ביאור פסק הדין "בחזקת שהוא משיח"

"ועוסק במצות כדוד אביו"

א' טבת ס''ה

גם זה הוא מסימני המלך המשיח, "עוסק במצות". בקיום המצוות שווים כל ישראל, ייחודיותו של המלך המשיח היא בכך שהוא "עוסק" בהם. לכל לראש מורה הדבר על הטרחה שבעשיית המצווה , אך על פי חסידות ההדגשה היא על כך שזהו העסק שלו, כביכול כמו בעל עסקים. כשיש לאדם עסק מסוים, הרי הוא חודר וניכר לא רק בשעת עסקיו, אלא בכל דבר שהוא עושה בא לידי ביטוי העסק, הוא לא מפסיק לרגע מלחשוב עליו, ומנצל כל הזדמנות לדבר עליו ולהועיל אותו. גם בעת העסק ניכר שאין כאן רק עשי'ה חיצונית, אלא הוא כל כולו מונח בזה, כחלק מהיותו איש עסקים. מדובר כמובן על דרגה נעלית ביותר בקיום המצות.

עומדים אנו נפעמים מול תופעה אדירה זו, "זה ספר תולדות אדם" , מלך המשיח ה"עוסק במצוות": למעלה ממאה שנים, מתוכם למעלה מחמישים שנות נשיאות, מאות ואלפי ימים, שעות ורגעים, מאות ואלפי שעות של דיבור פה בריבוי שפות ביחיד וברבים, פגישות עם כל רובדי האנושות במשך שנות דור, עשרות אלפי אגרות, מאות ספרים, וניהול מנגנון אדיר של פעולות בכל העולם כולו, בכל התחומים, מכל הסוגים ובכל האופנים והאפשרויות, הכל בכל מכל כל – בנושא אחד ולמטרה אחת ויחידה: לימוד התורה וקיום המצוות, והפצתם לכל יהודי באשר הוא, לעורר ולגלות את הקשר בין כל בני ישראל וכל אחד ואחת מהם בפרט – לאביהם שבשמים, בורא העולם ומנהיגו.

עוד מתקופת היותו באירופה ישנם סיפורים מדהימים אודות מסירות נפשו של הרבי שליט"א מלך המשיח לא רק על קיום המצוות, אלא על הידורי מצווה, כיצד דאג בעצמו לפת ישראל וחלב ישראל לכל היהודים סביבתו, לאפות מצות לחג הפסח ולהשיג את ה"כרפס" (בצל) לקערת הסדר, והלך בעת המלחמה במסירות נפש להשיג אתרוג מהודר לחג הסוכות, וכל זאת בתקופה ובתנאים קשים ביותר! כשנודע לו שהנאצים ימח שמם פקדו את ביתו ורשמו אותו כאורתודוקס ולא כתבו במפורש שהוא יהודי, ובכך הי'ה יכול להינצל מידי המרצחים ימ"ש, מיהר הרבי במסירות נפש למשרדים לתבוע שירשמו במפורש שהוא יהודי! באותה תקופה הפציר בו אביו (במכתביו) שלא ירבה בתעניות וסיגופים!

איננו מסוגלים להבין ולעכל מה פירוש הדבר – אדם צדיק שמקדיש את כל חייו לתורה ועבודת ה' מבלי כל רצונות אישיים, אוכל וישן מעט שבמעט למעלה מדרך הטבע לגמרי, צם תעניות שני וחמישי, וער (לפחות) שתי לילות בשבוע, ספון בביתו ולא יוצא מד' אמותיו ממש, עשרות שנים ללא יום אחד של חופשה, לומד תורה ומקדש עצמו לעבודת ה' ולמען כלל ישראל.

