שלוחי אדוננו

פרק חמישי - השליחות היחידה: הזהיר טפי

ח' אדר ס''ה
לאחר הקדמה ארוכה זו, בה חווינו את תהליך התקדמות העולם לקראת הגאולה, אותו מוליך אותנו הרבי יד ביד בשיחותיו הקדושות, ואשר הגענו אף לשלב בו החלה התגלותו של מלך המשיח עצמו, נוכל לחזור לענין הראשון.
כבר הובא לעיל, שבשיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב, הודיע הרבי כי ה"שער", היינו הזהיר טפי, של כל עניני העבודה כיום, היא העבודה לקבל פני משיח צדקנו. מדוע?
ובכן, תמצית הענין הוא, כפי שכבר הבאנו בסוף הפרק הקודם, שלאחר הסרת כל המונעים ומעכבים מצד העולם לקראת הגאולה, ואף ענינים רוחניים אשר חשובים היו למען בוא הגאולה הסתיימו אף הם, ואז הגיע אף השלב שבו התגלה המלך המשיח, הנה לכן נותרה כעת שליחות אחת ויחידה, והיא, תפקידו של העם, לקבל על עצמו את מלכותו של מלך המשיח, והוא תוכן העבודה של "קבלת פני משיח צדקנו".
וכעת נראה זאת בפרטיות ובהסברה בהירה ורחבה יותר, בהסברת דברי הרבי בשיחה של ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב.
שיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב
בסעיף א' כותב הרבי:
בעמדנו בהתחלתו ובפתיחתו של כינוס השלוחים העולמי . . צריך להזכיר, בראש ובראשונה . . החידוש שנתוסף במיוחד בזמן האחרון בעבודת השליחות: לקבל פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה.
במילים אלו, כבר נותן לנו הרבי להבין, כי אכן נכנסנו כעת לתקופה חדשה, שעל-כן, נתוסף בזמן האחרון חידוש שלא היה עד היום בעבודתם של השלוחים. והוא, לקבל פני משיח צדקנו.
וממשיך הרבי:
כמדובר כמ"פ, שנוסף על הנקודה המשותפת בכללות עבודת השליחות . . מתוסף מזמן לזמן חידוש בשליחות, שליחות מיוחדת, שהיא חודרת את כל עניני השליחות והיא נעשית ה"שער" שעל ידו "עולים" כל עניני השליחות.
כלומר: 'כלל' הוא בעבודת השליחות בכל הזמנים, אשר מלבד פרטי השליחות השונים הדרושים, בכל תקופה מתווספת שליחות מיוחדת, שהיא נעשית לעיקר השליחות, ודוקא על ידי קיום הדבר ההוא, "עולים" אף שאר הפעולות השונות.
ובסגנון אחר: אופן קיום השליחות המתוספת מזמן לזמן, צריך להיות באופן של זהירות מיוחדת – "זהיר טפי", והיא ה"שער" של כל השאר.
כעת מתקדם הרבי להציג את החידוש שנתוסף הפעם בעבודת השליחות, אך קודם מקדים ומבהיר שהפעם אין חידוש זה כקודמיו, ובלשונו הק':
ועל אחת כמה וכמה בנדון דידן – שזהו חידוש כללי ועיקרי, שאינו רק עוד פרט (או כלל) בשליחות, אלא הוא עיקר וענין כללי ביותר, ועד שהוא הענין הכי כללי בתורה – הכנה לביאת משיח צדקנו – שמקיף את כל הנקודות והפרטים של עבודת השליחות.
זאת אומרת, שאם בכל פעם, היה לחידוש המתוסף בעבודת השליחות, תוקף מיוחד ועליו היה לשים דגש מיוחד, והיה מהוה "שער" לכל שאר הענינים כנ"ל, הנה בחידוש שנתוסף הפעם, יש תוקף באין ערוך נעלה מזה. להיותו לא פרט נוסף בעבודת השליחות, אלא שהוא (א) עיקר (ב) ענין כללי ביותר (ג) ועד שהוא הענין הכי כללי בתורה. זאת כיון שהוא מהוה "הכנה לביאת משיח צדקנו" שזהו הרי תכלית הבריאה כולה, וממילא מובן כמה נעלה חידוש זה שנתוסף הפעם בעבודתם של השלוחים.
