אהבת ה' ויראתו

ברצוני להעלות נושא מעניין, שאולי יהפוך לסקר אישי. קיימת בדיחה ידועה, על ראש-ישיבה אחד, שבא אליו תלמיד בשאלה המחרידה: בתפילה הוא לא חושב על הקב"ה! והראש ישיבה ענה לו: "אז מה? גם אני לא חושב עליו כבר 60 שנה"... כיון שאנו לא בגדר כזה, רציתי לשאול אותכם, מה דעתכם בנוגע ל: 1) תפילה אישית לקב"ה? (מלבד שלושת התפילות ביום). האם יצא לך לפנות לקב"ה בפשטות, כמו לאבא? שאלתי שאלה זו לכמה תמימים "עובדים", אך השאלה די הביכה אותם. 2) במה מתבטאית אצלך אהבה לה'? 3) האם "אהבה רבה" - זהו מושג בומבסטי ונעתק, השייך ליחידי סגולה בלבד, או משהו שאתה שואף להגיע אליו? 4) האם חוית אי-פעם את ה"תשובה עילעא"? כולנו חונכנו על אהבת ה', ויראתו. התחושה שלי, שעם הזמן אדם "שוכח" על הקב"ה, וכבר בגיל של ישיבה קטנה - אינו מעיז לדבר ולשאול על ה' את המשפיעים. הנושא הופך ל"סגור לדיון", ואח"כ בחור מתלונן, מדוע אין לו כוונה בתפילה. לצערי, גם תמימים רבים לא רואים לעצמם מטרה להגיע לדרגות הנ"ל בקשר אישי עם הקב"ה.

שאלה מוזרה

איזו שאלה משונה. ככה קוראים לי. כמו שתשאל "מילא המלך, אבל מאיפה בא היחי?". למה אתה לא לומד דבר מלכות במקום לשרול שאלות מוזרות? יחי המלך!

ואני לא הבנתי...

מה פשר המשפט שהנשים יותר קרובות לעננים מהגברים??? מה זה פה? תחרות?? לפי זה אפשר לאמר שהגברים יותר קרובים לבימה של הרבי... חבר'ה להתעלות מהשטיות האלה!!!

שכוייעח אבל...

ב"ה שכוייעח, מילא מלכה צור פז הבנתי למה - אבל תחיה - מאיפה זה בא??

אני לדודי ודודי לי

לענין אהבת ה' ויראתו רציתי להעיר שכ"ק אדמו"ר שליט"א מה"מ מבאר כי כל משל המלך בשדה כולל ארבע מדרגות של דחילו (יר"ת ליוצאים להקביל פני המלך) ורחימו (אהבה זוטא כאשר המלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות) ורחימו (אהבה רבה כאשר כמלך מראה פנים שוחקות) ודחילו (יר"ע כשבאים עם המלך לעיר, בר"ה). היינו שכל הענין של אלול זה רק אהבת ה' ויראתו. והנה, מבואר שעיקר הכיף כשהמלך בשדה - ובכך כלולות גם הבחירה שלנו בו כמלך, שתהיה אימתו עלינו, וגם הנאתו מעבודתנו (מקבל בפנים יפות) ומאתנו בעצמנו (ומראה פנים שוחקות) - שאפשר להמתיק איתו סוד בשיחה חברית ונעימה, קרובה ולבבית, בבחינת "ויצא יצחק לשוח בשדה" ו"אין שיחה אלא תפלה". ואכן, כך מבאר הרב"י שליט"א מה"מ במאמרי הטבע היהודי - שהוזכרו כבר באשכול זה - כי עיקר מעלת אלול היא "אני לדודי ודודי לי" (מבין כל חמשת הרמזים), שהיא עבודת התפלה (כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א בשיחתו בענין בלקו"ש ח"א ובכ"ד), וזו דווקא תפלה אינטימית כדוד ורעיה (ולא תפלה "כבן המתחטא אצל אביו" או "כעבדא קמיה מריה"), תפלה מעומק הלב בלי סידור ובלי גינונים, אלא רק בטבעיות והשתפכות הנפש. קיצור: אהבת ה' ויראתו זה אלול, ואלול זה תפלה טבעית וישירה אליו יתברך, כאשר דווקא מתוך כך מחליטים שהוא הכי-הכי וממליכים אותו אפילו שהוא כעת מלך-גולה-בשדה, וכך צועדים בראשו במסע כיבוש אל העיר להמליכו בראש השנה ולגלות פחדו על כל העולם. שמחה וטוב לבב, וכולנו שרות בלב, מעזרת הנשים של שבע-מאות-שבעים, יותר קרובות מהגברים לעננים, ורואות את הרבי פנים בפנים: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

למה???

לא יפה ככה לדבר! למה לקטרג שנושא התפילה לא מדבר פה לאנשים? יש הרבה שרק קוראים ונהנים ולא תמיד בוחרים להגיב.... יחי המלך!

נראה דווקא

לפי התגובות המעטות נראה דווקא שהציבור לא מבין מה רוצים ממנו. להתפלל לה'? כאילו מה...

מה הבעיה??