הרבי שליט"א מדגיש תמיד כי התורה צריכה לחדור בתוך מציאותו של האדם הלומדה, ובכל דבר יתנהג וידבר על פי רוח התורה. כל מי שראה את הרבי שליט"א בעבודתו היום יומית, ראה מולו מלבד ההוד וההדר לכל לראש "עבד ה'", כאשר בכל מצווה שעושה ובכל פרט מתנועותיו והליכותיו בקודש ניכר שכל עסקו הוא עבודת ה', ובזה חדורה כל מציאותו. כל מילה היוצאת מפיו הקדוש מדויקת על פי תורה, וכל תנועה שלו בכל אחת מאיבריו, אף אם נראית פשוטה חסרת חשיבות, מכוונת ומדויקת לרצון ה' על פי הלכה ועל פי קבלה.

מתוך כל אותם מאות התוועדויות שכל אחת מהם נמשכה שעות ארוכות, מתוך כל אותם אלפי יחידויות שנפרסו על פני מאות לילות – מקפיד הרבי שליט"א כי אף מילה אחת לא תהי'ה מיותרת! מתוך כל אותם מאות אלפי שעות ורגעים – לא עובר עליו רגע אחד מיותר! דרך היא אצל הרבי שליט"א, אם שעה או שעתיים כאן ועשרה רגעים שם לא נוצלו בתכלית השלמות (לפי המושגים שלו) – הרי הוא "משלים" אותם. לצורך זה אין הוא מוריד כמובן מעסקיו בתורה ועבודה, אלא מאכילתו הקטנה ושינתו המועטת.
 
במשך כל השנים רואים בהנהגתו של הרבי שליט"א מלך המשיח את העסק במצוות התורה: עם כל אדם שבא עמו במגע, מדבר הרבי שליט"א על קיום התורה והמצוות, באופן כללי או על פרט מסוים, מזה מבקש להתחיל להניח תפילין, מזו להדליק נרות שבת. בתמורה לנפלאות שפועל לאנשים – דורש רק נושא אחד ויחיד: הוספה בקיום המצוות. כל אדם בעל השפעה שמגיע אליו, פוליטיקאי או עיתונאי, גם אם אינו נראה ששייך לזה כלל, מקבל הוראות בתחום חיזוק היהדות והפצתה. הרבי שליט"א אינו מסתפק אף פעם בהצלחותיו, ותמיד שואף ורואה מול עיניו את המקסימום אליו ניתן להגיע. בכל פעם שמדווחים לו על פעולות בהפצת התורה והיהדות, גם אם הם בממדים אסטרונומיים (הרמת בנינים, תרומות של מיליונים ולא משנה מה), תמיד מביא את דברי חז"ל "מי שיש לו מנה (מאה דינר) רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות", ודורש להוסיף ולפעול הרבה יותר. רואים במוחש כי מאמר זה מבטא את רצונותיו הוא בענייני תורה ומצוות.

סיפר יהודי שפעם בשנת תש"ז הורה לו הרבי שליט"א לדאוג למקוה במקום מסויים, ומאז שנים רבות לא ראהו. לאחרי למעלה מארבעים שנה, כשעבר לפניו בחלוקת הדולרים – הזכיר לו הרבי שליט"א: מה עם המקווה? כשנענה שהמקווה אכן הוקם, נראתה שביעות רצון וקורת רוח רבה על פניו הקדושות. לאחר מכן אמר אותו יהודי שהוא התפעל (פחות מהזיכרון המדהים, יותר) מכך שכל אותם שנים ארוכות, שבודאי היו לו בהם אינספור טרדות ועיסוקים, לא הפסיק הנושא מלעניין את הרבי שליט"א. זהו כל עסקו – שבעוד מקום יהודי יהי'ה מקווה, חינוך יהודי, שיהודיים בדרום אפריקה יוכלו להדליק נרות חנוכה, ושליהודי בקצה נידח יהיו מצות לפסח, וכשישנה נערה יהודי'ה שהולכת להתחתן רח"ל עם גוי – הוא מעיד על עצמו כי הוא אינו יכול לישון! בכך בא לידי ביטוי (מלבד אהבת ישראל עצומה גם) ה"עוסק במצוות" של המלך המשיח – זהו העסק שלו, זה מה שמעסיק את כל מציאותו בכל רגע ורגע.