צחוק בתשעה באב - נקודה למחשבה

ישנו הסיפור הידוע . שישבו חכמי ישראל בזמן חורבן הבית, וראו שועלים יוצאים מקה"ק - המקום המקודש ביותר בעולם שבו שרתה שכינה בגילוי, ועשו קריעה והחלו לבכות. ורבי עקיבא שהיה איתם החל לצחוק. שאלו אותו מדוע אתה צוחק בזמן שכזה? השיב להם בשאלה, מדוע אתם בוכים? ענו לו כיצד לא נבכה כשאנו רואים כזה בזיון וחורבן וצער... אבל למה אתה צוחק? ענה להם: עכשיו כשאני רואה את דבריהם של הנביאים שהתקימו במלואם ובדיוק, אני יודע שגם נבואות הנחמה על הגאולה והטוב האין סופי יתקיימו ויהיו. ז"א רבי עקיבא ראה שדווקא מתוך החורבן,מתוך השבר, החל תהליך חדש של גאולה. כמו אשה היולדת דווקא בשעת המשבר - צירים, שיא הכאב נולד הילד. לרבי עקיבא היתה ראיה מרחיקת לכת ופנימית - הוא ראה כל מה שחכמי ישראל לא ראו - שבעצם הצער והחורבן , הכוונה הפנימית והעצמית של זה היא טוב אין סופי. ועכשיו כשאנו ממש בתחילתו של "עידן חדש" - עידן גאולי. אנו צריכים "לצחוק" בתשעה באב -לבטא שמחה פנימית ועמוקה, שימי האבל יהפכו תיכף ומיד לימי ששון ושמחה. ודווקא מתוך החושך והמשבר אנו נראה ונרגיש ביתר שאת את שמחת הגאולה.