ב"ה מה הבעיה לומר "אונזער דער אויבערשטער איז א גמרא"? האם לא זה מה שכתוב בספר התניא שלקרוא לה' באמת זה על ידי לימוד תורה: "וזה שכתוב: קרוב ה׳ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת, ואין אמת אלא תורה, דהיינו שקורא להקב״ה על ידי התורה דוקא לאפוקי מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה, אלא צועק אבא אבא וכמו שקובל עליו הנביא: ואין קורא בשמך כו׳" וכמו שמביא אדה"ז בספר התניא עוד: "ומי ש ... נפשו שוקקה וצמאה לה' וכלתה אליו כל היום, ואינו מרוה צמאונו במי התורה שלפניו, הרי זה כמי שעומד בנהר וצועק מים מים לשתות, כמו שקובל עליו הנביא: "הוי כל צמא לכו למים". כי לפי פשוטו אינו מובן; דמי שהוא צמא ומתאווה ללמוד, פשיטא שילמוד מעצמו, ולמה לו לנביא לצעוק עליו "הוי"? וכמו שנתבאר במקום אחר באריכות" איני בא חלילה לקרר מאן דהוא מעבודת התפילה ומהפניה הישירה והבלתי אמצעית לה' יתברך כפי שמבוארת החסידות באריכות בעיקר במאמר ד"ה "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו" ובעוד מאמרים ושיחות - שהבולטים שבהם הם מאמרי הטבע היהודי וכו'' ובעוד כהנה וכהנה מקומות. מה שכן באתי הוא להדגיש שהפניה לה' (לפחות לפי מה שמובא בספר התניא) היא גם (ובעיקר) על ידי לימוד התורה - שהיא פנימיות חכמתו יתברך ובה, דרכה ועל ידה מגיעים באמת לפנימיות ה' יתברך. בכל אופן, ישר כח על העיסוק בנושא חשוב זה כמו שכבר ציינו רבים וטובים לפני באשכול הזה. בצפיה לבשורות טובות וחדש טוב.

מביך כי

מבינים שכך צריך להיות, רק מה לעשות - לא עושים, אז מביך.. אבל האמת שכל ישראל בחזקת כשרות, ופונים לקב"ה לפחות בעת צרה. מעניין, אבל כבר קיבלנו מהרבי מה"מ שליט"א רמז לכך, כשהרבי ענה לאברך אחד שכשלא כותבים לרבי הרבה זמן הרי הקב"ה "יוצר" מציאות בה נאלצים לכתוב בכל מקרה, אז למה להגיע למצב כזה, כשיכולים להקפיד לכתוב באופן קבוע ולכתוב רק בשורות טובות. עוד דבר שרציתי להוסיף לנושא, שהסתייגות מדיבור על הקב"ה קיבלנו בעווה"ר רק בדור אחרון ורק בארה"ק יחד עם "חוילת" המוסכמות שקיבלנו ע"ע מציבור החרדי, ונקודה ספציפית של "לשכוח מה' ביום- יום" (ח"ו) - מציבור הליטאי, בהם הקב"ה בכלל נמצא מחוץ לכל תחומי החיים (ולא אצטט בשם אומרו של מי שאמר את זה בפומבי: "אונזער אוייבערשטער - איז א גמרא"). מבחינה הזאת המצב שם ממש זוועתי, עד כדי סטיית הרבנים מדרך התורה וגילוי פנים בתורה שלא כהלכה (איך לא, כשמנותקים מנשיא הדור, אין כבר מה שיקשר למעלה ה"י).

למה מביך???

ברוך מחיה מתים

ב"ה נעים לראות שאחרי בולתנו היתה עדנה לאשכול ותיק (ומביך משהו ) זה. יתן ה' שנזכה באמת לעבוד את ה' באהבה ויראה עבודה תמה מתוך שמחה וטוב לבב. כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

דיון מרתק ביותר!

אפשר לאמר שקראתי את כולו. ולעצם הענין: אכן, יצא לי לפנות לקב"ה בתפילה אישית, במילים שלי מעומק הלב, זה קורה בעיקר כשיש איזה בעיה או צרה, ואז מתפללים לה' שיחלץ אותנו ויגאל אותנו, וזה מדהים איך שה' נענה. ואכן, שמתי לב שאצלינו לא מדברים על נושאים אלו, מן הסתייגות כזאת ומבוכה אולי, וחבל....

לכבוד "המוקצן" (כדבריו)

היית יכול לקצר את דבריך, ולסכמם במשפט אחד: "אין לנו חלק באלקי ישראל". זה נשמע ברור יותר, ובהחלט משקף את כל מה שאמרת, "על קצה המזלג" כמו שאומרים. בני ישראל עברו 40 שנה של הטהרות ממדות רעות, דעות משונות ואמונות טפילות. כתוב, שאותם שנכנסו לארץ היו "דור אחר" לא רק באופן פיזי... התורה מלמדת אותנו כיצד ה' הגיב על כפיות טובה, על התעלמות מהשגחה הפרטית, ומה היה קורה לעם אם לא משה רבינו... ואם אחרי כל הסיפור אתה רואה בעין חיובית את התנהגותם של בנ"י במדבר - הרי מובן לי, מדוע אתה עדיין נמצא בגלות הפנימית, שלא נותנת לך להרגיש את הגאולה כבר עכשיו. נכון, אנחנו הגילגול של דור המדבר. זה גם ההסבר, מדוע יש לנו את אותו האופי. אבל בשונה מהם, אנו כבר מכירים את ההיסטוריה ומסוגלים ללמוד לקח, ואיך לא להתנהג, בכדי להכנס לארץ הקדושה (הגאולה) בן-רגע. אז תפסיק עם ה"שפיצקייט" (שהרבי סולד ממנה מאז ומתמיד), תפסיק לצעוק "אדני משה כלאם!", כי זה לא מה שעומד למשה רבינו בראש. והעיקר - תתחיל להקצין, ולא לבזבז את זמנך על שטויות! א גוט שאבעס.

אודות השיחה המוזכרת - מ"מ???

ב"ה יחי המלך! זכור לי ששמעתי בזמנו על השיחה הזאת בה מלך המשיח התבטא בקשר ליציאת מצרים בדורנו זה והתבטא ש"ליובאוויטש בגימ' מצרים. כמו כן, כמדומני שזה לא התפרסם מעבר לר"ד מאותה שיחה (וכן שמעתי פעם ממישהו שאולי היה בהתוועדות ההיא - אבל איני זוכר ממי) בכל אופן - מישהו יכול לתת יותר פרטים מ"מ לשנה בה נאמרה השיחה הזו או לפחות הקשר? כמו כן - אם מישהו נכח באותה התוועדות בה נאמרו הדברים - אנא יעדכן ולא ימנע בר מבעליו ויתקיים בו מ"ש "מאיר עיני שניהם הוי'" - באור הרבי מלך המשיח שיתגלה לעיננו תכף ומיד ממ"ש ממ"ש ממ"ש!!! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!!

