פסח שני

נשאלתי היום שאלה, ומעניינת אותי דעתכם: מדוע דווקא לגבי קרבן פסח, נקבעה הלכה שניתן להשלים את המצווה - חודש אחרי, בפסח שני? למה דווקא בהקשר למצווה זו, רוצים ללמדנו כי "ניטא קיין פארפאלן" (אין מצב אבוד) ושתמיד ניתן לתקן? ומדוע שלא תינתן הזדמנות, למשל, להשלים את צום יום הכיפורים והקרבת קרבנותיו, לאדם שלא היה מסוגל (מסיבות מוצדקות וכו´) לקיימן כראוי? ...שאלה נוספת: האם עניין זה של "ניטא קיין פארפאלן", הופך ליסוד שיש לו מקום אחר ´להתגדר בו´, או שזהו ענין הקשור אך ורק לאפשרות השלמת ענייני הפסח, ותו לא? במילים פשוטות: האם יש מקום נוסף בתורה, בענייני התורה או בקיום מצווה, שבה מובא עניין זה (של אין מצב אבוד) לידי ביטוי?

הדין בשבועות שונה בעצם מדין פסח שני

בכל אחד משלושת המועדים אנו מצווים להביא קרבנות ראיה ובכל החגים ניתנים לנו ז´ ימים להבאת קרבנות אלו כאשר מעיקר הדין יש להביא את הקרבן ברגל הראשון ושאר הימים הם תשלומים לראשון, כמו"כ בשבועות ששת הימים שלאחריו הם ימי התשלומין אלא שמפאת היות חג השבועות רק יום אחד ששת המיים הם ימי חול, (ומבואר באריכות בדא"ח כי חג השבועות הקשור לגילוי העצם צריך להיות רק יו אחד). בקשר לשאלה כלפי פסח שני נראה לענ"S כי מכיוון שכל ענינו של פסח הוא דילוג דווקא בו מתאים החידוש כי לעולם לא אבוד, אשר נובע מכך שאנו לא מוגבלים בגדרי המיצאות ועיין בארוכה במאמרו של הרבי ´להבין עניין פסח שני´ המקשר הין שני הפסחים אשר בשניהם ההעבודה היא עבודת התשובה.

יש גם את ימי התשלומין בשבועות...