שלוחי אדוננו
פרק ראשון - זהיר טפי– מהו?
ט' אדר ב' ס''ה
להיות של הרבי
מספר הרה"ח ר' מענדל פוטרפאס ע"ה: ידוע, אשר עיקר עיסוקו של הרבי הריי"ץ בתקופת נשיאותו, היה יסוד חדרים לתינוקות של בית רבן, למען הענקת חינוך יהודי טהור לילדי ישראל, זאת עד כדי מסירות נפש.
באותה תקופה, באחת התוועדויות בה השתתף אף החסיד ר' יצחק הורביץ הי"ד – שכפי הידוע היה ענק בתורה, הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר, אודות לשקידתו העצומה יומם וליל על התורה והעבודה, אשר לכן דבק בו הכינוי 'ר' איצ'ה דער מתמיד', כל זאת בד בבד עם התקשרותו האיתנה לרבו ללא כל חציצה – פנה אליו הרבי ואמר:
"הערט זיך איין, איצ'ה: טוסטו אין תשב"ר – ביזטו מיינער, און טאָמער ניט – ביזט טאקע איצ'ה, אָבער ניט מיינער"... [= הקשב ושמע, איצ'ה: אם הינך עוסק בתשב"ר – הרי אתה שלי, ובאם לאו – אמנם אתה איצ'ה, אבל אינך "שלי"...].
זהיר טפי – שבכל אחד ואחד
המסר שסיפור זה נושא בתוכו, הוא בעצם יסוד כללי ועיקרי ביותר שבעבודת ה' של יהודי. יסוד האומר, כי מלבד הקיום המדוקדק שנדרש מהאדם העובד את קונו בכל פרטי המצוות, והתמסרות לכל הוראותיו של הבורא, עדיין מקום מיוחד שמור למצוה מסוימת, אשר משמשת לשער דרכו עולים כל המעשים הטובים של האדם, שעל-כן, כלפי מצוה זו דרושה זהירות יתירה מעל זו שבקיום שאר המצוות.
כינויה של מצוה מסוימת זו הוא: "זהיר טפי". מקורו של כינוי זה נעוץ בדו-שיח המובא בגמרא1 שהתקיים בין שני אמוראים בו אחד מהם נשאל ע"י חברו "אביך, במה [באיזו מצוה] זהיר במיוחד". והלה השיב "בציצית".
אף הקריאה השטחית של דבריהם זועקת, כי טמון בהם רובד פנימי יותר, אשר הוא זה שעמד בתוכן שיחתם. מדוע שתהיה מצוה פרטית עליה יקפיד רבה (אביו של הנשאל) יותר מבשאר המצוות, והרי על הכל ציוונו חכמינו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה"2. ומהי תשובתו של בנו – "בציצית", מדוע אכן על מצוה זו הקפיד במיוחד? מכאן ניתן לנו יסוד כללי אותו לימדנו אדמו"ר הזקן בספר התניא3, האומר, כי אכן לכל נשמה נקבעה מצוה מסוימת4, שבקיומה צריך האדם להשתדל בזהירות מיוחדת, ולהשקיע את מיטב כוחותיו, והיא הנקראת "זהיר טפי", זאת אף משום שהיא משמשת ל"מגדלור" המפיץ "זוהר" לכל שאר עניני התומ"צ אף אותם מקיים האדם באופן מושלם כדרוש.
מאוחר יותר, משיחותיו של הרבי הריי"ץ, נודענו אף על סגולות נוספות האצורות בקיומו של "זהיר טפי" זה של כל אחד. מצוה זו אף משמשת ל"שער", דרכו עולים כל שאר עניני עבודתו של היהודי. ואף גם זאת, אשר כתוצאה מהמעלה המיוחדת שבקיום מצוה זו, מובטח לאדם המקיימה באופן הנדרש "שפע ברכה העליונה ברוחניות ובגשמיות"5.
'זהיר טפי' – שבכל תקופה ובכל דור
ענין זה של זהיר טפי, היינו, דבר שלכאורה הי' יכול להיות כדבר מן השגרה, ואומרים לנו שעליו יש לשים דגש מיוחד, קיים אף במישור רחב יותר.
