תשרי ב"מקום שלא קיים"? שאלה הלכתית!

יש בעיה הלכתית לאלו שחושבים שג' תמוז הרבי מה"מ מה"מ, נעלם מגופו (רח"ל) ויוצאים להתאבל אליו בשבת ב"מקום שלא קיים", וכן המצב הגיע שביוה"כ ושמח"ת יושבים הם שם ושרים שירי געגועים חסדיים כמובן ויש בוכים וכו'. ולכן באתי להעיר ולהאיר שההלכה פוסקת בעניני אבלות בשבת, שאין נוהגין דיני אבלות בשבת (עיין שו"ע דיני אבלות בשבת), וכ"ש מובן שביוה"כ שחמור בשבת אסור להתאבל ביוה"כ, ושמחת תורה יום שצרכים להיות בשמחה הם הולכים נגד השו"ע שכותב שצרכים לשמוח ביום שבא מסיימים את התורה, ומתחילים אותה מחדש. אגב בטענה שהליכה לאהל בשבת ויה"כ הוא דבר שבהרגש, הנה ידוע מה שכתב הרבי מה"מ שמה שהוא עושה הוא ההלכה, ולא שמעשיו מנוגדים להלכה, ועוד: הרבי שהיה לו הרגש ומעבר לכך לאדמו"ר הקודם אף לא פעם אחת היה שם לא בשבת ולא ביוה"כ ולא בשמחה"ת. וא"כ נשאלת השאלה הרבי שהיה ב770 בשמחה"ת שבת ויה"כ ב770 זהו מראה שזהו לא רק מפני ההרגש בדבר כי אם מצד ההלכה שבדבר, ולא באתי אלא להעיר ולהאיר.

מירון מקום שמחה

הזכירו כאן את מירון ולהעיר מיומנו ושיחתו של הרבי הריי"צ כי "מירון הוא אוהל שמח" וכד' הרי ששם ענין אחר לגמרי

חבל שלא ציינת את שמך,

אחרת הייתי יודע אם זה רק נדמה לך או גם באמת...

מקור לסיפור אדמור הרש"ב

לעזריאל, אינני זוכר את המקור לסיפור שהזכרת, אך בספר השיחות תש"ג-ה נמצא סיפור על שהרשב"ץ היה עושה את הימים נוראים באהל, ואח"כ שאל אותו אדמו"ר הרש"ב איך היה אגב, במדומני שלמדנו ביחד במגה"ע בתחילת שנות הס'

ביאור לשאלותי

לא שאלתי על מה מבוסס הסייג לשו"ע אלא מדוע המחבר (לשיטתך) הוסיף סייג שלא היה לפני זמנו. עדיין לא אמרת איפה כתוב שאסור ללכת לבית-החיים בשויו"ט, וע"פ הידוע לי יו"ט שני יותר קל מחוה"מ לגבי אבלות!!! (רמב"ם בסיום פרק עשירי מהלכות אבלות, שו"ע יו"ד שצ"ט, י"ג) כתבת "האם תאמר שכאשר הייתה שנה שבו כלל ישראל לא צם, ביו"כ תאמר שמנהג ישראל תורה היא?", והמענה שלי הוא: אין הכי נמי!!! הרבי מה"מ שליט"א אמר שאם ביהמ"ק השלישי יבנה בימים הסמוכים ליוה"כ (כגון בימים אלו) - לא יצומו ביוה"כ, מכיון שהוא יהיה בימי חנוכת-הבית, כבזמן חנוכת בית ראשון! וההנהגה שיש מאות ואלפים של יהודים שבאים למירון לשויו"ט מדי פעם (ומתפללים ממש על הציון, ודלא כבמקום הנ"ל שמתפללים בחדר הנרות ולא בסמיכות לציונים עצמם) - היא לא חד-פעמית אלא הנהגה קבועה של שנים רבות, ואין פוצה פה ומצפצף! שמעתי גם שהרבי הרש"ב ציוה (בתקופה מסוימת) לעשות מנינים על ציונו של אדה"ז בימים-נוראים - לא ידוע לי מקור מדויק. נ.ב. במשך שנים רבות הייתי כותב "עזריא-ל" עד שהעירני הרב י"ש גינזבורג שלא ראו כזאת הנהגה אצל הרבי מה"מ שליט"א (בכתיבת השמות "ישראל", "שמואל" וכיו"ב), ומאז חדלתי מהנהגה זו (לאחר התרת-נדרים ע"פ הוראתו של הרב הנ"ל).

