שלוחי אדוננו

פרק רביעי - התגלות מלך המשיח

ח' אדר ב' ס''ה
השיחה הידועה
מאורעות אלו שהתרחשו ב"שנה שמלך המשיח נגלה בה", ובעקבות זאת הכריז המשיח על כך ש"הגיע זמן גאולתכם", היו במהלך חודשי החורף של שנת ה'תנש"א.
והנה, בתחילת הקיץ של אותה שנה, ביום כ"ח ניסן ה'תנש"א, לאחר תפילת ערבית שהתקיימה בחזירתו של הרבי מה"אוהל", פתח הרבי בשיחה, שדבריה העיקריים אליהם הגיע בהמשכה עד סיומה, היו דברים ששינו את האוויר לחלוטין בבית מדרשו של הרבי, ובעצם בעולם כולו.
לאחר שדיבר הרבי אודות מעלת היום והברכה המיוחדת שבו, והקשר של כל זה לגאולה, פנה הרבי בשאלה ישירה: "ע"פ האמור לעיל ע"ד הדגשת ענין הגאולה (במיוחד) בזמן זה מתעוררת תמיהה הכי גדולה: היתכן שמבלי הבט על כל הענינים – עדיין לא פעלו ביאת משיח צדקנו בפועל ממש?!"
במילים אלו, הכניס הרבי את אי בואה של הגאולה ברגע זה, למסגרת של "דבר תמוה", מה שנותן לחוש ביותר את מצבינו המיוחד ואת הגאולה הפורצת כל רגע.
במילים הבאות, הטיל הרבי את ה"פצצה", דברים שהרעידו את קירות לבו של כל חסיד חב"ד ושינו את התנהגותו והסתכלותו על ענין החשת הגאולה:
"הדבר היחיד שיכולני לעשות – למסור הענין אליכם, עשו כל אשר ביכולתכם – ענינים שהם באופן דאורות דתוהו, אבל בכלים דתקון – להביא בפועל את משיח צדקנו תיכף ומיד ממש!".
הרבי הטיל את אחריות הבאת הגאולה על שכמם של החסידים, ולא ניתן לנו עוד להיתלות בו 'שהרבי יפעל זאת כבר למעננו'.
החסידים היו בהלם מוחלט. מחד דיבר הרבי דברים נפלאים אודות הגאולה בקירבתה אלינו יותר מאי-פעם, ומאידך, הרבי הניח על כתפם של החסידים אחריות כה גדולה: להביא את הגאולה בפועל ממש.
אך לא חסידיו האמונים של הרבי יירתעו לאחור ויידבקו לכיסאותיהם. אכן, הנחשונים שבחסידיו פירשו מיד את כוונתו של הרבי – בדברו על דבר הנצרך בשביל הגאולה, שהוא כבר אינו יכול לעשותו בעצמו, והעם, הוא ורק הוא ביכולתו לפעול בזה – שהוא קבלת מלכותו של המלך על ידי העם.
כל הפעולות הרוחניות שהיה צורך לגמרם עד אז, עשה זאת הרבי בשבילנו. כל שהיה ביכולתו לפעול למען בוא הגאולה, עשה הרבי. עכשיו נותר לרבי דבר אחד שטרם נפעל, אשר קיומו נדרש על מנת שהגואל, המלך המשיח יוכל לגאול את עמו מהגלות, ואשר זאת אין ענינו של המלך לפעול. העם הם שצריכים להכתירו עליהם למלך, לא המלך יכתיר את עצמו עליהם.
ואכן, מיד לאחר כ"ח ניסן – כפועל יוצא של אסיפה נרגשת שהתקיימה תיכף במוצאי השבת הקרובה לאחר אותה שיחה מרעידה, כאינסטינקט טבעי של החסידים שהחליטו להתכנס ולדון יחד מה עלינו לעשות כעת – נכתב פס"ד ע"י הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א רבו של כפר-חב"ד, בו נאמר כי הגיע הזמן שהרבי יתגלה כמלך המשיח ויגאל את עם ישראל.
את פסק הדין עליו היו חתומים: הרב ביסטריצקי ע"ה, ויבדלחט"א הרב אשכנזי, הרב העלער, הרב גרליק והרב אקסלרוד, קיבל הרבי כשהוא שבע רצון ואמר "יישר כח יישר כח" תוך שהוא מחייך למוסרי הפס"ד, ולקח את זה איתו לנסיעתו לאוהל.