והוא6, אשר לכל תקופה, מועד ותאריך מיוחד במשך השנה, יש נקודה מסויימת שהיא צריכה להיות הקו המנחה של אותו זמן, ובלעדי העיסוק בנקודה זו, חסרה הנקודה העיקרית של אותה התקופה, על אף שבזמנים אחרים זה לא הי' כ"כ דרוש.
אשר לכן בסמיכות לכל חג יש ללמוד את הלכות החג וכדו', והעיסוק העיקרי באותו הזמן ובימים הסמוכים אליו הוא במאמרים ושיחות המדברים בענין ומעלת החג הזה, וברעיונות שונים המבוארים בחסידות על מהותו של היום, ועד שבאופן ממילא, אף ה'ווארטים', סיפורים ופתגמים העוברים מפה לאוזן בתקופה זו, קשורים הם לחג המתקרב, וללא העיסוק בזה יחסר ליהודי באותו חג דבר עיקרי ביותר.
אך עובדת קיומו של ענין מסוים אליו יש להתמסר במיוחד, קיים אף ביחס למישור רחב יותר:
מצאנו אצל רבותינו נשיאנו, אשר לכל דור היה תפקיד וענין מסוים עליו הורונו רבותינו להתמסר במיוחד7. כפי הידוע ומבואר8 שענינו של אדמו"ר הזקן היה להחדיר ענינים אלוקיים לשכל – חכמה, בינה ודעת – של האדם, ובדור שלאחמ"כ, הנה האדמו"ר האמצעי לימד עניני חסידות באופן של "רחובות הנהר" והסברה רחבה יותר של עניני החסידות, וכן הלאה.
והוא אשר ראינו קודם בסיפור אודות ר' איצ'ה דער מתמיד, שבתקופתו, היה צורך להתמסר באופן בולט לענין מסוים עליו קבע הרבי כי הוא ה'זהיר טפי' של אותה תקופה. ובלעדי העיסוק בענין פרטי זה, "העיקר חסר מן הספר".
וכאן נשאלת השאלה, מהו הזהיר טפי של דורנו, על איזה ענין הצביע הרבי שליט"א כ'זהיר טפי' של הדור השביעי, שלענין זה עלי להתמסר באופן מוחלט, להשקיע את מיטב כוחותי – זהיר טפי (אז אוכל אף לומר ש'אני של הרבי'...).
הזהיר טפי של הדור השביעי
נראה שבנסיון קל לעלות על עקבותיו של ה"זהיר טפי" של דורנו, מסתבר שהשאלה היתה מיותרת. הצצה קטנה על אופן עבודתו של הרבי מגלה התמסרות מוחלטת והשקעה שכמותה טרם נראתה בענין של "הפצת מעיינות תורת החסידות". במישור זה השקיע הרבי כוחות באופן יוצא מן הכלל, ואף רתם לכך מפעל אדיר של שלוחים הנמצאים בכל קצוי תבל, ציוה את כל חסידיו להתמסר לזה – כולם, ללא יוצא מן הכלל, אנשים, בחורי ישיבות תומכי תמימים, ואף את הנשים בתחומן9.
ואכן, על ענין זה של "יפוצו מעיינותיך חוצה", קבע הרבי מלך המשיח שליט"א כי הוא הוא הענין שמשמש ה"שער" לכל עבודת היהודים שבדורנו, ובו צריך לעסוק באופן של "זהיר טפי".
דוגמא לדבר מצינו בב' המכתבים דלהלן בהם מעורר הרבי לאנשים על דבר העיסוק העיקרי – הפצת מעיינות החסידות, באופן של "זהיר טפי":
א. "כ"פ עוררתי לכמה מאנ"ש ע"ד המובא בדא"ח בכ"מ שלכל אחד ישנו שער, היינו מצוה וענין מיוחד דרך בו עולים ויורדים התורה והמצות וכל ההשפעות, ובאנ"ש והתמימים בפרט בזמננו זה הוא הענין דהפצת המעיינות חוצה"10.
ב. "ע"פ המבואר בכ"מ ומהם באגרת הקדש לרבנו הזקן סוף סי' ז', שלכל הנפשות והנשמות ישנה מצוה מיוחדת שבה צריכה העדפה וזהירות וזריזות יתירה ביתר שאת ויתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה מזהירות שאר המצות, הנה בכל אחד מאנ"ש ומגזע אנ"ש הוא הענין דהפצת המעינות"11. ע"כ.