ממשיך הרבי ונותן הקדמה קצרה בה מציג כמה נתונים על מצבינו ביחס לגאולה:
וכפי שכבר דובר פעמים רבות (ובפרט בחודשים והשבועות האחרונים): ע"פ הודעת חז"ל שכבר "כלו כל הקיצין", וההודעה של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שכבר עשו תשובה גם כן, עד שכבר סיימו את כל עניני העבודה (אפילו "לצחצח את הכפתורים"), ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו.
שבמילים אלו מראה הרבי את תמצית הגורם לשינוי בעבודת השליחות, והוא מפאת החידוש שנוצר בזמן האחרון ממש, בפרט בחודשים ושבועות האחרונים, שהסתיימו ענינים גורליים ביותר הדרושים להבאת הגאולה.
ואם כן הגענו למצב מיוחד במינו שלא היה כמותו מבריאת העולם, מצב שבו סיימו את כל הדברים של כלל ישראל להבאת הגאולה, ולאור זאת ממשיך הרבי:
הרי העבודה והשליחות עכשיו היא: להיות מוכנים בפועל לקבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש!
וממשיך הרבי: מזה מובן, שהמטרה של כינוס השלוחים העולמי הנוכחי מתבטאת בנקודה זו: להתדבר ביחד ולקבל החלטות טובות על מנת לקיימן בפועל, כיצד לבצע את השליחות המיוחדת של הזמן שלנו: קבלת פני משיח צדקנו.
אם כן, הרבי קובע, כי לאור מצבנו החדש והמיוחד, העבודה כעת היא קבלת פני משיח צדקנו, ועבודה זו היא השער לכל שאר עניני העבודה. אך תוכן העבודה עדיין לא התבאר, ולכך מגיע הרבי בהמשך השיחה.
בתחילה מבאר את ענין שליחותו של משיח ששולחו הקב"ה כמאמר משה להקב"ה על משיח "שלח נא ביד תשלח". ובכדי לבאר זאת מקדים ומבאר את ענין השליחות בתורה בכלל, החל מהשליחות הראשונה שהיתה בתורה, והיא שליחותו של אליעזר עבד אברהם, ומסכם שענין השליחות של אליעזר היתה: יחוד מ"ה וב"ן.
וממשיך: עפ"ז יובן ענינו של משיח בתור שליח ("(שלח נא ביד) תשלח"):
משיח הוא השליח, שעל ידו נפעלת שלימות ענין השליחות – יחוד מ"ה וב"ן . . – השליחות של הקב"ה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהי' שלימות היחוד של הנשמה והגוף, ישראל וקוב"ה כולא חד. וגם בעולם – שלימות הגילוי של אלקות בעוה"ז הגשמי, באופן שהעולם כולו נעשה דירה לו יתברך בתחתונים.
לאחר שהבנו מה מטרת שליחותו של המשיח, ומובן כדבריו ששליחות זו תתבצע רק בגאולה, מוסיף הרבי ומחדש:
בזה גופא . . נתוסף החידוש בשנה זו במיוחד, בקשר לעבודת השליחות של "שלח נא ביד תשלח", השליחות של משיח צדקנו:
היינו, שבשנה זו, שנת ה'תנש"ב, התחדש דבר בשליחותו של מלך המשיח.
ממשיך הרבי ומראה שלב אחר שלב את החידוש המיוחד שהתרחש בתקופה האחרונה בענין הגאולה, ולבסוף נגיע ונבין מה התחדש בשליחותו של המשיח בשנת ה'תשנ"ב.