בשבת שלאחר מכן הכריז הרב דוד נחשון בהתוועדות של הרבי לעיני כל החסידים את ההכרזה "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" שזכתה לחיוך מיוחד של הרבי, ובסיום אותה שבת עודד הרבי את שירת ה"יחי..." ששרו החסידים, משך זמן בהיותו בזאל הקטן לפני תפילת מעריב.
רצף האירועים הללו, היה מעין פריצת דרך לפעולות רבות נוספות שנעשו לאחר מכן ברחבי העולם לפרסום זהותו של המלך המשיח, בכדי שיקבלו עליהם כל יושבי תבל את מלכותו.
זאת משום שכל אחד משלביו של שרשרת האירועים הללו סביב הפס"ד הנ"ל, היה כרוך בחשש כבד אם וכיצד יתקבל אצל הרבי, וכי האם אכן לזה התכוין הרבי, זאת בפרט נוכח דברים קשים והפוכים שאמר הרבי בתקופות שקדמו לזה על פעולות מעין זה, והאם אכן התכוין הרבי לומר שכעת הגיע העת?!
ובקיומם המעשי של כל הפעולות הללו בהסכמתו ועידודו של הרבי, היה אישור וודאי שאכן לזה מחכה הרבי, וכיון שזה מה שחסר כעת, הרי מובן מאיליו שבזה עלינו להשקיע את מיטב כוחותינו כיום.
ואכן, כבר בשבת פרשת תזריע-מצורע, כשבוע לאחר כ"ח ניסן ה'תנש"א, הביא הרבי בשיחתו את דברי הגמ' במסכת סנהדרין על כך שתלמידי האמוראים היו מצביעים על רבם כמלך המשיח, ומוסיף על כך הרבי "ואף אנן חסידים נעני' אבתרייהו" [=נענה אחריהם], וממשיך וקושר את שמו של הרבי לשמותיו של המשיח.
ובמילים ברורות, הרי לנו הוראה מפורשת (הבאה כשבוע לאחר השיחה בה אמר לנו הרבי "עשו כל אשר ביכולתכם" למען הביא את הגאולה) להצביע על הרבי ולומר כי הוא המלך המשיח.
ונראה, שיש לחלק את ההכנות לגאולה שנפעלו במשך השנים, לשנים: משך כל השנים ובפרט שנות נשיאותו של הרבי עד תשמ"ח, ומתשמ"ח בכלל וכ"ח ניסן ואילך בפרט.
בתקופה הראשונה, נעשו דברים שונים במטרה להכין ולזכך את העולם לקראת הגאולה, ועל התוצאות של כך כבר שמענו בשנים מאוחרות יותר, ובפרט בשנת ה'תנש"א (ראה לעיל בארוכה).
בתקופה השניה, שהחלה בעיקר מאותה שיחה של כ"ח ניסן ה'תנש"א, החלה התקדמות בגילויו של המשיח עצמו העתיד לגאול את ישראל.
להלן נראה כמה דוגמאות לדברי הרבי עצמו בשיחותיו שנאמרו בתקופה שלאחר כ"ח ניסן, אודות גילויו של מלך המשיח. זאת בנוסף לריבוי פעמים בתקופה זו בה רימז הרבי על עצמו באופן מפורש על היותו מלך המשיח*, דברים שלא מצאנו ובפרט בשפע כזה בשנים שקדמו לכן, דבר המלמד על התקופה החדשה בענין זה של התגלותו של מלך המשיח.
עכשיו ימלא שחוק פינו
בשיחה שנאמרה ביום רביעי, י"א אלול ה'תנש"א, אמר הרבי (תמליל מסרט ההקלטה):
". . מה שמתחילים לטעון – היתכן, הרי "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו"? . . הרי בפסוק מפורש, שבמה דברים אמורים – כשמדובר רגע קודם גילוי משיח צדקנו, אבל מכיון שנשיא-דורנו היה המשיח של דורנו והוא נתגלה בכל התוקף, ממילא, יש לא רק רשות ל"ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה", אלא ישנם כל הענינים ד"יוסף" ו"יצחק"!".
חידוש עצום ונפקא-מינה להלכה קובע הרבי במילותיו אלו. מה שבכל משך זמן הגלות היה אסור לאדם שימלא שחוק פיו, אינו אקטואלי עוד לימינו, וכעת סר איסור זה. מדוע? משום ש"המשיח של דורנו נתגלה בכל התוקף".
