- התייחסות לשליח שכשל

ענין זה המובא כאן - הוא ענין פנימי ואישי מובהק, ייתכן שהוא מתאים לפורום זה וייתכן שלא, אך זה עידן ועידנים ששבה ועולה במוחי השאלה הבאה: הרי כולנו אנשים בשר ודם - יש המצליחים בשליחותם ויש שלא. ישנם שלוחים שהגיעו לעיר מסויימת ופעלו בה מהפכה. ואלו ישנם שלוחים שתנאי המקום, תנאי הזמן ואופי האנשים - גרמו לכך שהם מדשדשים במקום. וכבר הזכיר אודות כך הרבי שליט"א אך ישנם שלוחים שאף נסוגים. ההצלחה אינה מאירה פנים - עסוקים הם בחיי היום יום, ו"זה לא זז". אחוז קטן מאוד - עוזב את עבודת השליחות, אף שאחוז מעט גדול יותר מרגיש שהמוטיבציה ירדה לו. מה דעתכם בקשר לתחלופה? האם יש מקום להחליף שליח חסר קריזמה באחר? האם יש מקום נרחב יותר - לתת לאנשים לעזוב את מקום השליחות על מנת להשתלב בחיי חברה ללא סטיגמה של "השב משדה המערכה"? האם יש מקום לשליח לצאת לשנת שבתון ולמלאת את המצברים? ועוד: עד היכן הם הגבולות של מסירות הנפש - כששולחים 4 ילדים בני 10-6 ללמוד מעבר לים? האם הדבר נכון לעשות?