כמדובר לעיל (סעיף א), הודיע כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שכבר סיימו כל עניני העובדה, ועומדים מוכנים, "עמדו הכן כולכם", לקבלת פני משיח צדקנו. כפי שרואים זאת . . גם בכך, שבמאורעות העולם נתקיימו כמה סימנים על הגאולה, החל מהסימן (בילקוט שמעוני) ש"הגיע זמן גאולתכם".
בקטע זה, נותן לנו הרבי לראות עד כמה בתקופה זו נהיה העולם מוכן ומוכשר לקבל את הגאולה.
וממשיך: ורואים בפועל איך שנפעל ה"ילחום מלחמת ה'" וינצח בכמה וכמה ענינים – ודוקא מתוך מלחמה של שלום. ונצחון הוא גם מלשון נצחיות, קשור עם הגילוי של "נצח": נ' – גילוי שער הנו"ן, צ' – שנת הצדי"ק . . וח' – הגילוי של משיח צדקנו, הקשור במספר שמונה.
בקטע זה ממשיך ומראה אף התקדמות מצדו של מי שאמור להביא את הגאולה לעולם, המלך המשיח.
ובזה כמה פרטים: א. מדבר על התממשות א' מסימני המשיח הנותנים לזהותו, "ילחום מלחמות ה'".
ב. מוסיף אף ואומר "וינצח בכמה וכמה ענינים", שזה בעצם סימן ל'משיח ודאי'.
ג. ממשיך וממקד את הדיבור אף לזהותו של המשיח ברמז, באמרו שהאות צ' שבמילת נצח (מתוך "ילחם מלחמות ה' וינצח"), רומזת ל'שנת הצדי"ק', ששנת תנש"א היא שנת הצדי"ק של הרבי שליט"א מלך המשיח. וממשיך שהאות ח' שבמילת נצח, מורה על ה"גילוי של משיח צדקנו" (שמספר שמונה קשור למשיח).
לאחר מכן ממשיך ומעלה מסקנה מתבקשת:
מזה מובן, שמאחר שהשלוחים עומדים כבר מזמן לאחר מילוי התחלת עבודת השליחות בהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ומזמן לאחר אמצע עבודת השליחות, עד שכבר סיימו את השליחות (כהודעת נשיא דורנו הנ"ל), ואעפ"כ עדיין לא באה בפועל ממש הגאולה האמיתית והשלימה – צריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה בפועל.
ובקטע זה ממשיך עדיין ואומר דברים שהם בבחינת חידוש ממש, המראים על מצבנו המיוחד והנעלה כל כך, אשר למצב כזה ייחלו במשך כל הדורות.
ואומר, ובהדגשה, שסיימו כבר את השליחות של הפצת המעינות חוצה הנדרשת לצורך קיום התוצאה – 'קאתי מר'. ומתוך חידוש נעלה זה, מגיע לשאלה המתבקשת, מדוע אכן עדיין לא הגיעה הגאולה. ומיד קובע כי מוכרח להיות שנותר עוד דבר לצורך בוא הגאולה.
מהו אותו דבר מיוחד שלא נכלל בתוך כל הענינים שכבר נפעלו, ואשר עליו מחכה הגאולה ואינה יכולה עדיין לבוא? ובמילים אחרות, מהי העבודה הנדרשת כעת על מנת להביא את הגאולה בפועל ממש?
על כך עונה הרבי בקטע הבא:
והוא: ע"פ הידוע ש"בכל דור ודור נולד א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל", "א' הראוי מצדקתו להיות גואל וכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו כו'", וע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו, המשיח היחיד שבדורנו, שכבר סיימו את כל העבודה – הרי מובן, שמתחיל להתקיים ה"שלח נא ביד תשלח", השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר*.