ועל זה נאמר...

ב"ה למוקצן מסעווענסעווענטי: על אמירות "מופלאות" כמו שלך כבר התבטא הרב"י מה"מ שיל"ו פעם (כמדומני שזה היה או בליל הסדר או בשביעי של פסח, איני זוכר איזו שנה - כמדומני שזה הופיע בר"ד של השיחות) בלשונו הקדושה והטהורה ש"צריך יציאת מצרים, ליובאוויטש בגימ' מצרים (390)". כלומר: אלו המניפים את הישות העצמית שלהם ואת פריקות העול שלהם ומכנים זאת בשם "ליובאוויטש" - צריך להוציא אום מליובאויטש ולעשות להם: "יציאת ליובאוויטש..." יחי המלך המשיח!!!

לא בליובאוויטש!!!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! איזה שטויות! איפה אתם חיים? אני לא יודע מאיפה הבאתם את כל הדיבורים האלה, אבל זה בודאי לא מליובאוויטש! אין לנו אלא את הרבי מלך המשיח, והוא זה שדואג לקשר אותנו עם הקב"ה! התורה אומרת, שכשבני ישראל היו במדבר, הרי בכל דבר נצרך הם היו פונים למשה רבינו. איפה כתוב שהם בכלל היו מתפללים לה'? האם התורה (מלשון "הוראה") לא הטוותה בזאת דרך ההתקשרות לה', באמצעות משה רבינו? כל הדיבורים האלה זרים לליובאוויטש, מעולם לא נשמע מהרבי מלך המשיח שליט"א שידבר בגנות מסגרות חינוך ליובאוויטש, ומי אתה שתמתח ביקורת על מוסדותיו המפוארים של הרבי מלך המשיח שליט"א, שהוא בעצמו קבע את הסדר לימוד התלמידים עד פרטי הפרטים הקטנים (כידוע)? באמת נראה שאין לך משפיע, שהיה מעמיד אותך על דרך האמת....

אינטימיות בפומבי

רציתי להעיר כי אשכול חשוב ומענין זה נוגע לכאורה בשאלות אינטימיות ביותר, שנראה מוזר לדון בהן בפומבי. הפניה האישית לה' ותחושת אהבתו, כמו הדבקות בה' בתשובה עילאה, הן מושגים הכי פנימיים וסודיים הקיימים בנפש בין האדם לבוראו. לא בכדי דימו בכתובים ובחז"ל את יחסינו עם ה' ליחסי איש ואשתו - "אשה מספרת עם בעלה" בסודי סודות, בלי שאף אוזן תקשיב; האהבה מפעמת בלב, וכל דיבור עליה עלול לפגום בה, ותשובה עילאה היא רגש אלקי המגיע לדרגת נשיקין וכו'. על כגון דא המליצו את הפסוק "מה יפו פעמים - בנעלים". מה יפו פעמי הלב כאשר הם נעולים היטב מכל מגע זר. אמנם, ידועים דברי כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א כי על אף שבדורות קודמים לא נהגו בחב"ד לדבר אודות עניני פגם ותיקון הברית וכו', הרי שבדורנו זה בו חוסר הדיבור עלול להביא להתפשטות דעות נלוזות של פסיכולוגים וכו' אסור להחשות. וכך בנידון זה, אם ח"ו הגענו למצב שבין חסידים נעלמו מושגי התפלה האישית (שהיא יסוד כל העבודה), האהבה לה' והתשובה - והכל נמדד רק במדדים חיצוניים - לא עת להחשות, וחשוב לדבר על הנושא ולהעיר עד כמה הוא הכרחי. וקלקלתנו היא תקנתו, אשר נזכה לקיים "חכמות בחוץ תרונה" ולגלות לכל - החל מהחוצה שבחוצה שבתוכנו פנימה - את אור החסידות המלבבת את כל יחסינו עמו יתברך!

