לראות ולהאמין

מובא בשם הנשיא החמישי של חב"ד-ליובאוויטש – הרבי הרש"ב, שבמשך ארבעים-ושמונה השעות של שמיני עצרת ושמחת תורה (שבחוץ לארץ הינם שתי ימי יום-טוב נפרדים כידוע) ניתן לשאוב דליים דליים של שמחה ושפע לכל השנה כולה.
בתורת החסידות מוסבר שימים אלו הם בעצם הגילוי בפועל של כל ה"המשכות", פרי עבודתנו ותפילותינו בימים הנוראים – ראש השנה ויום הכיפורים. בימים אלו - מגלה הרבי הקודם הרבי הריי"צ - מתגלים אותם המשכות, רק דרך סוג עבודה שונה, עבודה של שמחה עצומה למעלה מכל הגבלה.
מסתבר, שימים אלו הינם אף ימים מסוגלים לראיית פני הרבי שליט"א מלך המשיח, כידוע שאף לפני שנים רבות, ה"גילויים" המיוחדים ביותר של הרבי שליט"א מלך המשיח היו תמיד בימים אלו של שמיני עצרת ושמחת תורה.
מספר ר' דוד תורג'מן:
"היה זה בליל שמיני עצרת תשס"ה. לאחרי מעמד ההקפות עם הרבי שליט"א מלך המשיח, הלכנו – אני וקבוצת בחורים וצעירים מצרפת, לסעוד סעודת יום-טוב בסוכתו של איש החסד ר' משה רובאשקין שי' (בחוץ לארץ נהוג לאכול בסוכה בשמיני עצרת – ללא ברכת "לישב בסוכה"). השעה הייתה מאוחרת אבל האווירה הייתה שמחה במיוחד.
"בסיום הסעודה, פנו אליי כמה מ"תלמידי התמימים" (הכינוי של תלמידי ישיבות חב"ד) שנכחו במקום וביקשו שאספר כמה מסיפורי הנפלאות אודות אלו שזכו לראות את הרבי שליט"א מלך המשיח בשנים האחרונות.
"התחלתי לספר כמה סיפורים להם הייתי עד בעצמי או ששמעתי מפי אחרים, כשהבחורים שואלים ומתעניינים בפרט זה או אחר. סיפור גרר סיפור וכך נשארנו עוד כמה שעות מסביב לשולחן מבלי לשים לב לזמן החולף.
"איתנו ישב צעיר בן שמונה-עשרה לערך שעדיין לא שמר תורה ומצוות. לפני-כן, בסיום הסעודה, ראיתי אותו מוציא סיגריה כשכוונתו לעשן. הערתי לו בעדינות שזה אינו מכבוד הסוכה, כמו של בעל הבית. "אם אתה מרגיש צורך לעשן באפשרותך לצאת לגינה". הוא קיבל את דבריי, ומכיון שרצה להאזין לסיפורים, ויתר על הסיגריה ונשאר איתנו.
"במשך כל הזמן הוא האזין בשקט לסיפורים אבל למרות הכול, נשאר ספקני. "איך אתה יכול להיות בטוח שזה אמת?" שאל, "אולי היה זה דמיון, אולי זה קרה להם מתוך ערפול חושים!"
"השתדלתי כמיטב יכולתי להסביר לו גם את המקורות על-פי התורה על אמונתנו בחייו הנצחיים של הרבי שליט"א מלך המשיח כשגם שאר הבחורים מתגייסים להסברי השכנוע, אבל למרות הכול הוא נשאר ספקני.
"בינתיים, שמתי לב שהשעה כבר מאוחרת – השעון הראה על חמש לפנות בוקר! קפצתי ממקומי והכרזתי: "חבר'ה! נשאר לנו עוד שעה לרקוד, בואו נחזור ל"770" ונחטוף עוד כמה רגעים יקרים של ריקוד ושמחה!"
