לפקוח את העיניים

מייאוש ועצבות לשמחת הגאולה

ה' אדר ס''ו
ר' דוד תורג'מן, שליח הרבי שליט"א מלך המשיח לעיר אוברוויליע שבצרפת, הינו פעיל נמרץ בהפצת בשורה הגאולה בכל רחבי מדינת צרפת, כשתמיד שם דגש על החשיבות בנסיעה לרבי שליט"א מלך המשיח, לבית משיח "770" שבניו יורק.
הסיפור הנוכחי אירע בסיום חודש שבט תשס"ג, כאשר ר' דוד הביא קבוצה גדולה המונה למעלה משישים איש לביקור קצר בבית משיח – "770".
כמובן, ארגון קבוצה גדולה כזו ובאמצע חדשי העבודה דורש המון תכנון והשקעה. ר' דוד פרסם ברדיו היהודי המקומי במשך כמה שבועות אודות הקבוצה המאורגנת לביקור בן כמה ימים בניו-יורק לשהות אצל הרבי שליט"א מלך המשיח.
כאמור, ההיענות הגדולה הכריחה אותו להוסיף בתכנון ובארגון, כשבשלב מסוים ביקש ר' דוד ברכה מהרבי שליט"א מלך המשיח להצלחת הנסיעה. התשובה שהתקבלה באמצעות אגרות הקודש הכילה הבטחה שכל משאלותיהם יתקיימו. מובן שעתה הלך ר' דוד בלב קל ובוטח ושמחתו הדביקה את כולם.
במהלך הנסיעה, הסביר ר' דוד לכולם את מעלת המקום אליו אמורים להגיע, "770" בית משיח, כאשר הדגש הושם כמובן על אודות חייו הנצחיים של נשיא הדור השוכן בבית, הרבי שליט"א מלך המשיח, אשר בביתו "770" הוא מקבל ורואה את כולם ומשפיע שפע ברכות בכל המישורים.
ר' דוד הידוע בתור אדם תוסס ומלא בשמחה, המחיש בשמחתו וחיותו את הדברים האמורים וההסברים שנבעו מהלב נכנסו גם ללב השומעים.
"היה זה בליל שבת 'מברכים החודש', ערב ראש חודש אדר" מספר ר' דוד, "התארחנו כולנו אצל משפחת פראגר הידועה בהכנסת-אורחים המופלגת שלה. הסעודה התנהלה ברוח של גאולה והדיבורים נסבו אודות הציר המרכזי – הרבי שליט"א מלך המשיח.
"בסיום הסעודה, השעה הייתה כבר מאוחרת (קרוב לשתים עשרה בלילה) ונשארו עוד כעשרה חבר'ה מסביב לשולחן. ברוגע ושקט בה שררו לרגע, השתחררו יותר וכל אחד פרק את מה שעל ליבו.
"בין המסובים הייתה צעירה בשם דבורה סקוּטוֹ, הבאה ממשפחה חב"דית בפאריז. דבורה פנתה אליי בספרה שכל משך תקופת ילדותה, תמיד חונכה באווירה של התקשרות לרבי שליט"א ושהוא הוא המלך המשיח וכל רגע אמור לגאול אותנו. כל זה לא היה ניתן לוויכוח בכלל, ומתוך אווירה זו היא גדלה.
"כל זה היה עד שנת תשנ"ד. לקראת סוף השנה ההיא כשהחלה ההעלם הגדול שכבר לא כולם רואים את הרבי שליט"א מלך המשיח בעיני בשר, התהפכה האווירה בביתה, הייאוש והבלבול החלו למלאות את הלב ואיתם העצבות וה"מרה-שחורה".
""כל פעם שאני נוסעת לרבי שליט"א מלך המשיח" אמרה דבורה, "אני בוכה הרבה ומתרגשת בהיזכרי בימים הטובים. לכן, כשראיתי אותך כל הזמן מלא בשמחה ומדבר על חייו הנצחיים של הרבי שליט"א מלך המשיח ועל כך שהוא רואה ומברך את כולם, הרגשתי מאוד לא בנוח כי זה הולך נגד כל מהלך רוחי!"
"דבורה דרשה הסבר לאמונה הזאת, שלמרות הכול שמחים ואומרים שהרבי שליט"א מלך המשיח חי וקיים ללא שום שינוי, ובגוף גשמי!