בקי ברצוא ובקיא בשוב

ענין בסיסי ויסודי בהנידון באשכול זה, הנפלא והחשוב עד מאד ("העכער אונד העכער", כפי שהגדיר המשפיע החשוב ר' חלו"ל), הוא הבנת היחס בין הפניה אל ה' לבין תגובת ה' בחזרה אלינו. טעות בענין זה, שרבים אכן טועים בו - כולל ר' חלו"ל הנצחי היקר, כעולה מתורף דבריו - היא הגורם לפגמים שהעיר עליהם האי יקירא ופרישא, נרקיסא קדישא, א.ב. בעל מחבר אשכול חשוב זה. ואפרט: ב"שורש מצות התפלה" (הנדפס בספר היסוד דרך מצוותיך, כנודע לכל חסיד) מבאר כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק באריכות ובעומק מופלאים אודות היחס לכוונות וסודות הספירות בתפלה. שם מבואר כי התפלה - וכך כל מצוה ופניה אל ה' ורדגש אהוי"ר וכו' - היא "אליו ולא למדותיו" (כלשון הספרי), וראוי לה להיות בלתי להוי' לבדו. לאידך, המשכת השפע מה' אלינו היא דרך התלבשות בספירות וכו'. כלומר, ה"רצוא" הוא "אליו ולא למדותיו" וה"שוב" הוא בדרך התלבשות. המשמעות של דבר זה היא עצומה, והיא גם נוגעת מאד להתקשרות האמיתית הנצחית והבלתי מוחלפת שלנו בכ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, הקדמון (מאז ש"רוחו של משיח" מרחפת על פני המים) והנצחי: הפניה שלנו מלמטה למעלה, ב"רצוא", היא תמיד רק אל ה', ללא כל ממוצעים כלל. הרבי כ"ממוצע מחבר" הוא בלי גוף ובלי דמות הגוף, אלא אם כן החסיד כולא חד איתו-עימו ממש (היינו שאיננו מרגיש שפונה ממיצרו שלו אל מרחבו של הרבי, אלא שהוא והרבי והקב"ה יחד במיצר זה, ומתפלללים אל ה' יחד). לאידך, ההתקשרות העמוקה אל הרבי היא דווקא ב"שוב" - ה' עונה לי דרך הרבי, מדריך אותי בדרכי דרך הרבי וכו' וכו'. עניני תפלה ורגש הם - קודם לכל - בלתי להוי' לבדו (כמובן יש לחזק קשר האהבה אל הרבי, אך זה בגדר מצות דבקות בת"ח ואהבת ישראל וכו', ומועיל כאילו נדבק בשכינה רק אם גם משתוקק ופועל להדבק בשכינה עצמה). הטעות בענין הזה גורמת לכך שטוענים שאהבה צריכה ביטוי מעשי וכו' וכו' - כתחליף לרגש ולתפלה. הביטוי המעשי הוא ה"שוב", אך "שוב" בלי "רצוא" הוא חסר משמעות (למעט משמעותו כמצוה, אלא שה' ברחמיו "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה). בעומק, העיסוק הרב בעניני הרבי - באופן לא מתוקן ולא מבורר, כמובן - מכניס את האדם למהלך של "שוב" שאיננו שיאו של ה"רצוא" (כפי שתובע הרבי במאמר על פרה אדומה משנת תשי"ג, כמדומני), אלא סתם יובשנות מעשית ושכחת ה', ר"ל.

העכער און העכער!

ב"ה ענין גדול להמשיך ולהעלות את האשכול הזה למעלה למעלה (כמובן, אם הודעה זו לא תמחק ע"י הצענזארים), שכן אולי זה יעזור לשבוא את קליפת החיצוניות שכל-כך משתלטת כאן. בכל אופן - כתגובה לא.ב. המתוק אך כאמור בעיקר בכדי להעלות את האשכול - אני כן מדבר עם ה'. אני מדבר עם ה' המון, בהרבה הזדמנויות, זה אולי יהיה גוזמא לומר שלא עוברות חמש דקום בלי איזה דיבור קטן, אבל זה לא רחוק. קצת קשה לי שלפעמים אני מדבר עם ה' ואני לא מרגיש שאני נענה, - כלומר: קשה לי גם זה שמה שאני מבקש (וזה משהו די ספציפי כבר די הרבה זמן) לא מתקיים, - אבל, בעיקר מפריע לי שלעמים כאילו הדיבור עם ה' הופך חלילה לדבור עם עצמי - כלומר, אני יכול להמשיך לקרוא לו ה' ולדבר איתו, אבל כביכול את "הפנים" ואת המבט אני מכוון אל עצמי. נראה לי חשוב מאד להקפיד לא להפוך את הקשר עם ה' לאיזה מן פגם הברית רוחני של עודף מישוש והתעסקות עם ה"עצמי" וה"אני" שלי (כמו שהרבה פעמים קורה לנו בקשרים עם בני אדם) אלא לדעת להפנות את מבטנו באמת אל ה' יתברך "ישר יחזו פנימו" - ולדבר איתו, ובעז"ה, ממילא - כמים הפנים לפנים - גם הוא ידבר אתנו באמת (כדברי חז"ל על הפסוק "מגיד דבריו ליעקב" - מה שהוא אומר הוא עושה - בודאי שאם אנו צריכים לדבר איתו אז גם הוא מדבר איתנו...). ויפים הדברים במיוחד היום, אור לב' סיון בו נאמר : "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" - שכידוע בחסידות (או שלא ידוע, זה עלה לי הערב בראש) שעיקר הענין הוא "ואתם תהיו לי" - אפילו יותר מאשר ה"ממלכת כהנים וגוי קדוש". וכמובן - אוסיף את הסגולה הדועה לכך שאולי בדרך אפשר הדברים יזכו להתפרסם בפורום: "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!!!" וכמובן: תמשיך (אם יש לך כח) לגלגל ולהעלות את הדברים. שתזכה לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות. תגובות אלי אתה יכול לשלוח דרך המסנג'ר אי.מייל של מגיב מס' 14, הוא יודע מי אני... יחי המלך!

כמה הערות קטנות

לא.ב. היקר, שלום וברכה כמה הערות קטנות א. מאד נהניתי מדבריך. כה לחי. באמת דרוש אומץ להעלות נושא אנרכוניסטי כמו עבודת ה' בפורום של חב"ד היום. נהניתי גם מהתגובות, כולל תגובותו המטורפת של "משפיע" בסוף הדיון. למען הגילוי הנאות - משפיע שלח אותי לעיין בפורום ב. אם אתה בקשר עם הבחור מ770, שלא העלה את כתובתו לאתר, ואם מענין אותו/אותך, אוכל לספר לו שני סיפורים מאלפים עד כמה החינוך החב"די כל כך מצטיין וכל כך על הכתפיים של הרבי. בתמצית, זה איך המערכת נפנפה שני מינויים של הרבי, שהם הדמויות הכי רציניות בחב"ד היום (לדעתי), וברור שהם היו נותנים כיוון של "'עבודה" ושל פניה אל ה' וכו' ג. אם אתה רחובותי, אתה בטח מכיר את הרה"ח אלרום לולאי - אם כי עד כמה שהעמקתי בדבריך, כנראה שאתה אינך הוא בעצמו - שעוסק בלהט בנושא היחס בין החב"דניקים לה' וכו'. אם אינך מפורום המתוועדים הקבועים אצלו, כדאי שתצרף את עצמך לפורום הנ"ל בשורות טובות בכל הענינים שתזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות

מותר פה בפורום???