ביאור

לכבוד עזריא-ל, הסייג לשו"ע מבוסס על מה שבכלל התורה, דרכן הוא כאדם, כמו שמצינו הרבה מקומות שכותב, דברה התורה כלשון בני אדם, לכן הם מבססים את הלכותיהם על פי הכלל, הנה דוגמא לכך: לגבי שיעורים של אכילה ביום כיפור וכו', הנה רבינו משאר בערך מהי שיעורו, ולכאורה למה שלא יאמר הכל הולך לפי מידת האדם? אלא שהלכת מבוססת על פי הכלל ועיין היטיב ותמצא זאת כמעט בכל השו"ע! לגבי נסיעה במקום שלא קיים בחוה"מ, הנה נשאל אותך שאלה: האם חול המועד הוא מועד (חג), או חול?, והיות שדברים הכללים מותר לעשות בחול המועד, (נסיעה וכו') למרות שכתיבה למשל רק אם צריך ובשינוי, הנה בכללות זהו יותר קל מביו"ט, שידוע שהכלל הולך, הכי חמור, יוה"כ אחר כך שבת ואח"כ יו"ט, הנה כי כן חוה"מ הוא אפי' פחות מביו"ט לכן אפשר לומר שהקילו בדבר. נ.ב. לפלא שכתב שמנהג ישראל תורה היא, האם תאמר שכאשר הייתה שנה שבו כלל ישראל לא צם, ביו"כ תאמר שמנהג ישראל תורה היא?

איפה כתוב בשולחן-ערוך שאסור ללכת לבית-החיים בשויו"ט?

ואם תאמר שכתוב שאסור להתאבל - הרי גם בחוה"מ אסור להתאבל, ובחוה"מ הרבי הלך לאוהל (פעמיים לפחות - כנ"ל)? אתה צודק שממירון זה לא ממש ראיה, אבל נמצאים שם הרבה יהודים (כמדומני שתמיד היו שם אנשים גם בשויו"ט, עוד לפני שאנשים מתוך חסידות ברסלב התחילו לעשות את כל הפריילאך שלהם), ומנהג ישראל - תורה! נ.ב. סיימת "וזהו הסייג שעשה הבעל מחבר של השו"ע", ותמיהני, מי לחשך שהמחבר עשה כאן סייג? אני לא חושב שהמחבר המציא סייגים משלו (בדרך-כלל)!

שו"ע, זהו זה!

לכבוד עזריא-ל: א.מי זה שבמירון מלא בשבת לא נותן לך פטור, מי מה שכתוב שחור על גבי לבן בשולחן ערוך דיני אבילות שאסור להתאבל על המת בשבת, וגם לא פוקדים קבר בשבת למי שאבל, וזה שבמירון הם עושים ככה, שהולכים למירון בשבתות, אז קודם כל: רובם ברסלב, הם תמיד בשבמחה ולא רק שהם לא בוכים כל המת, אלא שהם שמחים במקומו, (עובדה!), וכל אחד עושה לפי רבו, הרבי דלג בשו"ע כמו שהתבטא רבות, לכן אנחנו הולכים כמו שהרבי מה"מ רוצה ועושה! ב. לגבי זה שיש באהל בכיות, וגם ב770 יכול להיות כזה מצב של בכיה וכו', הנה כי כן נשאלת השאלה, למה השו"ע פסק שאין מתאבלים על המת בשבת? הרי אם לא יתאבל דבר זה יביא אותו לבכיות עצומות בינו ובין עצמו? אלא שההלכה ברובו הולך עפ"י כלל, שכאשר אדם נמצא לכאורה לפי עיניו שראו (אולי לא?), שהוא נמצא במקום שלא קיים, הנה כי זה יש לו סיכויים שיתאבל הרבה יותר, מב770, (ללא לדבר ש770 זה מקום שיש שם חיות בכללות), וזהו הסייג שעשה הבעל מחבר של השו"ע, באם יש שאלות הבהרות נא להעביר, שנה טובה!

