמוכה ועברנו מסעדה אחר מסעדה, אך גם מהם שמענו ‘לאו’ מוחלט. יומיים הסתובבנו בכפר לריק. היו שביקשו לשמוע מעט פרטים, אך כשהבינו מה אנו עומדים לעולל למסעדה שלהם, סירבו בנחרצות. חג הפסח הלך והתקרב ואין לנו מקום ראוי וגדול לחגוג בו את ליל הסדר. היינו אובדי עצות. ידענו שיהודים רבים סומכים עלינו ואיננו יכולים לאכזב אותם.

“באותו כפר הייתה עוד מסעדה יוקרתית, עם בר יפה ושטח רחב שיכול היה לאכלס את כולם. מלכתחילה לא נכנסנו אליה כי היינו בטוחים שמסעדה כזו לא תסכים להיות מושכרת, או שמנהליה יבקשו הון עתק בשביל לסגור אותה ולתת לנו להכשיר את כל המקום. כעת, רגע לפני הייאוש, החלטנו להיכנס על אף שלא תלינו בזה כל תקווה.

“מיד כשעמדנו בפתח הדלת, רץ לעברנו המנהל ושאל: ‘אתם יהודים’?

“‘אכן כן’, ענינו.

“‘אתם חב”דניקים’? הוסיף לשאול נוכח פינו שנפער בתדהמה. מאיפה לגוי הניקרגואי מושג כזה?! ישבנו איתו לשיחת רעים, ועוד בטרם פצינו את פינו סיפר שבצעירותו עבד במיאמי והכיר שם את היהודים ואת חסידי חב”ד. לאחר שסיים לספר על חוויותיו, שטחנו את מבוקשנו. הוא שאל לפרטי פרטים מה אנו מתכוונים לעשות, ואמר שיחשוב על כך. בינתיים המשכנו לדבר. ראינו שאותו גוי שמח לשוחח איתנו; נראה היה העלינו אצלו זיכרונות מתוקים. לקראת השעה שתיים בלילה, בטרם נפרדנו, לחצנו ידיים ואז הוא הודיע לנו פתאום: ‘יודעים מה? המסעדה שלכם, עשו בה כאוות נפשכם!’

“היינו בהלם. בתחילה חשבנו שהוא מתלוצץ, אבל כששאלנו אותו אם הוא בטוח בדבריו, נתן לנו תקיעת כף. סגרנו איתו חוזה עם מחיר מצחיק שלא פיללנו אפילו בחלומות האופטימיים ביותר. ולא אף זאת, אלא הוסיף: ‘עבור הבישולים אתן לכם את המטבח החדש שלי שבקומה השנייה, ולקח אותנו לסיור בקומה השניה. מסתבר שבקומה העליונה היה מטבח חדש שעדיין לא בושל בו דבר, מה שהקל עלינו בהרבה את מלאכת ההכשרה.

“אם לא די בכך, הרי שמנהל המסעדה המליץ בפנינו על שף מיוחד ומומחה למאכלים יהודיים, חבר טוב שלו שאף עבד בעבר בבתי חב”ד במיאמי. קיבלנו את המלצתו ובהחלט הופתענו ממנו. נוסף על הידע שלו בהכנת מאכלים לחג הפסח, הלה היה מומחה גם בהלכות פסח, הוא ידע בהחלט לבשל בלי תבלינים. כל כלי שנפל על הרצפה, הורה מיד להניחו בצד. פשוט היינו המומים. היה זה חג פסח לעילא ולעילא. מאות ישראלים הסבו בליל הסדר ובימים שלאחר מכן מתוך שמחה יהודית ובחירות אמיתית”.

תוצאות לאחר זמן 

הפעילות בבית חב”ד הינה גדולה ורחבה. לעיתים נראה שהשלוחים התמקצעו בארגון פעילויות גרנדיוזיות. אם תשאלו את הרב עטר, את הסיפוק הגדול הוא רואה דווקא בשיחות ‘אחד על אחד’ עם המטיילים הישראלים, או עם המבקרים היהודים, שיחות שמבשילות ויוצרות שינוי תודעתי ואף מעשי. “לפני כמה חודשים נכנסה לבית חב”ד מטיילת והצהירה שזהו בית חב”ד הראשון שהיא נכנסת אליו. ‘כבר חצי שנה מטיילת, אבל לא מעניין אותי כל קשר עם היהדות’, הודיעה.