ב"ה זה נראה מאוד לא שפיצ-מוקצניסט-מוחצן-רדוד לעסוק בנושאים שכאלו, אני תמה ביותר שנותנים בפורום זה במה לנושאים העוסקים מעט בעניני "עבויידה" או בכלל במשהו עם טיפה ריח של פנימיות ולא סתם חיצוניות מוקצנת. לגופו של ענין (כמובן, אם תגובה זו תזכה להתפרסם): פשיטא שבפשיטא שעלינו לבקש מה' יתברך ולפנות אליו בכל צורך שיש לנו, מעבר לכך מובא בשיחה של הרב"י מה"מ שיל"ו הסבר למאמר חז"ל "שגורה תפילתי בפי" (מאמרו של החב"דניק הראשון: רבי ח'נינא ב'ן ד'וסא) ולמאמר חז"ל הלוואי ויתפלל אדם כל היםו כולו שיש בלב האדם תפילה מתמדת - הרבה רגשות, געגועים, רצונות שונים, בקשות וכו' וכו' והענין הוא שבשעת התפילה כל רגשות הלב הללו (הקיימים בלב כל היםו כולו וגואים בו) ינותבו ויצאו יחד עם התפילה - ישר אל ה' יתברך. כמובן שקצרנו במקום הראוי להאריך, בכל אופן, ישר כח עצום על העיסוק בענין זה. בברכת יחי המלך!!!

אהבת עולם

לא ראיתי את המאמר שציינת, אך בתניא אנחנו לומדים על שני סוגי האהבה: - אהבה רבה (הבאה למי ששלם ביראה = יראה קודמת לאהבה זו) - אהבת עולם (לאחר ההתבוננות ב"עולם" - עניין 'סובב' ו'ממלא'), ולגביה נאמר ש"פעמים קודמת ליראה". היא, כמובן, פחות נעלית מזו הראשונה. הפניה לה', הדיבור אליו, לדעתי, יותר עניין של הרגש מאשר 'חובה' ממש. לעומת זאת, ההרגשה של "לדבר אליו, לשפוך אליו את הנפש" - הינה חיונית, ביותר, כי אם יהודי לא מרגיש שהוא יכול לדבר אל ה' בפתיחות אלא כל תפילותיו במשך החיים הן יבשות כאלה, אז... אין לי מילים. כזה יהודי פשוט לא מחובר אליו ית'. אני מכיר את מה שאמרת, שלאחר התפילה לה' או פניה לרבי במחשבה - משאלתך מתממשת במקום, מול עיניך, והלב מוצף ברגש של הכרת תורה לה' על ששמע את תפילתך והדריך אותך למקום הנכון. זה כל כך תורם לאמונה, שצר לי על כל אלו שמפסידים את כל זה. אגב, שאלתך 'נפלה' בהשגחה פרטית בימים בהם אנו קוראים בתניא אודות החיוב של כל יהודי להרגיש תשוקה לה', ולבטא אהבה זו אף בדיבור ישיר אליו!

אהבה רבה " ו-"אהבת עולם " --אנא פרט ההבדל

שלום רב . קראתי בעיון רב את הויכוח ביניכם לגבי הנושא של אהבת השם ויראתו וברצוני לומר לכם (א.ב. ו-הבחור מ-770 )שנסיוני האישי מלמד ש"חובה " לפי עניות דעתי לדבר עם הקב"ה ועם מלך המשיח מדי פעם כאשר ישנה מצוקה כלשהי או לחילופין התרוממות רוח כתוצאה מסיפוק רוחני . אני בעבודתי גם מבקש לעיתים עזרה מהרבי בפיתרון בעיה ומקבל תשובה בו במקום (לא בכתב באמצעות אגרות הקודש -שאני כותב מדי פעם בביתי --אלא בקשה מהלב שיוצאת אל הלב של הקב"ה ושל שליחו מלך המשיח ) ואיני רואה בזו שום פסול . כמו שהרבי מבקש ממני בכל פעם לכתוב אליו גם על דברים טובים שקורין איתי אני מוצא לנכון במצבים מסוימים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות (הלילה לפני עלות השחר ) לדבר איתו כמו דבר אל אבא אוהב ,רחום וסולח ומתוודה לפניו וזה רבותי מועיל מאד לנפש שצריכה להשתפך ולבכות ולהתנקות לפני תחילתו של יום חדש שמבשר רק טוב !! זכור לי במאמר של הרבי שדיבר על כך ש"יראה קודמת לאהבה " ,לכן לא הבנתי כל כך העניין של "אהבת עולם "שהיא קודמת ל"יראה " אנא פרט בפשטות העניין . העיקר שיהודי אוהב יהודי למרות השוני בהשקפה וכולנו מאוחדים בבקשה ל-התגלותו של מלך המשיח בגשמיות ולא רק ברוחניות ונזכה לבשורות טובות מייד . מועדים לשמחה !!

'חסיד שוטה'...

בשבת האחרונה שמעתי מהמשפיע על שיחה של הרבי הריי"צ, בה הוא מסביר מהו 'חסיד שוטה'. אילו מדובר בחסיד, איך ניתן לומר שהוא שוטה? הרי הוא בעל השגה. אלא, מסביר הרבי הריי"צ, מדובר בחסיד בעל השגה שדוחה את התענוג על ה' עד לאחרי 120 שנה באומרו: "עוד לא הגיע זמן, עדיין אינני ראוי..." מדוע חסיד כזה הינו שוטה? משום שביכולתו של כל אחד להגיע לתענוג על הוי', אחרי יגיעת נפש ויגיעת בשר, ואין זה נחלת גן-עדן בלבד. וד"ל.

