שלוחי אדוננו
פרק שמיני - מה בין חסיד למתנגד?
ח' אדר ב' ס''ה
כבר נכתב לעיל באריכות אודות חשיבות לימוד השיחות משנות ה'תנש"א-נ"ב, זאת בעיקר על מנת לחיות עם הזמן אליו מוליך אותנו כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, ולא להישאר מאחור. אשר בעצם, זוהי נקודת ההבדל בין חסיד למתנגד.
החסיד וגם המתנגד יכולים להיות יהודים יראים ושלמים המקפידים על קלה כחמורה. שניהם עשויים לשבת בבית המדרש ולהגות בתורה יומם וליל. אף עשיית חסד לזולת ניתן למצוא בקרב שני המחנות. א"כ היכן הוא הקו הגורם לפיצול. ומהי אכן נקודת ההבדל ביניהם.
גילוי החסידות בשלב מסויים דוקא
ידועה תשובתו של הרבי (בין תשובות נוספות) על השאלה, אם אכן תורת החסידות היא דבר נחוץ והכרחי, ואי אפשר זולתו, מדוע התגלה רק באמצע האלף השישי, ומה עשו כל הדורות של הצדיקים והגאונים שקדמו לגילוי תורת החסידות, האם נאמר שהחטיאו בכך שהחסירו חלק בלימוד התורה.
והתשובה* על כך היא , אשר "את הכל עשה יפה בעתו**" . כלומר, שלכל גילוי, נקבע זמן מסויים בו הוא אמור לרדת ולהתגלות בעולם. וכמו שששת סדרי המשנה התחדשו אך ורק בתקופתם של התנאים, וקודמיהם לא הוצרכו לזה, ובתקופה מאוחרת יותר התגלתה אף הגמרא הבבלית והירושלמית, אשר לאלו לא הוזקקו התנאים, וכן הלאה במשך הדורות. אך לאחר שהתגלה אותו ענין בעולם, לא יוכל אדם לטעון, כי ברצונו ללמוד כפי שלמדו אבות אבותיו ולהסתפק בלימוד ללא המשנה והתלמוד. כי אדם שכך ילמד, יצא מחוסר חלק מהתורה שבה לא עסק.
וככל הדבר הזה, כן הוא אף בנוגע ללימוד תורת החסידות. היא אכן התגלתה רק בשנת ה'תצ"ד לבריאה, אך קודמיה לא חסרו דבר בלימוד התורה הנדרש מעימם. שונה הדבר בדורות שמגילוי החסידות והלאה, אשר מי שיעסוק בכל חלקי התורה, אך ידלג על תורת החסידות, "יבוא לכאן, רק עם 'חלק' למודו בידו" [ויתר-על-כן הוא בתורת החסידות, שאינו רק חלק פרטי ונוסף בתורה, שבהזנחתו, מחסירים מלימוד התורה, אלא שתורת החסידות היא בעצם החלק המקביל לכל שאר עניני התורה, כיון שהיא לא עוד חלק פרטי בתורה הנגלית, אלא שהיא ה'עצם' והפנימיות של התורה].
מה בין חסיד למתנגד
ובזה היא נקודת ההבדל שבין חסיד למתנגד. המתנגד הוא אותו אדם, שלא הסכים לקבל את הגילוי והענין החדש. הוא העדיף להישאר במקומם של קודמיו, וכמו שהם לא טעמו מתורתה של החסידות כן – טוען הוא – יהגה אף הוא בכל חלקי התורה, מלבד תורת החסידות. ובטענה, כי מפני מה עליו לשנות את מסלול הלימוד אותו הנחילו לו אבותיו והיה רגיל בו עד כה, למה לנו לקבל דברים חדשים. אך בזה היא טעותו, כי אינו יודע שכאשר אינו נוגע בתורת החסידות, 'מפספס' את מה שלא פיספסו אבותיו.
ואותו מתנגד, נשאר בהווייתו אף בדורות שלאחר מכן. הוא אינו מוכן לקבל את ההוראות והדרכים החדשות אותם הורונו רבותינו נשיאינו במשך השנים. ואף בדורות האחרונים ממש, כאשר אמיתיות וחשיבות לימוד פנימיות התורה התקבל כמעט אצל כל עם ישראל, וכולם כבר טעמו מן האור כי טוב, הנה כעת ידעו לסרב לקבל ענינים חדשים אותם הנהיג הרבי שליט"א מלך המשיח.