“רעייתי ואני הצענו לה לשבת ולהירגע מהמסע. היא סיפרה שאת כל המסע התרמילאי ביכרה לעשות עם קבוצת גויים אוסטרלית ולא עם ישראלים אותם היא מתעבת. ואז שאלה מה דעת התורה לגבי נישואין עם גוי? היא שאלה תוך שהיא מציינת שדעת תורה לא תשנה את תפיסת עולמה. סיפרנו לה על מעלת האיש היהודי ותיבלנו את דברינו בסיפורים ובכך הסתיימה השיחה.  

יומיים לאחר מכן יצאנו אל רחובות העיירה כדי לרכוש ירקות ופירות ופתאום פגשנו בה סועדת את לבה בבית קפה. כשראתה אותנו, רצה לקראתנו. ‘חב”דניקים, מה נשמע? אני חייבת לברך ‘הגומל’. איך אני עושה את זה ואיפה?’ נוכח התעניינותנו סיפרה שקיבלה סימן משמים שהביא אותה להיפרד מחברהּ הגוי האוסטרלי. התברר כי עם צאתה מבית חב”ד יצאה לבית קפה מקומי שם ישבה עם החבר שלה. בחלוף כמה רגעים קמה ממקומה כדי להביא דבר מה. בדיוק ברגעים הללו נפלט מאקדחו של המאבטח צרור כדורים שפגע בדיוק במשענת של הכיסא עליה ישבה לפני רגע קט. ‘אם הייתי ממשיכה לשבת שם, הייתי מסיימת את חיי’, אמרה כשדמעות בעיניה. הדרכנו אותה כמובן כיצד לברך את ברכת הגומל.

“לאחר שלושה חודשים סיפרו לנו מטיילים שפגשו אותה בכפר אחר, כי היא ביקשה למסור לנו שמאז הפגישה היא מתחזקת מאוד בתורה ומצוות בעקבות מה שחוותה”.         

סיפור רודף סיפור, נראה שניתן לשבת לילה שלם ולספר סיפורי השגחה המתרחשים בבית חב”ד.

“בשנה שעברה נכנסו לבית חב”ד זוג מטיילים ישראלים, הם מאוד התענינו ביהדות והתקרבו. במשך תקופה ארוכה למדנו אתם תניא ושולחן ערוך, ומכיוון שהם עמדו לקראת נישואין, לימדנו אותם את דיני והלכות ייסוד משפחה בישראל. לפני שעזבו, כתבו השניים לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’. האישה קיבלה תשובה מדהימה על שמירת טהרת המשפחה וגם בן זוגה קיבל תשובה דומה, בעוד שאצל שניהם חזר המסר של הרבי, כי הוא מבקש מהם להפיץ אור.

“לא ידענו אז במה הם עובדים וגם לא שאלנו. כשהייתי בביקור בארץ ישראל, קיבלתי מהשניים הזמנה לחתונה. צריך להבין שהשניים כלל לא דתיים. כמה הופתעתי לשמוע את הניגון ד’ בבות שעה שהלכו לחופה. כשהתקדמתי לעבר מקום החופה, נדהמתי לראות על המסך קטע וידאו של הרבי מלך המשיח מוקרן לאורחים. רק אז חשפה בפני האישה שהיא עובדת כעורכת מוסיקאלית באחת מתחנות הרדיו בתל-אביב, ובכל אימת שהיא יכולה, היא מכניסה לשידורים ניגונים חב”דיים”.

מרחיבים מעגלים

בשנה הראשונה הפעילות התמקדה בעיקר עם המטיילים הישראלים. אך לאחרונה נרקמו קשרים טובים גם עם הקהילה היהודית המקומית. יש לנו שם שיעור קבוע בהלכה ובחסידות. הם מאוד שמחים על היחס החם והלבבי שהם מקבלים מאתנו ואנחנו שמחים על הגאווה היהודית שאנו נוסכים אצלם לאחר כל מפגש.  

“יש לנו קשר טוב גם עם יהודים אמריקאים שהגיעו לכפר והקימו עסקים או יהודים הנמנים על חוג חובבי הגלישה. אנשים רבים שברחו משאונה של עיר, קבעו את מושבם בכפר.

