<font color=red><B>קטמונר</font></b> ז' אדר ב' ס''ג 20:09
ציטוט הקטע הרלוונטי
משפחה אהובה,
שלום וברכה!
הפעם כשכתבתי את המילים ‘משפחה אהובה’ הם רקדו לי מול העינים, היות וזהו הנושא עליו חשבתי בזמן האחרון, והחלטתי להעלותו לפניכם על הכתב.
בכל הגילאים, בכל הזרמים, בכל המקומות, בכל הסוגים, וגם אצלנו בתוך המשפחה, כולם מחפשים מישהו להתחבר אליו, מישהו שיהיה לחבר, לידיד ול’אוהב’. בקצת מחשבה אפשר להבין, שבעצם רובם ככולם לא מחפשים חברים, אחד רוצה חבר כדי שהוא יוכל ללכת איתו לטייל, השני מחפש חבר כדי שיהיה לו עם מי לפטפט, השלישי, מחפש חבר כדי שהוא יהיה חלק מהחבר’ה. בקיצור, הוא לא מחפש חבר, הוא מחפש את עצמו, הוא מחפש מישהו שהוא יוכל להישען עליו. הוא אפילו מוכן בשביל זה לתת את הכל, לעשות הכל, ולספר לו הכל, כדי שהוא יוכל להישען על אותו אחד. לכן, באמת, הוא לא אוהב את החבר, אם הוא אוהב את החבר, זה בגלל שהוא אוהב עצמו...
חבר, זה לא אחד שאתה נמצא איתו שלש שנים באפריקה; גם לא אחד שמלוה לך הלוואות גדולות, ואפילו לא אחד שחולק עמך את עניניו האישיים. כל אלו יכולים להיות תוצאות של חבר. כי חבר זה אחד שאכפת לו ממך, כי אכפת לו ממך. שנוגע לו מה מצבך בעבודת ה’, שנוגע לו עד כמה אתה משקיע את עצמך בעבור הרבי מלך המשיח שליט”א, שנוגע לו שאתה תחיה חיים פשוטים וטובים ללא תסבוכים מיותרים.
חבר זה לא אחד שילטף אותך ויאמר לך כל הכבוד! אתה בחור חסידי, יש לך מדות טובות, אתה משקיע, אתה מתמסר. חבר זה מי שיעלה אותך על השולחן ויסביר לך בדיוק מי אתה, מה הם חסרונותיך, מה הם מעלותיך, מי אתה ומה אתה, כדי שתוכל להתקדם הלאה. כשיהיה לך את כזה חבר, אתה תרגיש, איך שבכל חסרון שהוא מונה אצלך, הוא מלטף אותך. אתה תרגיש שאכפת לו ממך, הוא כואב אותך, אתה ממש נוגע לו, ולכן הוא מנתח אותך. חבר כזה, אפשר בלי לראות אותו שנתיים והוא ישאר חבר; חבר כזה, גם אם לא תתן לו את כל מה שהוא מבקש, הוא ישאר חבר. כי זו לא חברות שבנויה על ‘אני ואפסי עוד’ (וממילא כל מה שמפריע לה’אני’ הוא נגדי), זוהי חברות שבנויה, על יהדות, חברות שסביב הרבי מלך המשיח שליט”א.
כתוב ‘קנה לך חבר’. איך קונים חבר, ב’דולרים’? ‘משרות’? ‘כבוד’? חיוכים? מה? אלא, ה’קנה’ הוא קניין במדות טובות. חבר זה ‘עבודה’, שאתה תתחיל להשקיע מעצמך, לתת את עצמך לזולת, לקנות מדות טובות, לא לשבת כל היום כמו עתונאי, ולסקר את ה’מדות טובות’ של כל העולם... תשב ותבדוק אצלך פנימה, היכן אתה לא טוב, וכך כשאתה תשנה את עצמך, את מהותך - החברים ימשכו אליך.
גם עם החברים שעד עתה הקשר היה שקר, יסודו היה בעפר, וסופו להתעפר, גם את הקשר הזה אפשר לשנות, אפשר לתקן. פשוט צריכים לקלוט, להבין את הגישה לכל הדברים, לדעת ש’חברות’ זה לא משחק ילדים, חברות היא ‘עבודה’ להשקיע אחד בשני, לקדם אחד את השני, וביחד, לחשוב איך לקדם עוד יהודים. במילים אחרות: לשנות את הכיוון בראש, לעשות סוויצ’ קטן בראש, והכל לאט לאט ישתנה. יחד עם זה, כשאתה מסתכל על החבר תשתדל לאורך כל הדרך לדונו לטובה, לראות עד כמה הוא טוב ועד כמה הוא רוצה להיות עוד יותר טוב. אם אתה מבין שאתה צריך קצת ל’דבר’ איתו בנוגע למצבו, תשתדל לדבר לעצמך, תנסה בשעת הדיבור לפעול על עצמך, תרגיש איך שאצלך ישנם גם את כל אותם בעיות, חברך בודאי ירגיש את זה, וזה יפעל על שניכם.
כשיש לך כזה חבר, אתה באופן טבעי ביותר, אוהב אותו בגשמיות ממש, אכפת לך שהוא לא מרגיש כל כך טוב, זה שובר אותך כשהוא עצוב, ואתה שמח גם כשהוא שמח בגשמיות. אז אתה נשפך בפניו, ומספר לו על בעיותך באופן טבעי. כשיש חבר, אז כל הדברים האלו, שעליהם לא בנויה חברות, נעשים באופן טבעי. אבל ברור שכל אלו הם תוצאה מהיסוד, תוצאה מהאהבה שבנויה על ערכים נכונים.
כאן חשים עוד יותר מכל מקום, שאהבת החסידים היא מכך ש’אב אחד לכולנו’ - הרבי מלך המשיח שליט”א. כשקולטים שכולם הם בנים, אז מפסיקים להסתכל בראיה סלקטיבית, מפסיקים לחשוב שהוא מתאים לי יותר והוא מתאים לי פחות, כי כולם הם בנים, כמובן שיש אחים שאתם מצליחים להתחבר יותר, וישנם פחות, אבל האהבה והאכפתיות היא לכל אחד, לכל אח-יהודי באשר הוא.
כאן ב-770 אפשר לראות בקלות מה קורה כשישנה את האהבה הזאת, ומהם התוצאות שלה; אפשר לראות את הנשיקות והחיבוקים של שני חסידים שנפגשים זה עם זה, את המבטים בעינים של זה בזה שמביעים את ה-כ-ל. ובכלל מורגש כאן האהבה הכללית בין החסידים, ובין התמימים. במיוחד זה מורגש בהתוועדויות, יושבים ופשוט מרגישים טוב אחד עם השני, יושבים ומנגנים ניגון, וכשרק נותנים מבט בחבר, קשה מאד לעצור את זרם הדמעות שהולך לפרוץ בכל רגע... אלו דמעות של אושר. אושר שמתבטא מאד בקלות: הידים מונחות לפתע זה על כתף זה, והרגליים נישאות אל על וכולם יחד פוצחים במחול:
‘יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד’!