אימתי קאתי מר – לכשיפוצו מעינותיך חוצה
בד בבד עם עצם ענין ההפצה מדגיש תמיד הרבי, כי מטרתה ותכליתה של הפצת המעיינות חוצה, היא, על מנת לפעול את ה'קאתי מר'. זאת על פי המענה הידוע אותו קיבל הבעש"ט מהמשיח בעת שעשה עליית נשמה להיכלו, ושאלו 'מתי יבוא אדוני', ונענה: לכשיפוצו מעינותיך חוצה12.
ובעצם הענין הסביר הרבי שליט"א פעמים רבות, שאין זה רק שהפצת המעיינות טומנת בתוכה סגולה להבאת הגאולה, אלא שעצם תוכנה של הפצת המעיינות הוא הוא תוכן ענינה של הגאולה השלימה. ואשר על כן, ע"י הפצת המעיינות חוצה, תבוא הגאולה.
בקונטרס הידוע 'ענינה של תורת החסידות' בו מבאר הרבי באריכות את מהותה וחידושה של תורת החסידות, מבאר בטוב טעם כי כל ענינה של החסידות קשור באופן ישיר למשיח. באשר נשמתו של משיח היא דרגת היחידה (וכן דרגת היחידה שבנפש כאו"א מישראל היא ניצוץ מנשמתו של משיח), וחסידות היא כנגד דרגת היחידה שבאדם (כידוע שפרד"ס התורה הם כנגד נרנ"ח, וחסידות היא בחי' יחידה).
וכן תורת החסידות התגלתה בדורות אלו בתור הכנה ממשית לגאולה. כידוע שתורת החסידות נתגלתה באמצע אלף השישי לבריאת העולם שהוא כנגד ערב שבת אחר חצות היום, וכשם שבערב שבת נוהגים לטעום ממאכלי השבת, וכנאמר "טועמיה חיים זכו", הנה כן הוא בנוגע לגאולה, שבערב "יום שכולו שבת" – הגאולה העתידה, בה יהיה גילוי פנימיות התורה, יש לטעום ממאכלי השבת, וזהו גילוי תורת החסידות.
וזהו תוכן העבודה של יפוצו מעינותיך חוצה, להפיץ את מעינות תורת החסידות לכל קצוי תבל, מתוך כוונה שעל ידי כך תבוא הגאולה רגע אחד קודם. ועל כן תמיד חוזר הרבי ומדגיש כי יש להשתדל בהפצת המעיינות חוצה, כיון שיש בכוחה של הפצה זו לזרז את בואה של הגאולה.
ובכך יובן יותר מדוע זהו עיקר ענינו של הדור שלנו, ועל ענין זה אומר הרבי כי הוא ה'זהיר טפי' של דורנו וה'שער' של כל שאר הענינים. כי היות שבמילוי ושלימות הפצת המעיינות חוצה, תבוא הגאולה, הרי מובן ש(בפרט) לאחר שהתקרבנו כל כך לגאולה, והרי היא קרובה לבוא יותר מתמיד, יש להשקיע ובכל התוקף בדבר המחיש את בואה יותר מכל.
הזהיר טפי של זמננו – קבלת פני משיח צדקנו
והנה באחד הימים, הודיע הרבי כי עם ישראל השלים את העבודה של הפצת המעיינות חוצה13, זאת לאחר עבודה מייגעת של שנים רבות, בהם עבדו החסידים להביא את תורת החסידות לכל מקום אפשרי. בשיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב, עת התקבצו כל השלוחים מכל קצוי תבל ל-770, אמר הרבי: השלוחים עומדים כבר מזמן לאחר מילוי התחלת עבודת השליחות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ומזמן לאחר אמצע עבודת השליחות, עד שכבר סיימו את השליחות.
כלומר, במילים אלו בישר הרבי לקהל החסידים, כי אכן לאחר עבודה בת עשרות ויותר שנים בהם עסקו בהנחת נדבך מעל נדבך בענין של הפצת המעיינות, זאת על מנת להגיע לשלימותו של הבנין עליו עמלים – הגאולה השלימה, הנה הגענו סוף סוף לזמן בו סיימו את עבודת הפצת המעיינות הנדרש לצורך זה.