"התחלתי להסביר לה שדבר זה כבר היה בתולדות עמינו: משה רבינו עלה להר סיני לקבל את התורה והבטיח לעם ישראל שהוא יחזור כעבור ארבעים יום. לפי החשבון (המוטעה) של עם ישראל, עברו ארבעים הימים ומשה רבינו טרם ירד. יותר מכך: השטן הראה בשמים דמות של מיטה נישאת באוויר ועליה נראה שוכב משה רבינו, וכל העולם התמלא חושך וערבוביה. עם ישראל החלו להתייאש, גדולי ישראל דנו ביניהם ולבסוף הגיעו למסקנה שכנראה – לא זכינו... ה"ערב-רב" כבר התחילו להכין את עגל הזהב ש"יחליף" (ח"ו) את משה רבינו. ואז בתוך כל הבלבול הזה, יצאה קולם של המיעוט השולי, שבט לוי הקטנה במספר, המכריזים כי משה רבינו חי וקיים ללא שום שינוי, וכל רגע נראה אותו כולנו!
""סוף הסיפור ידוע" אמרתי לה, "ומובן גם מוסר ההשכל לימינו אלה!". דבורה הקשיבה בהתעניינות רבה ולבסוף הודתה: "דוד, הרגעת אותי!"...
"במרכז השבת" ממשיך ר' דוד את סיפורו, "עומדת התוועדות קודשו של הרבי שליט"א מלך המשיח. מזה כמה שנים שאני נוהג להביא את האנשים שבאו איתי לנסיעה ליד מקומו של הרבי שליט"א מלך המשיח בהתוועדות. אני מוזג לכל אחד כוסית "לחיים" וכל אחד נעמד ליד הרבי שליט"א מלך המשיח ומבקש בקשות אישיות וגם מקבל החלטות טובות להתחזק בקיום התורה והמצוות.
"כך העמדתי בתור את כל הקבוצה שבאו איתי, וכשבקבוק "משקה" בידי מזגתי לכל אחד משישים אנשי הקבוצה כוסית "לחיים". כשהגיע תורי לגשת בעצמי, פניתי ואמרתי לרבי שליט"א מלך המשיח מתוך "חוצפה של קדושה": "רבי! הבטחת לי לפני הנסיעה שכל משאלותיי יתקיימו. עד עכשיו ברבים מהקבוצות שארגנתי, היו סיפורים אודות אנשים שזכו לראות אותך בעיני בשר, אבל עכשיו אני מבקש מהרבי שליט"א מלך המשיח שלא רק יראו אותך אלא גם יזכו לשמוע אותך!"
"כך עמדתי וביקשתי, ואז שמעתי איך שכמה מהחבר'ה שעמדו לידי קוראים לי. הם הסבו את תשומת ליבי לכך שבעזרת נשים עומדות כמה נשים שרוצות גם לומר "לחיים" לרבי שליט"א מלך המשיח.
"הסתובבתי וראיתי שלשה כוסיות מושטות מבעד חלון עזרת הנשים. מילאתי אותם בקצת וודקה והמשכתי להעביר את שאר החבר'ה לפני הרבי שליט"א מלך המשיח. מתוך התעסקותי עם התור הארוך (אליה הצטרפו עוד יהודים צרפתים שנכחו באותה שעה ב"770"), לא ייחסתי כל כך חשיבות למה שקרה מאחוריי בעזרת הנשים – לא שמעתי את צעקות ה"הצלה!" ולא שמתי לב שאחת הנשים שרק לפני דקות מספר הושיטה כוסית "לחיים", התעלפה...
"לאחרי כמה ימים כבר היינו בשדה התעופה ע"ש קנדי בדרכנו חזרה לצרפת. לאחרי כל הבדיקות המתישות החליטו אנשי הביטחון לערוך בדיקה נוספת, ולשם כך העבירו את כולנו למקום אחר. קיבלנו עלינו את הדין, והתקדמנו לכיוון מקום הבדיקה החדש. תוך כדי, הגיע אלי אחד הילדים בקבוצה, אהרן קָרוּבִּי שמו, וכשכולו מבוהל בישר לי אשר כמה מהנשים נשארו מאחורה עם אנשי הביטחון, כי טענו שאין עבורם מקום בטיסה.