ה'מתנגד' של ימינו
ואותו מתנגד יכול חלילה להישאר אף בתקופתינו זו האחרונה. הוא זה שלא רוצה לשמוע מחידושיו של הרבי בשיחות השנים האחרונות ממש, וטענתו עמו, כי מה לחידושים ודיבורים מופלגים שכאלו, מדוע עליו לקבל ולחיות את דבריו החדשניים של הרבי בדבר התקופה המיוחדת אליה נכנסנו, ומפני מה עליו לפעול לפי ההוראות החדשות, בלימוד עניני גאולה ומשיח, ועד כדי פרסום זהותו של מלך המשיח וקבלת מלכותו. ובקיצור, הוא הוא אשר מסרב לקבל את הגילוי והענין החדש אותו הוריד אלינו נשיא הדור.
ולהעיר ממענה שנתן כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בתקופת קיץ תנש"א לר' שמואל שמואלי שי' (לשעבר עורך עיתון 'ישראל שלנו') על הסכמה שביקש מהרבי על הוצאה לאור של דבר מה הקשור לעניני משיח וגאולה, כי כיון שקמו לאחרונה מנגדים חדשים, רצוי ההפסק בזה לעת עתה (תוכן).
אשר אותם מנגדים הם אלו שליבם לא נתן להם להתקדם עם הרבי, לתוך הגילוי הנעלה, והתקופה המיוחדת אליה לימדנו כי נכנסו בעת האחרונה.
וכדי להצליח להילחם באותו מנגד שעלול חלילה להתעורר בלבו של חסיד ישר (ובפרט שלענין זה – כעל כל ענין המהוה עיקר העבודה וה"זהיר טפי" של תקופה מסוימת – יש התנגדות יוצאת מן הכלל של יצר הרע***), יש ללמוד ולשנן שוב ושוב את שיחות התקופה האחרונה, לראות וללמוד את הוראות הרבי לעת זו, ובעיקר לחיות את התקופה אליה מכניס אותנו הרבי, שאזי ממילא שאר ההוראות הנדרשות בתקופתנו מאיתנו, ייתפסו על ידינו יותר בקלות, ונחוש יותר את הצורך והענין החשוב שבהם.
ובמיוחד כעת לאחר שנוצר מצב של העלם והסתר הכי גדול, מתחזק גודל ההכרח בלימוד שיחות אלו, כדי להחזיק חזק מתוך ידיעה, שנמצאים אנו ב'תקופת השיא' שלא היתה מימי קדם לקראת הגאולה, עדי התגלותו של הרבי שליט"א מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
החסיד וגם המתנגד יכולים להיות יהודים יראים ושלמים המקפידים על קלה כחמורה. שניהם עשויים לשבת בבית המדרש ולהגות בתורה יומם וליל. אף עשיית חסד לזולת ניתן למצוא בקרב שני המחנות. א"כ היכן הוא הקו הגורם לפיצול. ומהי אכן נקודת ההבדל ביניהם.
גילוי החסידות בשלב מסויים דוקא
ידועה תשובתו של הרבי (בין תשובות נוספות) על השאלה, אם אכן תורת החסידות היא דבר נחוץ והכרחי, ואי אפשר זולתו, מדוע התגלה רק באמצע האלף השישי, ומה עשו כל הדורות של הצדיקים והגאונים שקדמו לגילוי תורת החסידות, האם נאמר שהחטיאו בכך שהחסירו חלק בלימוד התורה.
והתשובה* על כך היא , אשר "את הכל עשה יפה בעתו**" . כלומר, שלכל גילוי, נקבע זמן מסויים בו הוא אמור לרדת ולהתגלות בעולם. וכמו שששת סדרי המשנה התחדשו אך ורק בתקופתם של התנאים, וקודמיהם לא הוצרכו לזה, ובתקופה מאוחרת יותר התגלתה אף הגמרא הבבלית והירושלמית, אשר לאלו לא הוזקקו התנאים, וכן הלאה במשך הדורות. אך לאחר שהתגלה אותו ענין בעולם, לא יוכל אדם לטעון, כי ברצונו ללמוד כפי שלמדו אבות אבותיו ולהסתפק בלימוד ללא המשנה והתלמוד. כי אדם שכך ילמד, יצא מחוסר חלק מהתורה שבה לא עסק.
וככל הדבר הזה, כן הוא אף בנוגע ללימוד תורת החסידות. היא אכן התגלתה רק בשנת ה'תצ"ד לבריאה, אך קודמיה לא חסרו דבר בלימוד התורה הנדרש מעימם. שונה הדבר בדורות שמגילוי החסידות והלאה, אשר מי שיעסוק בכל חלקי התורה, אך ידלג על תורת החסידות, "יבוא לכאן, רק עם 'חלק' למודו בידו" [ויתר-על-כן הוא בתורת החסידות, שאינו רק חלק פרטי ונוסף בתורה, שבהזנחתו, מחסירים מלימוד התורה, אלא שתורת החסידות היא בעצם החלק המקביל לכל שאר עניני התורה, כיון שהיא לא עוד חלק פרטי בתורה הנגלית, אלא שהיא ה'עצם' והפנימיות של התורה].
