והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה

רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, והוי זהיר במצווה קלה כבשחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה. (פרקי אבות פרק ב משנה א). הנה פרקי אבות זה מילי דחסידותא, זאת אומרת לפנים משורת הדין (ראה הביאורים של הרבי לפרקי אבות בתחלתו), ולאור זאת לכאורה קשה להבין את המשפט האמור " והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה". אם נאמר שמדובר במצוה מפורשת, איך אפשר להציע למי שהגיע לדרגה של "מילי דחסידותא" שיעשה חשבון האם זה משתלם לו או לא, הרי כל מצווה זה שווה הכול, וכמאמר הבעש"ט ז"ל הידוע שאפילו מלאך מיכאל – הגדול שבמלאכים - היה נותן את כל עבודתו והשגתו באלקות עבור מצות צצית אחת מארבע ציציות שיש לכל אחד מישראל (קיצורים והערות לתניא ע' מו. וראה הערת הרבי על זה שם ע' קנ), ואם בעבירה ממש חס וחלילה איך אפשר חס וחלילה לחשב את השכר שבזה, הרי אפילו בעבירה קלה האדם נפרד מהקדוש ברוך הוא כמו בעבודה זרה ממש וכמו שכתוב בתניא. אלא על כורחנו מוכרח לאמור שלא מדובר על מצוה ממש ולא על עבירה ממש, אלא על דברים שיש בזה צדדים לכאן ולכאן: שישנם טיעונים לפרש שזו מצווה ויש טיעונים מנגד שזו עבירה, ואין אנו יכולים כל כך בקלות לברר ולהוכיח האם זוהי מצווה או עבירה. ועל זה באה ההוראה הברורה מרבינו הקדוש לראות את התוצאות "והווי מחשב..". וזהו בדיוק המקרה של השאלה הידוע האם להמשיך לפרסם על הרבי שהוא המשיח או לא. מצד אחד היו דיבורים מפורשים של הרבי ש"מי שעושה את זה הוא נלחם בי", ומצד שני היו דברים שהיה נראה כאילו הרבי מסכים לזה. ולכן יש הרבה שנבוכים בזה, ולא יודעים "איזו היא דרך ישרה". ולכן ברור ביותר שהמענה לזה הוא "והווי מחשב". והחשבון בזה הוא כדלהלן: ידוע מה שכתוב ברמב"ם בהלכות מלכים ומלך המשיח: וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הם אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדרים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים , ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים אין סידור הוית דברים אלו ולא דקדוקיהם עיקר בדת. וידוע גם מענה הרבי "אין מצווה כלל לחפש מיהו המשיח". ולכן גם אם יש כאלו שלדעתם בכל זאת יש איזשהו עניין להראות באצבע מיהו המשיח, גם לדעתם לא מדובר על מצווה מפורשת, ובטח שלא מדבר בחובה, רק רשות וכמה פעמים רשות. זוהי "שכר מצווה" אם נאמש שזוהי בכל זאת משהו מעין מצווה, אבל מנגד יש את "הפסד עבירה" - חילול השם שזה יותר גרוע גם מעבירות שיש בהם עוון כרת ומיתות בית דין, וכידוע שעל עבירות עם כרת ומיתות בית דין ייסורים רחמנא ליצלן ממרקין, ואילו על זה גם ייסורים ר"ל אינם מועילים, כידוע, ה' ישמרנו. ויש גם את המענה של הרבי ""מי שעושה את זה הוא נלחם בי" רחמנא ליצלן. ולסיום בואו נאמר "ונסלח לכל עדת ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה".

חובה לפרסם את זהות הגואל

כשהרבי שליט"א מלך המשיח אמר שמי שמפרסם זאת הוא נלחם בו, היה זה באותה תקופה שהעולם לא היה מוכן לקבל זאת. אך שנה בלבד לאחרי זה, אמר כי "לא יהיה לי תרעומת אם יפרשו שנשיא הדור הוא המשיח שבדור". בשנות תנש"א-נ"ב-נ"ג-נ"ג, ועד עצם היום הזה, כל מי שדיווח לרבי שליט"א מלך המשיח שהוא מפרסם את זהותו, קיבל על כך אישור מפורש, ואף בקשה להוספה! ובמילא ברור שלא יכול להיווצר מכך מצב שיהודים יתרחקו מחסידות (ואפילו אם כן - הרי זהו "על כתפיו" של הרבי שליט"א מלך המשיח. וכידוע בנוגע לאברהם אבינו, שעיקר ענינו היה לפרסם אלוקות בעולם, אך בעקבות הניסיון האחרון - העקידה - הפסיד את כל ה"נפש אשר עשו בחרן" שעזבו את דרך הקב"ה כשראו שרוצה להקריב את בנו, כמסופר במדרש). הרמב"ם שאתה מביא: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הם אצל הנביאים" וכו', לא מתייחס כלל לענין זהות המשיח, שהרי הרמב"ם בעצמו מביא את הסימנים שבהם נזהה את המשיח! ואף מביא את סיפורו של רבי עקיבא שהיה מפרסם את זהותו של מי שהיה בחזקת משיח בזמנו (והרי זהו ספר "הלכות הלכות" ושום דבר לא מובא סתם כסיפור, ומכאן ראיה שלהלכה - כאשר מזהים את המשיח, יש לפרסם זאת)! וכל זאת מלבד ה"מעשה רב" שכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א עודד בעצמו בריש גלי את שירת "יחי אדוננו" לעיני מליונים ברחבי העולם כולו (באמצעות לוויין), ואין לך פרסום זהות המשיח יותר גדול מזה, שהמשיח בעצמו מעודד את שירת "יחי אדוננו . . מלך המשיח". ולהעיר: בנוגע למענה המפורסם "אין חיוב לחפש כלל מיהו המשיח", הרי: א. על אף שאין חיוב לחפש, הרי שאם מוצאים, יש אכן חיוב לפרסם (כנ"ל מהרמב"ם). ב. מענה זה היה ליהודי שרצה להחרים את המשיחיסטים בעירו על כך שהם מפרסמים שהרבי שליט"א הוא מלך המשיח, ועל כך באה המענה (הפרטית אליו! כידוע דבריו הק' ש"מענה לאחד, לאו דווקא ששייך לאחר) שעל אף שאין צורך (בשבילו!!!) לחפש מיהו המשיח (ולא מדובר בנוגע לפרסום כלל! כנ"ל), הרי שאהבת ישראל היא חובה מן התורה! ולכן לא להחרים אותם בשום אופן! עדיין לא מאוחר, וכל מי שעד עתה נלחם בפרסום בשורת הגאולה והגואל, עדיין יכול לתקן זאת... ולסיום בואו נאמר "ונסלח לכל עדת ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה". יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!