"הודעתי לשאר הקבוצה שאני מתעכב קצת ושלא יחכו לי, ומיד חזרתי לדוכני ההרשמה לטיסה. כשהגעתי, ראיתי שם אישה מבוגרת וביתה האוטיסטית (ל"ע) שהגיעו איתנו לנסיעה, איתן עמדה דבורה והתווכחה באנגלית עם הפקידה. בירור קל העלה כי שמות האישה המבוגרת וביתה אינם מופיעים ברשימת הנוסעים. האישה המבוגרת התחננה אליי שהיא לא יכולה לנסוע לבדה עם בתה והיא מוכרחת להישאר אתנו. הרגעתי אותה והסברתי לה שהיות ונסענו לרבי שליט"א מלך המשיח, אין ספק שהכול יסתדר והרי הרבי שליט"א מלך המשיח הבטיח ש"יקומו כל משאלותינו!"...
"באשר איני שולט היטב בשפת האנגלית, ביקשתי מדבורה שתאמר לפקידה שתסתכל ישר בעיני הנשים. אחרי שעשתה כך, אמרתי לה (דרך דבורה) שתסתכל עכשיו במחשב לבדוק אם יש מקום בשבילם. הפקידה התחילה להרגיש שלא בנוח והתחמקה, ואז היא הראתה לי לכיוון בן אדם שעמד מרחוק ולחשה: "תלכו אליו, הוא יסדר את הכול".
"כנראה מדובר כאן ב"בוס", חשבתי לעצמי. ה"בוס", שחור נחמד בעל קומה שמע אותנו ולמען הנימוס הסתכל במבט חטוף ברשימת הנוסעים כשהוא מפטיר: "אני מתנצל, אבל השמות לא מופיעים כאן!"
"כשאני מדבר בצרפתית ודבורה מתרגמת, התחלתי להסביר לו שמדובר באישה מבוגרת עם בת מיוחדת שנסעה במיוחד איתנו כי היא לא יכולה בשום אופן לנסוע לבד. ביקשתי ממנו שינסה, אולי בכל זאת ימצא מקום עבורם.
"הפקיד שגם הוא החל להרגיש לא נעים הסתכל שוב והתנצל פעם נוספת באמרו שהטיסה מלאה עד אפס מקום, ויש אפילו כמה שמחכים ב"סטנד-ביי". "ממש אי אפשר לסדר שני מקומות" אמר.
"באותו רגע קשה, האישה המבוגרת נפתחה וסיפרה לנו איך שכבר עשר שנים היא מחכה לנסוע לרבי שליט"א מלך המשיח:
""היה זה לפני עשר שנים" היא סיפרה, "חלמתי שאני רואה את הרבי שליט"א מלך המשיח שאומר לי (בצרפתית): "אני מחכה לך, כבר הגיע הזמן שתבואי!". מאז החלטתי לנסוע, אך מכיוון שלא יכולתי לנסוע לבד עם בתי, הדבר התעכב עשר שנים. לפני כמה שבועות שמעתי ברדיו את הפרסומת אודות הקבוצה שנוסעת לרבי שליט"א מלך המשיח, ועל המקום התקשרתי אליכם והזמנתי את שני הכרטיסים בלי לחשוב בכלל על המחיר!..."
""כעת נזכרתי" סיימה, "שבאותו זמן הבטחתי שאם אזכה לנסוע לרבי שליט"א מלך המשיח, אערוך סעודת הודיה להקב"ה על הזכות הגדול הזה". "וכבר ערכת סעודת הודיה?" שאלתי. ואכן התברר שעדיין לא. כעת הובנה סיבת העיכוב. החלטנו על המקום שבחזרתה לצרפת היא תערוך את הסעודה אצלנו בבית חב"ד.
"כעת ידעתי שהכול יסתדר" ממשיך ר' דוד, "חיפשתי בכיסיי תמונה של הרבי שליט"א מלך המשיח, אך לכשלא מצאתי, הוצאתי חת"ת בהוצאה מיקרוסקופית והנחתי אותו על הדלפק. ביקשתי מדבורה שתפנה שוב לפקיד שהביט עלינו כמשוגעים ותדרוש שיחפש שוב!
"הוא כנראה הבין עם מי יש לו עסק, וכדי לצאת ידי חובה הסתכל פעם נוספת כשהפעם עבר בקפידה על כל הרשימה. כמצופה, גילה כי אחד השמות אכן רשום! "אוקיי" נכנע הפקיד, "אני רואה שאחת מיכן רשומה ולכן יהיה ניתן לסדר מקום גם עבור השנייה, אך תצטרכו לשלם מאה דולר".
