המשיח יותר ממשה

בספר 'אור החמה' על ה'זהר', מפורש התהליך שיעבור על המשיח, שבתחילה הוא כאדם ישן. וכאשר תתגלה בו הנשמה המיוחדת, הוא 'יתעורר' ויקבל כח נבואי, ואז יכיר בעצמו שהוא הגואל, וכשיתגלה, שאר בני האדם לא יזהו אותו בתחילה כמשיח, עד שיתגלה לגמרי ואז הכל יאמינו בו.

מהפסוק "הנה ישכיל עבדי, ירום, ונישא, וגבה מאד" - בו מתאר הנביא ישעיהו את מעלותיו של המשיח - לומד המדרש שקומתו הרוחנית של המשיח תהיה גבוהה ממעלת משה רבינו, האבות ואדם הראשון, ואף ממלאכי השרת.
אך לא בבת אחת יגיע למדרגתו זו. אלא ככל שיתקדם תהליך הגאולה הוא יתעלה ויתנשא, עד שיגיע לשיא גבהותו עם השלמתה.
את התהליך שיעבור המשיח מתאר הנביא: "ויצא חוטר מגזע ישי" כלומר בתחילה יהיה "חוטר" - ענף רך - שיצמח מגזעו של ישי (אבי דוד המלך), "ונצר משרשיו יפרה" - אחר כך יהיה 'נצר' זה לאילן גדול - "יפרה". כלומר, אותו צאצא לבית-דוד יצמח לאישיות גדולה, למנהיג יהודי גדול. כאשר בשלב הבא הוא זוכה להשראה אלוקית: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה..." - ובכוחה של אותה רוח אלוקית יתחיל המשיח בתהליך הגאולתי.

מלך וגם נביא

ברמב"ם מתוארת אישיותו של המשיח בשתי מקומות: בסוף 'הלכות מלכים' הוא מתארו כמלך "יעמוד מלך...", אשר נלחם למען קיום רצון הבורא בעולם, נלחם באומות-העולם המקשות על קיום התורה ומצוות של ישראל, ובסופו של התהליך הוא מחזיר את מלכות דוד ו"מתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד".
לעומת זאת, ב'הלכות תשובה' מתארו הרמב"ם כנביא גדול וכמנהיג רוחני - "אותו המלך . . בעל חכמה יהיה יותר משלמה ונביא גדול הוא . . ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ".
הרבי שליט"א מלובאוויץ' מלך המשיח, מבאר, שמדובר בשני שלבים. כאשר בשלב הראשון, המשיח יפעל להחזיר את עם ישראל לדרך התורה, להילחם באומות העולם ולהעביר את הרע מן העולם. ובשלב זה יבוא לידי ביטוי בעיקר צד ה'מלך' שבמשיח.
אולם, כשהעולם כבר יתוקן ויתעלה - ולא יהיה צורך כל כך ב'מלוכה' של המשיח, אז יתגלה במלואו צד ה'נביא' וה'רב' שבו. הוא ילמד את כל העם ויביא אותם לכך, ש"יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם".

יסוד באמונה בביאת המשיח

עוד כותב הרמב"ם בספרו, שהמשיח "בעל חכמה יהיה יותר משלמה". כמו כן בנוגע לדרשות על שמותיו של המשיח המובאות בתלמוד, מבואר בספרים, ששמות אלו מרמזים על מעלותיו השונות של מלך המשיח הכלול מהמעלות כולם, כי הוא שלימות כל המעלות.
לנקודה זו ישנה חשיבות גדולה, עד שהרמב״ם מחשיב אותה כחלק יסודי באמונה במשיח: "שיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם . . ומי שנתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה"!
אלא, שבד בבד עם התנהגותו כמלך, בהתנשאות בתוקף ובהדר, הוא יהיה בעל ענווה עצומה, כיון שמלכותו היא רק גילוי מלכות ה׳ בעולם. וכלשון החסידות, "המלך עצמו בטל לאלקות, ונמצא בו ועל ידו ישראל בטלים לאלקותו יתברך". כלומר, כשהמלך עצמו מתנהג כפי רצון הבורא, ממילא ילמדו ממנו כולם.