בקטע זה נותן הרבי כעין הקדמה קצרה המהוה בעצם תחילת ביאור העבודה עצמה הנדרשת כעת. שלאחר שסיים בקטע הקודם ש"צריך לומר, שעדיין נשאר משהו לעשות כדי להביא את הגאולה בפועל", ממשיך מיד ומבאר את ה'משהו' ואומר: "והוא" וכו'.
וממשיך לאחר מילת "והוא" (שממנה ואילך מבאר את העבודה הדרושה על מנת להביא את הגאולה), ומדבר בכל הקטע אודות ההתייחסות לאיש מסוים בכל דור, אשר הוא ראוי להיות משיח ושבדורנו זה הרבי, וממשיך שמכך מובן שהשליחות של משיח "שלח נא ביד תשלח" – לך והוצא את עם ישראל מהגלות, מתחילה כבר להתקיים.
ובמילים פשוטות: כשהקב"ה אמר למשה רבינו לך וגאול את עם ישראל, סירב משה לשליחות זו והשיב "שלח נא ביד תשלח". כלומר, שלח את מי שעתיד להוציא עם ישראל מהגלות לגאולה השלימה. וכעת, בשיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב, מודיע הרבי, ששליחות זו כבר הוטלה על המשיח.
ובד בבד, במילים אלו, מצביע הרבי במפורש על המשיח שמתחיל כבר לפעול את פעולתו – שליחותו. שעד עתה בשיחה, לשונו היה "השליחות של "שלח נא ביד תשלח", השליחות של משיח צדקנו", וכעת לאחר כל ההקדמה הנ"ל, שינה את לשונו ואומר "ה"שלח נא ביד תשלח", השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר" .
ומסיים: ומזה מובן, שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!
ולסיכום דבריו: העבודה שנשארה כעת היא, על פי זה שבכל דור יש אחד שהוא ראוי להיות המשיח, ובדורנו הוא הרבי שליט"א, מובן שהוא כבר התחיל לקיים את שליחותו, וממילא מה שנותר לנו לעשות הוא לקבל את פניו, היינו, לקבל את מלכותו עלינו.
דידוע המבואר בחסידות, שהמלך, ככל שיהיה גדול ונעלה, לא יוכל להיות מלך בפועל אם לא שיקבל העם תחילה עליו את מלכותו של המלך.
וזהו מה שאומר בהשיחה, שהמלך כבר ישנו, ואף מתחיל לקיים את שליחותו, אך אין זה מספיק, כי המלך לבד 'לא יוכל' לעשות את שליחותו ביחס לעם, ובלשון השיחה, "כדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות". ולצורך כך יש לנו לקבל על עצמנו קודם את מלכותו.
קבלת פניו – קבלת מלכותו
שזהו פי' המילים "קבלת פני משיח צדקנו", שהוא – כמוכרח מהשיחה מרצף הענינים – קבלת מלכותו של משיח. דאם לא כן פי' הדברים, אינו מובן כלל כיצד בנין הדברים, שכיון שבכל דור יש משיח, ובדורנו זהו הרבי, הרי שיש לקבל את פניו. מהי השייכות ביניהם, ולצורך מה יש לו להדגיש את זהותו של המשיח.
אך לפי המבואר בזה, שקבלת פני משיח צדקנו הכוונה לקבלת מלכותו של מלך המשיח, הרי הדבר מובן ומתקבל בטוב**, שכיון שכבר ישנה התגלות של משיח, ואף מתחיל כבר לקיים את שליחותו, הרי הדבר היחיד שחסר כעת הוא לקבל את מלכותו של משיח. ואף לצורך קבלת מלכותו של מלך המשיח, יש צורך לדעת מיהו אותו מלך.
ואף מצינו שקבלת המלכות תיקרא בשם "קבלת פנים". ולדוגמא: במאמר ד"ה אני לדודי תשכ"ו, כותב כ"ק אד"ש מה"מ "ובכדי לקבל הגילוי דאלול צריכה להיות רק הקבלת פני המלך, דבנמשל הוא התעוררות הקבלת עול מלכות שמים***" (המקור לכך נמצא במאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ ד"ה לך אמר לבי ה'ש"ת בסופו כמצויין שם בהערה).