(המשך ל"בחור מ-770)

במחשבה השניה אני דווקא די מסתפק אם נוכל להגיע אל העמק השווה, וזאת מסיבה אחת: שנינו מדברים בשתי שפות שונות. עצם העניין שאני מסכים עם כל מילה שלך (כמעט) ועדיין אין בינינו הבנה, מצביע על ההבדל הענק שבהסתכלות על הדברים. למשל, כאשר כל "ביטוי הרגש" מתקבל אצל הבחור כדבר שחייב להיות חיצוני, - הדבר אינו נכון ונובע מהרגילות של הבחור להחצין בעצמו.. לכן לא הבנת אותי מהתחלה. הרי לא מצינו אצל זקני החסידים מחיאות כפיים ב"אז ישיר", ריקוד שמחה ב"ישתבח" או הנפת אגרופים ב"שמונה-עשרה". אולם, אם ראית זקני חסידים מתפללים, היית שם לב, שלמרות שכלפי החוץ אין כאן שום "בליטות", אך בפנים מתרחש משהו, שלא ניתן לפספס.. וכן על אחת כמה וכמה בתפילתו של כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א. כמה נקודות מתוך מה שרשמת: "וכל אחד ואחד מישראל חייב לאומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב, אלא שמ"מ דארפמען ניט זיין גענארט ביי זיך, וצריך לידע אשר במקום גדולים על תעמוד. אז תשאל קודם מה הרבי שליט"א כותב לא לשקר, מיד שאומר שכל אחד צריך לאומר מתי יגיעו.... אחד מהדברים החשובים ביותר אצל חסידים, זה לא לשקר את עצמו, ביקורת עצמית גבוהה." לא הסברת איך אתה מיישב את שני הדרישות, שמדבריך - סותרות האחרונה את הראשונה. מה אני הבנתי? בבקשה: "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי" - זה לא תזכורת על הביקורת העצמית הגבוהה. זו הוראה לנצל את המקסימום מהדרגה שלך (ולא לנסות לשאוף לעמוד בדרגת הגדולים). "אז מי שחושב שהוא מצא משהו חדש בתורת החסידות ובהנהגותיה, שיתגלגל קצת בין חסידים, והרבי שליט"א ירחם עליו וידריך אותו בדרך הישרה אמן." האם כוונתך שהמצאתי דבר חדש בתורת החסידות ובהנהגותיה? ההיפך, אילו היית מנסה להבין מה כתבתי, בטח היית רואה שאני מזכיר, שהדברים האלה אינם חדשים בליובאוויטש.. "בחסידות מסבירים שלתפילה צריך להתכונן, ולהתפלל באריכות, ואז, אולי בינוני, שזה אומר שאולי זה יביא אותו להתבטלות לקב"ה, שיתמסר לקב"ה, והתמסרות, זה לא לבקש והוא ייתן, זה לא התמסרות זה לצבור הטבות והצלחות. תפיסתך על ה"בינוני" טעות גמורה. ככה גם אני חשבתי כשלמדתי בצפת. לך ותשאל את המשפיע שלך, כיצד ומתי צריך לגלות אהוי"ר המסותרות. "אהבה רבה" - באה למי ששלם ביראה. לעומת זאת, "אהבת עולם" - באה לאחר ההתבוננות בעניין ה'סובב' ו'ממלא', ופעמים שהיא קודמת ליראה (תניא). וזו האהבה שאליה תוכל להגיע גם אתה. יחי המלך המשיח!

אינני מבין דבר אחד.

מדוע פרסמת את תגובתך כאן, לאחר שכבר ענית לי במייל. בכל מקרה, ראה את תגובתי במייל שלך, וייתכן גם שתופתע לא מעט. מקווה שנוכל לדבר בקרוב, פורים שמח!