שנה שמלך המשיח נגלה בה
על שנה זו – ה'תנש"א – הודיע הרבי כמה וכמה פעמים, כי בה התקיימו דברי הילקוט שמעוני "שנה שמלך המשיח נגלה בה" (וראה לעיל באריכות).
שוב, מודיע הרבי על כך שבשנה זו – שנת ה'תנש"א, התגלה מלך המשיח, שזהו השלב האחרון לפני שמקיים את תפקידו בפועל וגואל את עם ישראל.
שיחת ש"פ שופטים ה'תנש"א
בש"פ שופטים ה'תנש"א, ביאר הרבי את תוכנו של יעוד הגאולה "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" ועל תחילת קיומו כבר בתקופתנו זו.
אך הרבי לא הסתפק בכך, אלא אף דיבר ישירות על השופטיך ויועציך בהצביעו על רבותינו נשיאנו כנביאי הדורות האחרונים, עד ובעיקר נשיא דורנו. ובהמשך אף נותן הוראה לפרסם לכל אנשי הדור שישנו נביא וכו' ואשר עלינו לשמוע בקולו ובפרט לפרסם את נבואתו כי "הנה זה (משיח) בא".
התרגשות רבתי אחזה את כל יושבי ההתוועדות בעת ההיא. מעולם לא שמעו ביטויים מפורשים כל כך בהם מדבר הרבי ומפליג במעמדו ובתפקידו שלו כנביא ונשיא הדור.
ובתוך הדברים אף אמר הרבי (מוגה): . . כל נביא הוא המשך נבואת משה ותורתו . . ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר. ובפרט לאחרי ש"תחזור הנבואה לישראל", שהוא "הקדמת משיח" (כנ"ל) – הנבואה שתהי' אצל משיח צדקנו . . ובכל דור ודור ישנו אחד הראוי לזה – לכן צריכים לדעת בתור הלכה גם בזמן הזה (עוד קודם הגאולה), שישנה המציאות דגילוי הנבואה (אצל משיח עוד לפני הגאולה), כמעין והתחלת . . שלימות גילוי הנבואה לאחרי הגאולה.
הרי מילים מפורשות המדברות בעד עצמם, אודות נשיא דורנו, אשר בו שורה הנבואה "אצל משיח עוד לפני הגאולה".
ישנה ההתגלות דמשיח
בשיחת ש"פ וירא ה'תשנ"ב, אמר כ"ק אד"ש מה"מ (סי"ד) "הרי בימינו אלו (כנ"ל סי"ג) נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו', וכיון שכן, ישנה (לא רק המציאות דמשיח, אלא) גם ההתגלות דמשיח, עכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש!".
היינו, שבמשך כל הדורות, עסקו בני-ישראל בהכשרת הקרקע וביטול כל המעכב לקראת הגאולה שתבוא ע"י המלך המשיח. וכעת מודיעים לנו כי יש כבר תוצאות לעבודה זו. הקרקע כבר כשירה. אין עוד דבר שאמור להפריע, ולא זו בלבד, אלא שכעת משיח צדקנו – מי שאמור להוציא את בנ"י מהגלות – התגלה בעולם. קרי: כעת נותר לו רק לגאול אותנו בפועל.
הרי כאן נראה בבירור, מהלך התקופות, שלאחר שהוסרו המניעות והעיכובים השונים בדרך לגאולה, נמצאים כבר לאחר התגלותו של משיח צדקנו.
ובתור פועל יוצא של זה, משתנה תוכן העבודה הנדרשת מאיתנו בשביל הגאולה, והעבודה כעת המוטלת על העם היא, קבלת פני משיח צדקנו.
*) ראה לדוגמא דבר מלכות ש"פ תזו"מ ה'תנש"א הע' 67. ש"פ אחו"ק ה'תנש"א סוסי"ד. ש"פ נשא ה'תנש"א סי"ג. ובהע' 150 שם. ובשולי הגליון הא' להערה זו. ש"פ בלק ס"ח. קונטרס בענין בית רבינו שבבבל הע' 38 ובשולי הגליון שם. כל זה בנוסף לעוד ביטויים רבים ששמענו מפי כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בשנים הללו מהם מובן באופן מפורש אשר הוא המלך המשיח העומד לגאול את ישראל תיכף ומיד ממש.