שבת פרשת וירא ה'תשנ"ב
ובעצם, דברים אלו, נאמרו כבר (במשפט קצר יותר) בשיחה של השבת שלפני-כן, ש"פ וירא, וכבר הובאו הדברים לפני"ז, אך לאחר שהבנו היטב את הדברים, יש מקום לצטטם שוב, ולראות איך מתיישבים הדברים.
וזלה"ק: "ע"פ הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל עניני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו, הרי, בימינו אלו (כנ"ל סי"ג) נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו', וכיון שכן, ישנה (לא רק המציאות דמשיח, אלא) גם ההתגלות דמשיח, ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש!".
והדברים ברורים ומובנים היטב, שכיון שנסתיימו כל עניני העבודה, ונתבטלו כל המניעות וכו', הרי הגענו לשלב אחד קדימה בו ישנה כבר ההתגלות של משיח, והעבודה כעת (בעקבות התגלות המשיח) היא לקבל על עצמנו את מלכותו.
ההוראה לפועל
כעת נחזור לשיחה של ש"פ חיי שרה. הנה לאחר שביאר באריכות את הגורם לעבודה החדשה שהתוספה כעת בעבודת השליחות, ממשיך בסעיף שלאחמ"כ, וכותב באופן מפורש את ההוראה לפועל:
מזה באה ההוראה בפועל שיש להוציא בעומדנו עתה בהתחלה ובפתיחה של "כינוס השלוחים העולמי":
לכל לראש – צריך לצאת בהכרזה ובהודעה לכל השלוחים, שעבודת השליחות עכשיו ושל כאו"א מישראל מתבטאת בזה – שיקבלו את פני משיח צדקנו.
וממשיך: והכוונה בפשטות היא – שמכינוס השלוחים צריכים לבוא ולהביא החלטות טובות כיצד כל שליח צריך להתכונן בעצמו ולהכין את כל היהודים במקומו ובעירו וכו' לקבלת פני משיח צדקנו, ע"י שהוא מסביר את ענינו של משיח, כמבואר בתושב"כ ובתושבע"פ, באופן המתקבל אצל כל אחד ואחד לפי שכלו והבנתו.
ובפשטות, אכן מובן שבכדי שיוכל האדם לקבל על עצמו את מלכותו של מלך המשיח, עליו ללמוד קודם כל את ענינו של משיח, היינו, מה זה משיח, ומיהו משיח****. וזהו תפקידם של השלוחים, לבאר לאנשי עירם וכו', מה זה משיח, ומיהו המשיח, ועל ידי כך יקבלו עליהם כולם את מלכותו של מלך המשיח.
ומסיים הרבי: והיות שזוהי העבודה בזמן הזה, הרי מובן שזה שייך לכאו"א מישראל, בלי יוצא מן הכלל.
ובפשטות, שאין זו עבודה השייכת רק לחסידים בעלי דרגא וכיו"ב, ורק לאחר שאוחז בדרגא מסוימת, אלא שכיון שזו העבודה שנותרה כעת, והיא הנחוצה למען הביא את הגאולה, הרי שכאו"א מחוייב בזה ללא יוצא מן הכלל.
ועל דרך הצחות יש לומר, שעד עתה היתה העבודה של "יפוצו מעינותיך חוצה", וכעת העבודה היא על "קאתי מר".
*) דכן מצינו בשיחותיו של הרבי, שבדרך כלל תולה ברבי הריי"ץ, אף דברים רבים בהם נראה בגלוי שהכוונה היא עליו [וראה לדוגמא דבשיחת ש"פ נח ה'תשנ"ב (ובכ"מ) כתב "שהעיד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכבר סיימו . . גם צחצוח הכפתורים". בו בזמן דאדרבה, דאדמו"ר הריי"צ אמר שנותר עדיין (רק) לצחצח את הכפתורים (וראה שיחת ש"פ נשא ה'תנש"א "שהעיד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו . . שבימיו . . סיימו כל עניני העבודה, וצריכים רק "לצחצח הכפתורים""].