וא"כ, כאשר תמה עבודה זו, הנה מובן הוא אשר הפצת המעיינות חוצה אינו עוד ה'זהיר טפי' של הדור כעת, ומיהו א"כ ממלא מקומו של ה'זהיר טפי' הקודם.
הנה באותה שיחה עצמה, נתן הרבי את התשובה לכך, ואמר, כי אכן לכל תקופה יש את ה'זהיר טפי' וה'שער' שלה, וכעת, מכיון שכבר סיימו את עבודת הפצת המעיינות חוצה, בא ענין חדש בשליחות, אשר הוא הדבר האחרון שנותר לפני הגאולה.
ובלשונו הקדוש: ". . כבר סיימו את השליחות ["בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה], ואעפ"כ עדיין לא באה בפועל ממש הגאולה האמיתית והשלימה – צריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה בפועל . . שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!
מהי פירושה של ההוראה "קבלת פני משיח צדקנו", וכיצד יש לבצעה הלכה למעשה.
מספר הרה"ח ר' מענדל פוטרפאס ע"ה: ידוע, אשר עיקר עיסוקו של הרבי הריי"ץ בתקופת נשיאותו, היה יסוד חדרים לתינוקות של בית רבן, למען הענקת חינוך יהודי טהור לילדי ישראל, זאת עד כדי מסירות נפש.
באותה תקופה, באחת התוועדויות בה השתתף אף החסיד ר' יצחק הורביץ הי"ד – שכפי הידוע היה ענק בתורה, הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר, אודות לשקידתו העצומה יומם וליל על התורה והעבודה, אשר לכן דבק בו הכינוי 'ר' איצ'ה דער מתמיד', כל זאת בד בבד עם התקשרותו האיתנה לרבו ללא כל חציצה – פנה אליו הרבי ואמר:
"הערט זיך איין, איצ'ה: טוסטו אין תשב"ר – ביזטו מיינער, און טאָמער ניט – ביזט טאקע איצ'ה, אָבער ניט מיינער"... [= הקשב ושמע, איצ'ה: אם הינך עוסק בתשב"ר – הרי אתה שלי, ובאם לאו – אמנם אתה איצ'ה, אבל אינך "שלי"...].
זהיר טפי – שבכל אחד ואחד
המסר שסיפור זה נושא בתוכו, הוא בעצם יסוד כללי ועיקרי ביותר שבעבודת ה' של יהודי. יסוד האומר, כי מלבד הקיום המדוקדק שנדרש מהאדם העובד את קונו בכל פרטי המצוות, והתמסרות לכל הוראותיו של הבורא, עדיין מקום מיוחד שמור למצוה מסוימת, אשר משמשת לשער דרכו עולים כל המעשים הטובים של האדם, שעל-כן, כלפי מצוה זו דרושה זהירות יתירה מעל זו שבקיום שאר המצוות.
כינויה של מצוה מסוימת זו הוא: "זהיר טפי". מקורו של כינוי זה נעוץ בדו-שיח המובא בגמרא1 שהתקיים בין שני אמוראים בו אחד מהם נשאל ע"י חברו "אביך, במה [באיזו מצוה] זהיר במיוחד". והלה השיב "בציצית".
אף הקריאה השטחית של דבריהם זועקת, כי טמון בהם רובד פנימי יותר, אשר הוא זה שעמד בתוכן שיחתם. מדוע שתהיה מצוה פרטית עליה יקפיד רבה (אביו של הנשאל) יותר מבשאר המצוות, והרי על הכל ציוונו חכמינו "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה"2. ומהי תשובתו של בנו – "בציצית", מדוע אכן על מצוה זו הקפיד במיוחד? מכאן ניתן לנו יסוד כללי אותו לימדנו אדמו"ר הזקן בספר התניא3, האומר, כי אכן לכל נשמה נקבעה מצוה מסוימת4, שבקיומה צריך האדם להשתדל בזהירות מיוחדת, ולהשקיע את מיטב כוחותיו, והיא הנקראת "זהיר טפי", זאת אף משום שהיא משמשת ל"מגדלור" המפיץ "זוהר" לכל שאר עניני התומ"צ אף אותם מקיים האדם באופן מושלם כדרוש.