מה בין חסיד למתנגד
ובזה היא נקודת ההבדל שבין חסיד למתנגד. המתנגד הוא אותו אדם, שלא הסכים לקבל את הגילוי והענין החדש. הוא העדיף להישאר במקומם של קודמיו, וכמו שהם לא טעמו מתורתה של החסידות כן – טוען הוא – יהגה אף הוא בכל חלקי התורה, מלבד תורת החסידות. ובטענה, כי מפני מה עליו לשנות את מסלול הלימוד אותו הנחילו לו אבותיו והיה רגיל בו עד כה, למה לנו לקבל דברים חדשים. אך בזה היא טעותו, כי אינו יודע שכאשר אינו נוגע בתורת החסידות, 'מפספס' את מה שלא פיספסו אבותיו.
ואותו מתנגד, נשאר בהווייתו אף בדורות שלאחר מכן. הוא אינו מוכן לקבל את ההוראות והדרכים החדשות אותם הורונו רבותינו נשיאינו במשך השנים. ואף בדורות האחרונים ממש, כאשר אמיתיות וחשיבות לימוד פנימיות התורה התקבל כמעט אצל כל עם ישראל, וכולם כבר טעמו מן האור כי טוב, הנה כעת ידעו לסרב לקבל ענינים חדשים אותם הנהיג הרבי שליט"א מלך המשיח.
ה'מתנגד' של ימינו
ואותו מתנגד יכול חלילה להישאר אף בתקופתינו זו האחרונה. הוא זה שלא רוצה לשמוע מחידושיו של הרבי בשיחות השנים האחרונות ממש, וטענתו עמו, כי מה לחידושים ודיבורים מופלגים שכאלו, מדוע עליו לקבל ולחיות את דבריו החדשניים של הרבי בדבר התקופה המיוחדת אליה נכנסנו, ומפני מה עליו לפעול לפי ההוראות החדשות, בלימוד עניני גאולה ומשיח, ועד כדי פרסום זהותו של מלך המשיח וקבלת מלכותו. ובקיצור, הוא הוא אשר מסרב לקבל את הגילוי והענין החדש אותו הוריד אלינו נשיא הדור.
ולהעיר ממענה שנתן כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בתקופת קיץ תנש"א לר' שמואל שמואלי שי' (לשעבר עורך עיתון 'ישראל שלנו') על הסכמה שביקש מהרבי על הוצאה לאור של דבר מה הקשור לעניני משיח וגאולה, כי כיון שקמו לאחרונה מנגדים חדשים, רצוי ההפסק בזה לעת עתה (תוכן).
אשר אותם מנגדים הם אלו שליבם לא נתן להם להתקדם עם הרבי, לתוך הגילוי הנעלה, והתקופה המיוחדת אליה לימדנו כי נכנסו בעת האחרונה.
וכדי להצליח להילחם באותו מנגד שעלול חלילה להתעורר בלבו של חסיד ישר (ובפרט שלענין זה – כעל כל ענין המהוה עיקר העבודה וה"זהיר טפי" של תקופה מסוימת – יש התנגדות יוצאת מן הכלל של יצר הרע***), יש ללמוד ולשנן שוב ושוב את שיחות התקופה האחרונה, לראות וללמוד את הוראות הרבי לעת זו, ובעיקר לחיות את התקופה אליה מכניס אותנו הרבי, שאזי ממילא שאר ההוראות הנדרשות בתקופתנו מאיתנו, ייתפסו על ידינו יותר בקלות, ונחוש יותר את הצורך והענין החשוב שבהם.
ובמיוחד כעת לאחר שנוצר מצב של העלם והסתר הכי גדול, מתחזק גודל ההכרח בלימוד שיחות אלו, כדי להחזיק חזק מתוך ידיעה, שנמצאים אנו ב'תקופת השיא' שלא היתה מימי קדם לקראת הגאולה, עדי התגלותו של הרבי שליט"א מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש.
*) לקו"ש ח"ז (הוספות) ע' 206. לקו"ש חל"ד ע' 178. לקו"ש חל"ה ע' 29. וראה גם לקו"ש ח"כ ע' 387.
**) קהלת ג, יא.
***) ראה לקו"ש ח"ג ע' 747 ואילך. סה"מ מלוקט ח"ד ע' צ.