וביאור הענין הנה לכאורה נמצא הוא במפורש בשיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב (סי"ד). וז"ל: "השליח שבדורנו – כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – וכפי שהי' בדור שלפניו, שכ"ק מו"ח אדמו"ר נתאחד עם אביו . . כך שיש את השלימות של כל "שבעת קני המנורה", כל השבע דורות". היינו, שמכנה את (עצמו) השליח שבדורנו, בשם כ"ק מו"ח אדמו"ר, כשם שהרבי הקודם נ"ע נתאחד עם אביו. אך בעצם באמרו "כ"ק מו"ח אדמו"ר", הכוונה היא אל הרבי שליט"א, "כך שיש את השלימות של . . כל השבע דורות".
**) ומה שמשתמש בכ"ז בלשון "קבלת פני..." ולא כתב במפורש קבלת המלכות, הנה י"ל בדא"פ, כי עיקר ענין קבלת המלכות הוא שהעם מכתירים אותו למלך ובכך נותנים לו את הכח והאפשרות למלוך עליהם וכו', ועל-כן עיקר הענין הוא שזה מגיע מצד העם, ולכן לא רצה לכתוב מפורש שצריך להיות כעת "קבלת המלכות", כי הציווי בזה מחסיר מעצם הענין.
שעד"ז י"ל אף בדא"פ, שעל כן לא מצינו בכלל שיחות רבות בהם יבואר ענין קבלת המלכות של הרבי, ורק בשיחות בודדות כדוגמת שיחת ב' ניסן תשמ"ח, ושיחת ש"פ תולדות תשנ"ב (וראה לקמן פרק רביעי), שהוא מהסיבה הנ"ל, שאריכות הדיבור בענין זה מצד המלך, מאבד את עצם הענין.
***) ועד"ז ראה בסה"מ מלוקט ח"ג ע' רסד "עיקר העבודה באלול, אני לדודי, הוא קבלת עול מלכות שמים. דזהו מ"ש בלקו"ת שהעבודה דאלול היא היציאה לשדה לקבל פני המלך".
****) ישנם המקשים על כך, שהרי בעלי ההגהה על שיחה זו, מחק הרבי את המילים – אותם כתבו המניחים – "מיהו משיח", והכיצד ניתן לומר שדוקא לזה מתכוין הרבי בשיחה שיש לעסוק בכך.
הנה מובן ופשוט שאין זה משנה את תוכן כל השיחה, שמשמעותה הפשוטה גם עתה היא שצריך לקבל את מלכותו ולצורך כך לדעת את זהותו, וכפי ש(כנ"ל בפנים) בגוף השיחה כאשר כותב שהעבודה היחידה שנותרה כעת היא קבלת פני משיח צדקנו, כותב שזהו כתוצאה מכך, שנשיא דורנו הוא המשיח שבדורנו, היינו שמצביע על זהותו של משיח.
ואדרבה, דמכך שכן הבינו בפשטות המניחים את כוונת הרבי בשיחתו, שלכן כן כתבו ברשימתם, מובן שכן היא כוונתו. וזה שבכל אופן מחק מילים אלו ולא השאיר את המילים "מיהו משיח", הנה בדעת תחתון י"ל, שזהו כיון שהמדובר כאן הוא הרי אודות קבלת מלכותו, וזו צריכה להיות דוקא ע"י העם, וללא ציווי מהמלך, דאל"כ חסר עצם הענין של קבלת המלכות ע"י העם, שהיא הנותנת כח למלך למלוך ולצוות על העם. ובכל אופן למרות שלא כותב במפורש את המילים מיהו משיח, אך תוכן הענין נשאר על מקומו וכנ"ל.