מאוחר יותר, משיחותיו של הרבי הריי"ץ, נודענו אף על סגולות נוספות האצורות בקיומו של "זהיר טפי" זה של כל אחד. מצוה זו אף משמשת ל"שער", דרכו עולים כל שאר עניני עבודתו של היהודי. ואף גם זאת, אשר כתוצאה מהמעלה המיוחדת שבקיום מצוה זו, מובטח לאדם המקיימה באופן הנדרש "שפע ברכה העליונה ברוחניות ובגשמיות"5.
'זהיר טפי' – שבכל תקופה ובכל דור
ענין זה של זהיר טפי, היינו, דבר שלכאורה הי' יכול להיות כדבר מן השגרה, ואומרים לנו שעליו יש לשים דגש מיוחד, קיים אף במישור רחב יותר.
והוא6, אשר לכל תקופה, מועד ותאריך מיוחד במשך השנה, יש נקודה מסויימת שהיא צריכה להיות הקו המנחה של אותו זמן, ובלעדי העיסוק בנקודה זו, חסרה הנקודה העיקרית של אותה התקופה, על אף שבזמנים אחרים זה לא הי' כ"כ דרוש.
אשר לכן בסמיכות לכל חג יש ללמוד את הלכות החג וכדו', והעיסוק העיקרי באותו הזמן ובימים הסמוכים אליו הוא במאמרים ושיחות המדברים בענין ומעלת החג הזה, וברעיונות שונים המבוארים בחסידות על מהותו של היום, ועד שבאופן ממילא, אף ה'ווארטים', סיפורים ופתגמים העוברים מפה לאוזן בתקופה זו, קשורים הם לחג המתקרב, וללא העיסוק בזה יחסר ליהודי באותו חג דבר עיקרי ביותר.
אך עובדת קיומו של ענין מסוים אליו יש להתמסר במיוחד, קיים אף ביחס למישור רחב יותר:
מצאנו אצל רבותינו נשיאנו, אשר לכל דור היה תפקיד וענין מסוים עליו הורונו רבותינו להתמסר במיוחד7. כפי הידוע ומבואר8 שענינו של אדמו"ר הזקן היה להחדיר ענינים אלוקיים לשכל – חכמה, בינה ודעת – של האדם, ובדור שלאחמ"כ, הנה האדמו"ר האמצעי לימד עניני חסידות באופן של "רחובות הנהר" והסברה רחבה יותר של עניני החסידות, וכן הלאה.
והוא אשר ראינו קודם בסיפור אודות ר' איצ'ה דער מתמיד, שבתקופתו, היה צורך להתמסר באופן בולט לענין מסוים עליו קבע הרבי כי הוא ה'זהיר טפי' של אותה תקופה. ובלעדי העיסוק בענין פרטי זה, "העיקר חסר מן הספר".
וכאן נשאלת השאלה, מהו הזהיר טפי של דורנו, על איזה ענין הצביע הרבי שליט"א כ'זהיר טפי' של הדור השביעי, שלענין זה עלי להתמסר באופן מוחלט, להשקיע את מיטב כוחותי – זהיר טפי (אז אוכל אף לומר ש'אני של הרבי'...).
הזהיר טפי של הדור השביעי
נראה שבנסיון קל לעלות על עקבותיו של ה"זהיר טפי" של דורנו, מסתבר שהשאלה היתה מיותרת. הצצה קטנה על אופן עבודתו של הרבי מגלה התמסרות מוחלטת והשקעה שכמותה טרם נראתה בענין של "הפצת מעיינות תורת החסידות". במישור זה השקיע הרבי כוחות באופן יוצא מן הכלל, ואף רתם לכך מפעל אדיר של שלוחים הנמצאים בכל קצוי תבל, ציוה את כל חסידיו להתמסר לזה – כולם, ללא יוצא מן הכלל, אנשים, בחורי ישיבות תומכי תמימים, ואף את הנשים בתחומן9.
ואכן, על ענין זה של "יפוצו מעיינותיך חוצה", קבע הרבי מלך המשיח שליט"א כי הוא הוא הענין שמשמש ה"שער" לכל עבודת היהודים שבדורנו, ובו צריך לעסוק באופן של "זהיר טפי".