המלך לא ערום

דבר ראשון אני מקנא בך שאתה חי בעולם האמת, באיזה עולם אלוקי רוחני שאין לו שום שייכות לעולמנו הגשמי, שמלא בקליפות וס"א כלשון התניא. כמה דברים יש לי לאומר לך והם על דעתי בלבד. הציתות שלך מהמאמר של הרבי הריי"ץ, צותת גם במאמר של הרבי מלך המשיח שליט"א, והוא צותת כך, אני מצטט קרוב לסוף אות ג': "וכל אחד ואחד מישראל חייב לאומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב, אלא שמ"מ דארפמען ניט זיין גענארט ביי זיך, וצריך לידע אשר במקום גדולים על תעמוד. התרגום מאדיש הוא: אלא שמכל מקום לא צריך לשקר את עצמו. אז תשאל קודם מה הרבי שליט"א כותב לא לשקר, מיד שאומר שכל אחד צריך לאומר מתי יגיעו.... אחד מהדברים החשובים ביותר אצל חסידים, זה לא לשקר את עצמו, ביקורת עצמית גבוהה, (לא רגש נחיתות זה מושלל). הרבי הריי"ץ אמר (אני לא זוכר איפה), שישנם דברים שאי אפשר להבין אותם לבד, חייבים בשביל זה להתגלגל בין זקני החסידים. הרבי מלך המשיח סיפר פעם: שר' הלל מפאריטש אמר שלא נהיים חסידים על ידי לימוד החסידות, אלא על ידי דרכי החסידים, אז מי שחושב שהוא מצא משהו חדש בתורת החסידות ובהנהגותיה, שיתגלגל קצת בין חסידים, והרבי שליט"א ירחם עליו וידריך אותו בדרך הישרה אמן. בחסידות מסבירים שלתפילה צריך להתכונן, ולהתפלל באריכות, ואז, אולי בינוני, שזה אומר שאולי זה יביא אותו להתבטלות לקב"ה, שיתמסר לקב"ה, והתמסרות, זה לא לבקש והוא ייתן, זה לא התמסרות זה לצבור הטבות והצלחות. יש לחסידים את הדרכים שלהם איך הם מתקשרים לקב"ה לא בזמן התפילה, כמו מכתב או פ"נ לרבי. לאומר אני אוהב אותך, זה לא מחייב, רואים את האנשים שאומרים את זה, שהם בד"כ לא מחויבים לכלום, אין להם רבי, או רב או דרך קבועה, הם קצת חב"ד, קצת ברסלב וקצת קוק, וישנם שהם נטורי קרטה ועוד, מבולבלים וחסרי עמוד שדרה וסדר. אהבה לקב"ה ולרבי חייבת להתבטא בהקרבה, ולא בהכרזות ובקשות והתרגשויות, (גם). אולי תספר מה היה אצל החסידים הזקנים, אולי אנחנו לא יודעים, איפה ראית שהם החצינו את האהבה שלהם לקב"ה, חוץ מבתפילה באריכות? מתי סיימת ישיבה? אולי אתה כבר לא זוכר אבל תנ"ך אף פעם לא היה ולא יהיה ספר פסול, בפרט שבתלמוד תורה לומדים תנ"ך. יש סדר בלימוד וקבע אותו הרבי הרש"ב, וככה ממשיכים ללמוד בהוראת הרבי מלך המשיח שליט"א, והרבי לוקח אחריות על זה, ואין לאף אחד רשות להתלונן על הרוחניות של התלמודי תורה, עם הוא לא מחנך, ואין לו מינוי על זה מהרבי מלך המשיח, אם יש לו בעיה יכול לחפש מקום אחר, אבל יש את האנשים שהרבי שליט"א נתן להם את האחריות והזכות לחנך, ואחרים אסור להם להידחף בזה, אם יש טענות אפשר לגשת לרבנים, ועד אז, ומאז, הרבי מלך המשיח שליט"א לוקח את זה על הכתפיים שלו. מה שאתה כותב שהילדים עושים מצוות כמו "מצוות אנשים מלומדה", בשביל לצאת ידי חובה, זה בגלל השם רואים את ההורים שלהם ככה, גם שההורים חושבים שהם לא רואים, הם רואים ויודעים, אני עדין צעיר אני בחור, ואני יודע מה הולך בראש של ההורים שלי, א"א לעבוד על הילדים, רק בעולם האמת הכול בקלות. הילד ששאלת אותו, לא הבין בכלל מה אתה רוצה ממנו, הילדים סופגים חיות חסידית מהמלמד שלהם, ואמונה טהורה, ואדם פשוט שהוא לא מחנך, הוא לא מבין בחינוך, ולא יודע מה צריך לומר לילדים. בנימה אישית, הילדים של כבודו לא הקריבו ולא יקריבו בעזרת השם מה שהוא הקריב, בשביל להגיע לרבי מלך המשיח שליט"א, ולכן דרך ההתמודדויות שלהם היא אחרת, הם לא רואים את האמת שאבא שלהם רואה, וכדאי שמהר לפני שהם גדלים ולא תוכל להחזיר אחורה, תתעניין בבעיות שלהם. וכמו שההורים שלך לא הצליחו להחדיר בך מה שהם רצו, והמורים לא הצליחו, בדרך שלהם, שאותה אתה מכיר, גם לא תעבוד על הילדים שלך, ואני מציע לך ללכת למחנכים רציניים, ולשמוע מהם מה היצר הרע של הילדים, ולהבין אותם, אתה לא יכול לבד, אני עדיין צעיר, ואני רואה את זה, חבל שיהיה מאוחר. העולם שלנו אני רואה אותו אחרת ממך, אני יותר צעיר ממך, כנראה בהרבה, יש הרבה התמודדויות, למבוגרים זה סוג אחד של התמודדויות, לצעירים זה הרבה סוגים אחרים של התמודדויות, ואתה לא מתחיל להבין את ההתמודדויות של הילדים שלך, גם לא שלי. לטובתך, תלך לשאול אצל אנשים מחנכים, ולא להסתמך על מה שאתה לומד ומבין לבד. אני לא מתכוון לפגוע, אני מבקש סליחה אם משהו כתבתי בצורה פוגעת, אני עדיין בחור צעיר, ואני כותב בדם חם, אז סליחה מראש. בשורות טובות

"מענה" היקר,

הכותב עם סימני השאלה. לא זכיתי להבין את דבריך. אם באת לעורר את ציבור הקוראים בנושא "עשה לך רב" - הרי ניתן היה לפתוח עניין חדש, ואילו דבריך מכוונים אלי - אשמח באם תסביר את עצמך במענה למייל: [email protected] אין כוונתי להיות "דמות מובילה בכיוון". יש מספיק אנ"שים שמשקיעים בזה..:-) אמש שוחחתי עם ילד בכיתה ח', שהינו בן למשפחת חבריי. שאלתי אותו, האם בחיידר המלמד מדבר איתם אודות הקב"ה. מסתבר שלא, ולשאלתי: - "למי מתפללים הילדים כל בוקר?" - ענה לי הילד: - "תלוי. עד כיתה ג' או ד' - למורה". - "ואחרי?..." - {שתיקה} "...אחרי זה או שלא מתפללים בכלל, ואם מישהו מהילדים רוצה להרגיש שהוא "מסודר "על פי ההלכה, אז מתפלל.. לקב"ה כמובן..." דבר בטוח הוא, שילדיי לא ילמדו בחיידר, שבו הילדים מתפללים למורה. אבחר לחנך אותם במוסד של הרבי שמצדיק את שמו, ושבוגריו לא יתפללו "כדי להיות מסודרים עם ההלכה" עד אחרי 'קבוצה', אם לא אחרי זה גם כן. "כדי להיות מסודרים עם ההלכה" - זה מסביר הרבה: למה הילדים "עוזבים" בגיל צעיר (אני עובד עם כאלו בקהילה שלנו ברחובות, וכולם אימתו את השערתי), מדוע אין לילדים חשק להתפלל {וכי למה?}, למה אין לבחור חיות בתפילה, לימוד או מבצעים וכד'. "כדי להיות מסודרים עם ההלכה" - האם לכך התכוונת בדבריך על "מעלת עבודת ה' מתוך קב"ע"???...