"האישה החלה להוציא כרטיס אשראי, אך מיד הוצאתי מכיסי מאה דולר ואמרתי לה "קחי! את לא צריכה להפסיד את הכסף בגלל נסיעה לרבי שליט"א מלך המשיח!". אך היא סירבה לקבל, וביקשה שתמורת זאת אשתמש בכסף לסעודת ההודיה בבית חב"ד.
"בינתיים, הפקיד שראה והתרגש מכל המעמד החליט לוותר על הכסף ומסר לידינו את הכרטיסים ללא כל תמורה. האישה שלא האמינה כי תצליח לצאת מזה, התחילה לצעוק בהתרגשות: "הרבי שליט"א מלך המשיח עשה לי נס!"
"עבור דבורה, היה זה כבר יותר מידי והיא פרצה בבכי. היא קראה לי: "דוד, אני מוכרחת לספר לך משהו!"
"הייתי בלחץ להגיע לטיסה, וגם להרגיע את שאר הקבוצה שבודאי כבר החלו לדואג מההיעדרות הממושכת והצעתי שנדבר בהמשך, אך לפתע התפרצה דבורה: "אתה לא מתחיל להבין את גודל הנס שהיה פה, אני לא יודעת מילה באנגלית והרגע ניהלתי שיחות שלמות עם הפקידים!"...
"נדהמתי למשמע דבריה, והמשכתי להקשיב לה בריכוז.
""בדרך כלל" המשיכה דבורה, "בזמן ההתוועדות של הרבי שליט"א מלך המשיח, אני נוהגת לשבת בעזרת הנשים שמצד רחוב איסטערן פארקוויי, מול מקומו הק' של הרבי שליט"א מלך המשיח.
""גם השבת האחרונה בהתוועדות הרבי שליט"א מלך המשיח ישבתי שם כהרגלי, עד שהגיעו שתיים מחברותיי - האחיות התאומות למשפחת אוחיון - והציעו לי לבוא איתן לעזרת הנשים שמצד רחוב קינגסטון, משם ניתן לעמוד בסמיכות למקומו הק' של הרבי שליט"א מלך המשיח.
""לאחרי הפצרותיהן הרבות, נכנעתי ובאתי איתן לשם. אז ראינו איך שאתה ניגש ומדבר לרבי שליט"א מלך המשיח, ואף מביא עשרות אנשים לומר "לחיים" ולבקש את בקשותיהם. אני, שראיתי אתכם כמשוגעים שמדברים אל הכסא, התחלתי לצחוק ולזלזל. חברותיי לא התייחסו ללגלוגיי ואמרו לי: "במקום ללגלג, תבקשי גם את ברכה מהרבי שליט"א מלך המשיח!" הן נתנו לי כוסית והושיטו את כוסיותיהם לעברך כדי שתמזוג להן.
""כדי לשמור על יחסי ידידות הושטתי אף אני את כוסי. לאחרי שמזגת לנו, קרה מה שהפך את חיי – ראיתי את הרבי שליט"א מלך המשיח יושב על כיסאו, מסתובב ומביט לכיווני, ואמר לי מילה אחת: "לחיים!".
""מרוב התרגשות התעלפתי על המקום, אך גם אחרי שהתעוררתי לא הייתי מוכנה לגלות את מה שראיתי. החברות תלו את התעלפותי בעייפות או סיבות אחרות. אבל לאחרי כל הניסים האלו שראיתי עכשיו, איך שהרבי שליט"א מלך המשיח דאג לכרטיסי טיסה לנשים לאחרי שהוא בעצמו ביקש מהן לנסוע אליו ואִפשר לי לדבר בשפה שאני כלל לא מכירה למטרה זו – לא יכולתי להתאפק והרגשתי מחויבת לספר!"
"כשחזרנו לצרפת ערכנו סעודת הודיה רבתית בעיצומו של חג הפורים לכבוד האישה ובתה שזכו לנסוע לרבי שליט"א מלך המשיח. באותה הזדמנות סיפרה דבורה את סיפורה המלא לפני כולם.
"ואכן מאז, השתנתה דבורה מן הקצה אל הקצה, השמחה והביטחון חזרו למלאות את ליבה כשהיא מחכה כל רגע להתגלותו המלאה והמושלמת של הרבי שליט"א מלך המשיח לעין כל, תיכף ומיד ממש!"