דוגמא לדבר מצינו בב' המכתבים דלהלן בהם מעורר הרבי לאנשים על דבר העיסוק העיקרי – הפצת מעיינות החסידות, באופן של "זהיר טפי":
א. "כ"פ עוררתי לכמה מאנ"ש ע"ד המובא בדא"ח בכ"מ שלכל אחד ישנו שער, היינו מצוה וענין מיוחד דרך בו עולים ויורדים התורה והמצות וכל ההשפעות, ובאנ"ש והתמימים בפרט בזמננו זה הוא הענין דהפצת המעיינות חוצה"10.
ב. "ע"פ המבואר בכ"מ ומהם באגרת הקדש לרבנו הזקן סוף סי' ז', שלכל הנפשות והנשמות ישנה מצוה מיוחדת שבה צריכה העדפה וזהירות וזריזות יתירה ביתר שאת ויתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה מזהירות שאר המצות, הנה בכל אחד מאנ"ש ומגזע אנ"ש הוא הענין דהפצת המעינות"11. ע"כ.
אימתי קאתי מר – לכשיפוצו מעינותיך חוצה
בד בבד עם עצם ענין ההפצה מדגיש תמיד הרבי, כי מטרתה ותכליתה של הפצת המעיינות חוצה, היא, על מנת לפעול את ה'קאתי מר'. זאת על פי המענה הידוע אותו קיבל הבעש"ט מהמשיח בעת שעשה עליית נשמה להיכלו, ושאלו 'מתי יבוא אדוני', ונענה: לכשיפוצו מעינותיך חוצה12.
ובעצם הענין הסביר הרבי שליט"א פעמים רבות, שאין זה רק שהפצת המעיינות טומנת בתוכה סגולה להבאת הגאולה, אלא שעצם תוכנה של הפצת המעיינות הוא הוא תוכן ענינה של הגאולה השלימה. ואשר על כן, ע"י הפצת המעיינות חוצה, תבוא הגאולה.
בקונטרס הידוע 'ענינה של תורת החסידות' בו מבאר הרבי באריכות את מהותה וחידושה של תורת החסידות, מבאר בטוב טעם כי כל ענינה של החסידות קשור באופן ישיר למשיח. באשר נשמתו של משיח היא דרגת היחידה (וכן דרגת היחידה שבנפש כאו"א מישראל היא ניצוץ מנשמתו של משיח), וחסידות היא כנגד דרגת היחידה שבאדם (כידוע שפרד"ס התורה הם כנגד נרנ"ח, וחסידות היא בחי' יחידה).
וכן תורת החסידות התגלתה בדורות אלו בתור הכנה ממשית לגאולה. כידוע שתורת החסידות נתגלתה באמצע אלף השישי לבריאת העולם שהוא כנגד ערב שבת אחר חצות היום, וכשם שבערב שבת נוהגים לטעום ממאכלי השבת, וכנאמר "טועמיה חיים זכו", הנה כן הוא בנוגע לגאולה, שבערב "יום שכולו שבת" – הגאולה העתידה, בה יהיה גילוי פנימיות התורה, יש לטעום ממאכלי השבת, וזהו גילוי תורת החסידות.
וזהו תוכן העבודה של יפוצו מעינותיך חוצה, להפיץ את מעינות תורת החסידות לכל קצוי תבל, מתוך כוונה שעל ידי כך תבוא הגאולה רגע אחד קודם. ועל כן תמיד חוזר הרבי ומדגיש כי יש להשתדל בהפצת המעיינות חוצה, כיון שיש בכוחה של הפצה זו לזרז את בואה של הגאולה.
ובכך יובן יותר מדוע זהו עיקר ענינו של הדור שלנו, ועל ענין זה אומר הרבי כי הוא ה'זהיר טפי' של דורנו וה'שער' של כל שאר הענינים. כי היות שבמילוי ושלימות הפצת המעיינות חוצה, תבוא הגאולה, הרי מובן ש(בפרט) לאחר שהתקרבנו כל כך לגאולה, והרי היא קרובה לבוא יותר מתמיד, יש להשקיע ובכל התוקף בדבר המחיש את בואה יותר מכל.