“בשעות האחרונות שלפני כניסת חג סוכות האחרון, החלטתי לרדת לבית חב”ד לוודא שהכול מוכן ומזומן לחג, הכיסאות במקומם והסוכה נקיה. ראיתי שהכול נמצא במקום, העובדות של בית חב”ד סידרו הכול. התכוונתי לעלות בחזרה לקומה השניה כדי להשגיח על הבישולים ועל ההכנות האחרונות. לפתע הבחנתי בזווית העין בכמה לכלוכים זניחים. החלטתי לקחת מטאטא ולהתחיל לטאטא שהכול יהיה מושלם.

“עוד אני עומד ומטאטא, ופתאום אני רואה שני גברים בגיל העמידה עומדים מול הכניסה לסוכה. חזותם העידה עליהם שהם מערביים. 
‘אתם יודעים מה זו סוכה?’ פניתי אליהם, והם השיבו בחיוב. ‘אתם יהודים?’ הוספתי לשאול, והם השיבו בחיוב. הכנסתי אותם לסוכה והתיישבנו לשיחה ארוכה. הסברתי להם על מהות החג. הזמנתי אותם גם להיות האורחים שלנו במהלך החג, והם ניאותו בשמחה. בזכותם היה לנו מניין בערב החג.

“מאוחר יותר התחזק הקשר ונודע לנו שהם מתגוררים במקום, ואחד מהם, ארכיטקט במקצועו, עובד בניקרגואה בחברה שבונה מבנים. מובן שרתמנו אותו לבניית המקווה והוא הסכים בשמחה. הוא וחברו בינתיים הפכו לחלק אינטגראלי מהמקורבים של בית חב”ד, והכול בזכות הידור מצווה, בהחלטה לטאטא את הסוכה שתהיה נקייה מכול רבב…

“ישנו ‘מקורב’ נוסף, מנהל מלון יוגה בכפר, יהודי שמקורו מפילדלפיה שקבע כאן את מגוריו בניקרגואה ונשוי רח”ל לגויה מקומית. יום אחד הוא נכנס לבית חב”ד וביקש לשפוך את לבו על קשריו העכורים עם אשתו הגויה. אנחנו האמונים על הפצת אור, מקפידים לדבר יותר על החיוב מאשר על השלילה, והדרך היא בחיזוק זהותו כיהודי באמצעות שמירת מצוות. מעניין שקודם לכן, כלל לא ידענו שהוא יהודי, אך כנראה כשמפיצים אור ומפיצים את המעיינות, או אז נדלקים ניצוצות אצל יהודים.

מוסיפים טהרה וגאולה

בית חב”ד בחואן דל סור שבניקרגואה זועק ‘משיח’. ניתן לראות זאת על כל הפרסומים ועל שלטי החוצות כמו גם בשלט הכניסה. “הנושא הזה הוא חד וברור אצלנו”, אומר הרב עטר. “כמו שאין שלחסיד אין ספק שצריך לעסוק במבצע תפילין או במבצע מזוזה, על אחת כמה במבצע המרכזי והעיקרי - משיח.

“בקהל שנכנס אלינו ישנם שני סוגים עיקריים - האחד נלהב ונרגש מהסיפורים ומתחבר מאוד, והשני, שהם מתי מעט, ספקניים שדורשים לקבל הוכחות. קהל זה מורכב בעיקר מדתיים ששנו ופרשו. או אז אנחנו פותחים ספרי לימוד ומתחילים להתעמק בנושא.

“רק לא מזמן ביקר בבית חב”ד מישהו שביקש להעמיק בנושא, ולאחר שדיברנו באריכות אמר לי: ‘דע לך, בזכותך כעת אני קודם כל מאמין בבורא עולם’…” 

התוכניות לעתיד הן רבות ומגוונות. כל עוד הגאולה לא מפציעה ובית המקדש לא נבנה, עסוקים השלוחים בניקרגואה בהארת הפינה שלהם על פני הגלובוס באור הגאולה.

“השנה אנחנו מתכוונים להתחיל בבניית מקווה טהרה. בנושא זה עניינו את המשפחות היהודיות המעטות שגרות בסמיכות אלינו, והן הסכימו בחפץ לב להיות שותפים בבנייה, ובעיקר בהפעלת המקום. כשהצגתי את תוכניות הבנייה, הסתבר שבניקרגואה היה בעבר מקווה ובית הכנסת, אך בעת מלחמת האחים שהתרחשה במדינה, הלאימה הממשלה את המקום ומכרה אותו למי שהרבה במחיר. כעת אנחנו עמלים להחזיר עטרה ליושנה”.