אהבת ה' ויראתו - מענה

לכותב המבורך! יישר כחך שהנך מעלה לדיון את העניין. מי כמו הרבי שמעמיד את כל העניינים הנעלים ביותר - על המעשה בפועל "המעשה הוא העיקר". מי שאוהב - מבטא את זה! מי שאוהב - עושה! מי שעושה מתוך קבלת עול מוחלטת את הרצון האלקי כפי שמכוון לנשמות שירדו לגוף בדורנו זה דיקא - שאותו ניתן למצוא רק אצל הרבי מה"מ, ובכלל זה הוא זריז לקיים מאמר המשנה "עשה לך רב" לקיים הוראתו של כ"ק אד"ש - למנות "משפיע" (מסור, דואג ואחראי!)ולהתדבר עמו מפעם לפעם - מובטח לו - גם - מניסיון אישי!!! שיצא מעט מעט משגיונות הזמן - ויכוון לרצון! אין ספק שצריך להעמיד את דברי כ"ק אד"ש על חודם כדי להבין את עניינה של תורת החסידות, עניינו של כ"ק אד"ש לאשורו! ועינייני בעסק הזה! וודאי בחור/ אברך שכמותך בא בקשר כראוי עם משפיע חסידי ש(סלח לי עלי הביטוי) "קורע את עצמו"! - שלא יסכים איתך לעיתים, שיעודד אותך, שיגער בך כשצריך, שיזרז אותך לדעת את מקומך ויראה לך את הדרך לעלות בית א-ל!!! אין ספק שיש בך את היכולת על ידי מאמץ ובעזרה מכוונת להעמיד את הדברים על מקומם האמיתי ולהיות דמות מובילה בכיוון! יישר כוח!

ל-א.ב.

באמת מעניין, אבל אתה צודק שהנושא הזה איכשהו לא רגיל אצלנו. אולי לכן לא מגיבים (לי אישית פשוט אין מה להגיב לזה...) אפרופו, הדברים שלך נראים באמת חדשים בליובאוויטש. מה קרה שדווקא אתה מדבר על זה? אולי אני לא צודק, אבל לא שמעתי על זה בהתוודויות, שידברו על זה.

מעניין מאוד!

ועוד יותר מעניין אם מישהו קרא את כל זה או שמישהו לקח זאת לתשומת ליבו, כי אף אחד לא הגיב. יכול להיות שלא הגיבו כי באמת התעורר אצליהם צימאון לאלוקות והם נעמדו לומר להקב"ה כמה מילים אישיות.

איך לא לשים לב....

למדתי אמש שיחה של הרבי מלך המשיח אודות המשכת 10 הדיברות אל תוך חיינו - "להמשיך את ה"וידבר" לתוך עשרת המאמרים {בהם נברא העולם}". הרבי מדבר על התשוקה שצריכה להיות אצל כל יהודי במשך כל היום - "איה אלקיך". הרבי שואל כל אחד ואחד מאיתנו: "איה אלקיך"? כיצד מורגש אצלך, כי "אלקיך" הוא "כוחך וחיותך"? האם אנו חיים את דברי הרבי? כיצד מתבטאת אצל יהודי התשוקה לאלקות יום-יום, ובמשך היום כולו? הרי בכל שיחה {כמעט} הרבי חוזר שוב ושוב על הרעיון הזה, ונראה כאילו אנחנו לא שמים לב לכל הדברים שנוגעים לאהבת ה', צמאון לאלקות וכד'. הדברים כאילו זרים לנו, חס ושלום! אף אחד לא מעיז לעלות דברים כאלו לדיון, ומי שאכן מנסה להתפלל ב"עבודה" - הדבר מעורר גיחוך, ובמקרה הטוב - רק השוואה סתמית: "מה אמרת לאלקים? 'טאטע זיסער'? מה קרה לך? מה, אתה 'ברסלב'?"... כנראה ששכחנו, שעד {וכולל} הדור הקודם, יחסם של חסידים הזקנים אל הקב"ה היה לבבי, וצמאון לאלקות - מוחשי. וכיום - מה הפלא, שילד בביה"ס לא יודע את בוראו, ובישיבה קטנה - מתבייש לשאול שאלה על הבורא. שבישיבות לא לומדים תנ"ך, כאילו מדובר בספר אסור {תכנסו לכל ישיבה ובית הכנסת ושימו לב איפה מונח ספר התנ"ך המאובק}. אולי כאן המקום ללמד זכות, שהודות ללימוד החסידות לא שכחנו את הבורא. ראו מה קורה בחוגים אחרים, בהם אנשים מתפללים רק משום שכך מחייב אותם שו"ע, והם עצמם כלל אינם בטוחים האם הקב"ה יענה על תפילתם.

(המשך)

היום למדתי את מאמרו המפורסם של הרבי הרייץ, הלא הוא "באתי לגני". שם הוא מזכיר את הנקודה המעניינת, שאין הקב"ה בא בטרוניא לבריותיו, ואין שום מניעות ועיכובים מכל אדם להגיע לדרגות נעלות באלקות. כל אדם צריך לומר (ולעניות דעתי גם לשאוף לכך) "מתי יגיעו מעי למעשי אבותיי" ממש כפשוטו. האם הייתה לך תחושה שאתה יכול לדבר לה'? לבקש ממנו, ו'אפילו' לקבל?..