הזהיר טפי של זמננו – קבלת פני משיח צדקנו
והנה באחד הימים, הודיע הרבי כי עם ישראל השלים את העבודה של הפצת המעיינות חוצה13, זאת לאחר עבודה מייגעת של שנים רבות, בהם עבדו החסידים להביא את תורת החסידות לכל מקום אפשרי. בשיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב, עת התקבצו כל השלוחים מכל קצוי תבל ל-770, אמר הרבי: השלוחים עומדים כבר מזמן לאחר מילוי התחלת עבודת השליחות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ומזמן לאחר אמצע עבודת השליחות, עד שכבר סיימו את השליחות.
כלומר, במילים אלו בישר הרבי לקהל החסידים, כי אכן לאחר עבודה בת עשרות ויותר שנים בהם עסקו בהנחת נדבך מעל נדבך בענין של הפצת המעיינות, זאת על מנת להגיע לשלימותו של הבנין עליו עמלים – הגאולה השלימה, הנה הגענו סוף סוף לזמן בו סיימו את עבודת הפצת המעיינות הנדרש לצורך זה.
וא"כ, כאשר תמה עבודה זו, הנה מובן הוא אשר הפצת המעיינות חוצה אינו עוד ה'זהיר טפי' של הדור כעת, ומיהו א"כ ממלא מקומו של ה'זהיר טפי' הקודם.
הנה באותה שיחה עצמה, נתן הרבי את התשובה לכך, ואמר, כי אכן לכל תקופה יש את ה'זהיר טפי' וה'שער' שלה, וכעת, מכיון שכבר סיימו את עבודת הפצת המעיינות חוצה, בא ענין חדש בשליחות, אשר הוא הדבר האחרון שנותר לפני הגאולה.
ובלשונו הקדוש: ". . כבר סיימו את השליחות ["בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה], ואעפ"כ עדיין לא באה בפועל ממש הגאולה האמיתית והשלימה – צריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה בפועל . . שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!
מהי פירושה של ההוראה "קבלת פני משיח צדקנו", וכיצד יש לבצעה הלכה למעשה.
1) ברכות קיח סע"ב.
2) אבות פ"ב מ"א. ועד"ז פ"ד מ"ב.
3) אגרת הקודש סוף סי' ז.
4) וראה בסה"מ מלוקט ח"א ע' קצח (מבוסס על התניא שבהערה הקודמת) שמצוה זו שאצל כאו"א היא התבטאות מעשית של דרגת הגורל – יחידה שבנפש האדם.
5) ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 22 (מובא בזה בתרגום ללה"ק). ובכ"מ.
6) ראה התוועדויות תשמ"ג ח"א ע' 51.
7) וראה בלקו"ש חכ"ה ע' 331, שבכל דור נתוסף חידוש בשליחות, ונשיא הדור הוא זה שנותן כוחות לאנשי דורו לקיים את שליחותם.
8) ראה שיחת י"ט כסליו ה'תשי"א סעיף י"ג.
9) ראה לדוגמא התוועדויות תשמ"ט ח"א ע' 385.
10) אגרות קודש חלק יב ע' רפא.
11) אגרות קודש חלק יד ע' קסה.
12) אגרת קודש מהבעש"ט – מובא בכתר שם טוב בתחילתו.
13) ראה שיחת ש"פ וישב ה'תנש"א. ועוד.
2) אבות פ"ב מ"א. ועד"ז פ"ד מ"ב.
3) אגרת הקודש סוף סי' ז.
4) וראה בסה"מ מלוקט ח"א ע' קצח (מבוסס על התניא שבהערה הקודמת) שמצוה זו שאצל כאו"א היא התבטאות מעשית של דרגת הגורל – יחידה שבנפש האדם.
5) ראה סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 22 (מובא בזה בתרגום ללה"ק). ובכ"מ.
6) ראה התוועדויות תשמ"ג ח"א ע' 51.
7) וראה בלקו"ש חכ"ה ע' 331, שבכל דור נתוסף חידוש בשליחות, ונשיא הדור הוא זה שנותן כוחות לאנשי דורו לקיים את שליחותם.
8) ראה שיחת י"ט כסליו ה'תשי"א סעיף י"ג.
9) ראה לדוגמא התוועדויות תשמ"ט ח"א ע' 385.
10) אגרות קודש חלק יב ע' רפא.
11) אגרות קודש חלק יד ע' קסה.
12) אגרת קודש מהבעש"ט – מובא בכתר שם טוב בתחילתו.
13) ראה שיחת ש"פ וישב ה'תנש"א. ועוד.
