מכתב נרגש לאחינו החסידים

ב"ה, יהפכו ימים אלו נאו

ידיד יקר.
מאחורי המילים הטכניות 'בחור בכלא האמריקאי' מסתתרים להם המון רגשות, המון בעיות וקשיים ופחדים וסכנות.

בשיחת י' שבט תשכ"ה הטביע הרבי שליט"א את המושג 'יענמ'ס טאטע'. מונח זה מיוסד על הסיפור של הישובניק שהגיע אליו מברק שמת עליו אביו ומכיוון שלא ידע קרוא וכתוב התבקש המלמד שהיה בביתו להקריא את הידיעה שהגיעה. המלמד הקריא זאת בקרירות והמושבניק התעלף מצער, כאשר נשאל המלמד מדוע הוא לא התעלף למרות שיודע לקרוא את מברק ענה 'דאס איז יענמעס טאטע'.

גם אנחנו קוראים ושומעים דיווחים על המקרה של תמים בכלא, אך מה לעשות אצל חלקנו זה 'יענמס קינד'. ובכל זאת, בכל זאת גם הבן של השני צריך לנגוע בנו.

זה שורש כל הסיפורים שהשרישו בנו אודות 'פדיון שבויים'. על אדה"ז, על השפלאר זיידע, על ר' זושא שהיו מכתתים רגליהם ל'פדיון שבויים'. לא בכדי ב'פדיון שבויים' מבאר הרבי ריי"צ משתקפת נקודה עצמית. האיכפתיות והשייכות של אחד עם השני.

אם כן בעצם - זה כן הבן שלי!

והמעשה הוא העיקר: עצם ההשתפות בסיוע להוצאות העורך דין של התמים הנמצא בכלא, זה עצמו משקף ומבטא את האיכפתיות-אחווה ועד לאחדות ישראל הנצרכת כל-כך בכל יום ובכל עת ובפרט בשעות אחרונות אלו של מצב המטושטש של דור אחרון לגלות וראשון לגאולה ברגעים לפני התגלותו המלאה של הרבי מלך המשיח שליט"א.

'פדיון שבויים' של כל חד ואחד מאיתנו ממש.

יחי המלך המשיח! שיבנה בית המקדש במהרה ביום זה עצמו ממש!

אנא תרמו בעין יפה עבור הוצאות המשפט העצומות, שכירת עורך דין מהשורה הראשונה, וטיפול בהוצאות המשפט.

לתרומה בכרטיס אשראי ישראלי: לחץ כאן

לתרומה באמצעות פייפאל / בנק אוף אמריקה: [email protected]

אם זה היה הבן שלי..