"התקדמנו לכיוון "770" כשבדרכנו שמתי לב שהצעיר מיודענו איננו איתנו. "כנראה הלך לעשן עכשיו את הסיגריה עליה ויתר מקודם" הרהרתי לעצמי.
"הגענו ל"770". בית הכנסת היה ריק יחסית אבל הריקודים נמשכו. השתלבנו במהירות בשמחה הלוהטת והמשכנו לרקוד עוד זמן ארוך.
"שמיני עצרת ושמחת תורה חלפו כהרף עין, וביום "אסרו חג" (היום שלמחרת החג) פנה אלי הצעיר וביקש לדבר איתי בדחיפות. באותה שעה הייתי טרוד בארגון הקבוצה הגדולה שהבאתי כמידי שנה לחודש החגים; בין חדרי השינה ל"770", בין המסעדות לקניות, הייתי תפוס עד הראש בתכנון והדרכת הקבוצה.
"עניתי לו שכרגע אין באפשרותי להתפנות אליו, אבל בהזדמנות אשמח לשמוע את אשר בפיו. כך הוא חזר אליי כמה פעמים במהלך הימים הבאים כשכל פעם השבתי פניו ריקם.
"ביום האחרון לשהותנו ב"770", עמדתי ליד האוטובוס העומד להסיע את כל הקבוצה לשדה התעופה, מסייע פה ושם בסחיבת מזוודות וכדומה. כעת כבר הרגשתי יותר משוחרר כשעומדים בשלבי סיום.
"באותו רגע הגיע אליי הצעיר וביקש שוב לדבר איתי. התפניתי אליו בשמחה ולקחתי אותו הצידה, הרחק מרעש הובלת המזוודות, והקשבתי.
""אתה בוודאי זוכר את אותו הלילה" פתח הצעיר, "כשסיפרת על האנשים שזכו לראות את הרבי שליט"א מלך המשיח בזמן האחרון, ואני הטלתי ספיקות באמיתיות הסיפורים וגם אחרי כל ההסברים נשארתי ספקן. אחרי זה הלכתם לרקוד ב"770" כשאני נשארתי מאחור. בהמשך, גם אני הגעתי ל"770" אבל לא היה לי כוח או חשק לרקוד. תמורת זאת התיישבתי על אחד הספסלים ב"פירמידה" של הילדים על יד ארון הקודש (ב"770" בשמחת תורה ובהתוועדויות גדולות, מקימים מעין "פירמידות" מספסלים ושולחנות כדי שכולם יוכלו לראות) והתחלתי לקרוא בספר.
""העייפות התחילה להתגבר עלי. בתחילה ניסיתי להתעלם ממנה אך לבסוף העייפות גברה ונרדמתי. אחרי משך זמן התעוררתי וראיתי מולי את הרבי שליט"א מלך המשיח עומד ומסתכל עליי!
""חשבתי שאני בוודאי רואה מתוך שינה וצבטתי את עצמי, אך זה לא היה חלום: הרבי שליט"א מלך המשיח עמד מולי, כפשוטו ממש!
""כעת כבר הייתי ערני לגמרי, כשפתאום החל הרבי שליט"א מלך המשיח לומר לי (בצרפתית): "צריך להיות לך אמונה, אתה צריך להאמין בי!". אחרי שדיבר אליי, כבר לא הצלחתי לראות יותר.
""כמובן שלאחרי-זה כבר לא נשארו לי שום ספיקות, רק רציתי להודות לך על ההסברים הנפלאים ולספר לך את הסיפור".
"המחזה כל כך השפיע עליו" מסיים ר' דוד, "שלקראת חודש החגים השנה (תשס"ו), הוא בעצמו הגיע אלינו למשרד וביקש להירשם לקבוצה הנוסעת ל"770", כשהפעם הוא חדור באמונה ובטחון בכל דברי הרבי שליט"א מלך המשיח".