בלי להכנס לדיון האם יש משהו באוהל או לא

אם אתה מדבר על עצם השהיה בקברי צדיקים בשבת ויו"ט - אין בזה בעיה הלכתית (סע למירון ותראה שאף פעם לא ריק שם), אלא שהרבי מה"מ שליט"א שלל את ההליכה לציון של הרבי הריי"צ בימים שמתפללים בהם מוסף מכיון ש"בימים אלו נשמות הצדיקים אינן שורות על הקבר". ע"פ הידוע לי הרבי לא הלך לאוהל (במשך 42 השנים תש"י-תשנ"ב) בימים שיש בהם מוסף (כמדומני שגם לא בתעניות-ציבור, וצ"ב) מלבד פעמיים בהושענא-רבא (תשי"א ותשל"ד (מלחמת יוה"כ)), בר"ח מנחם-אב תש"נ (מלחמת המפרץ - הפלישה לכווית), וכמדומני שהיתה עוד פעם בר"ח, ואינני זוכר אותה. דבר זה מלמדנו לכאורה שבזמנים שצריך ישועות מיוחדות הולכים גם בימים שיש בהם מוסף (כמדומני שבליל שמע"צ תשל"ח הלכו רבים ברגל מ770 לאוהל), אך בעיקרון ההוראה של הרבי היתה שלא ללכת לאוהל של הרבי הריי"צ בימים כאלו (יש כאלו שחושבים את עצמם יותר חכמים מהרבי והם הולכים - הם גם חושבים שהם יותר חכמים מהרבי ומחליטים שאסור לפרסם את מה שהרבי עצמו פירסם...). בקשר לטענתך שזה מביא בכיות וכו' - יש כאלו שעומדים ב770, מסתכלים על הכסא, וכשאינם רואים את "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם" - זה מביא אותם לבכיות. האם תאמר להם שלא יבואו ל770 בשמח"ת????

הרגש? הלכה?

כמו שהסברתי גם מבחינת רגשית שמעל הכל, הרבי יש לו הרגש הכי גדול לאדמו"ר הקודם ולא הלך לאהל בשבת, ויו"ט וכו'. ומצד ההלכה יש לזה בעיה, וכמו שאסור להתפלל מי ששתה הרבה משקה ונהיה שיכור, ולכאורה, למה אסור לו להתפלל? הרי "יש לו הרגש שהוא מעל הכל"? אלא, שהלכה הוא מעל הרגש, וגם מצד הרגש לא מצינו זאת בכ"ק אדמו"ר מה"מ, לברכת שנה טובה ומתוקה ב770 בית חיינו ממש! מקדש ה' כוננו ידיך!

אין כאן שאלה, שכן

כל מי שבדרגא כזו שמוכן לבלות שם שבת/חג, לא ישגיח כלל בדבריך, שכן "הרגש ההתקשרות - מעל לכל". ומה גם, שבעיניהם פשוט לכאורה, שכל ערכו של "בית רבינו" עבר למקום ששם, לדעתם, נמצא עתה רבינו רח"ל. אני רק מקווה, שעם הזמן החבר'ה ישימו לב לכך, שמלבד העצבות (לא מרירות, אלא עצבות ממש!) לא יוצא להם מנסיעה זו כלום. לא החלטות טובות, לא שיפור ב"ופרצת", ולצערי אני יודע על מה אני שח.