שלוחי אדוננו

הוספה: שיחת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א

ח' אדר ס''ה
כשהגיע היום האחרון רצו כולם להישאר, ורק אחד מ-500 לא התפעל...
א. אחרון של פסח ענינו הוא גאולת משיח (לפי שמאיר בו הארת גילוי המשיח ).
ולכאורה, איזה קשר ושייכות יש למשיח עם פסח, הרי הגאולה העתידה תהי' מגלות אדום ולא מגלות מצרים?
והביאור הוא, שכל זמן שלא באה הגאולה ע"י משיח, עדיין לא נשלמה גאולת מצרים.
ב. והנה, מגאולת מצרים ישנה הוראה לגאולתינו עתה:
לכאורה יכולים לטעון, כיצד אפשר לתבוע מיהודי לבער את היצר הרע הפרטי ולהתגבר על הסביבה כו', כאשר ישנו ה"אקדמי' טענתי'" שסביבתו הקרובה וגם הרחוקה אינם כן, על-דרך "אחד הי' אברהם" וכל העולם הי' מעברו השני (שזה בא ביחד עם שאר הירושות שירשנו מאברהם אבינו), ותובעים ממנו לא רק שלא יתפעל, אלא גם שהעולם יראה אצלו על המשקוף את הדם, עד שפרעה עצמו יבוא ויאמר לו - אנא לך לקבל את התורה, ושעוד יתן לו כסף וזהב!...
הנה רואים ביציאת מצרים, שלא רק "חצי" מבני ישראל לא יצאו (או לכל-הפחות קרוב לחצי), אלא כמרז"ל על הפסוק "וחמושים עלו בני ישראל" - ש"חמושים" הכוונה אחד מחמש, כלומר, שבפועל רק אחד מחמשה מבנ"י יצא ממצרים! אח"כ יש דעה שני' האומרת שרק א' מחמישים יצא, ודעה שלישית אומרת שרק א' מחמש מאות, והשאר רצו להשאר במצרים.
ולכאורה דרוש ביאור מהי המחלוקת במדרש הנ"ל - שאחד אומר שיצאו א' מחמש, בא תנא שני ואומר "שבח" על בנ"י שרק א' מחמישים, ותנא שלישי אומר "שבח" שזה הי' א' מחמש מאות?...
ג. אלא שהמדרש בא ללמדנו הוראה באיזה אופן תהי' הגאולה עתה, שהיא סיום וחותם גאולת מצרים
- שאחרון של פסח הרי מסיים ("שליסט אפ") את יום הראשון דחה"פ, והיום הראשון דפסח הוא מורה דרך והוראה כיצד להגיע לאחרון של פסח, היינו, שיום הראשון דפסח מלמדנו באיזה אופן צריכה להיות ההכנה להגאולה דמשיח, וע"י העבודה דיום א' של פסח באים להגאולה דמשיח באחש"פ -
וההוראה היא:
מגיע זמן שרק אחד מחמש מאות ירצה לצאת מהגלות, אף שכל השאר הם גם כן בני אברהם יצחק ויעקב, וכולם גם שמעו שמשה רבינו בישר בשמו של הקב"ה שהגיע הזמן ד"פקד פקדתי" , ואעפ"כ צועקים נהי' כגוים!...
שומעים ממשה רבינו שהוא יוליכם במדבר העמים, ושמה יהיו להם תרי"ג מצות במקום הז' מצות בלבד שיש להם פה (במצרים), והיציאה לא תהי' בחשאי אלא ב"שטורעם", וד' ימים קודם לקחו את הטלה באופן כזה שהיכן שרק פנו ראו אותו - מאחר וקשרוהו לכרעי המטות, ואעפ"כ כשהגיע היום האחרון רצו כולם להשאר, ורק אחד מ-500 לא התפעל מכך, וגם לא הכין שום צידה!
ועד"ז הוא גם בגאולה האמיתית והשלימה מהגלות הנוכחית:
הגאולה העתידה לא תבוא ע"י רדיפה אחרי הגוים, כולל ה"גוים" מבני ישראל ("די אידישע גוים"), והגוי אשר בקרבך, אלא דוקא ע"י ה"קחו לכם צאן" , וע"י שזה יהי' בפרסום.
ומה שישנם ארבע מאות תשעים ותשע איש נגדו, ובינתיים הרי יבזו אותו - הנה, ע"י עמידתו בתוקף, אזי מ-499 נהי' 49, עד שזה הופך לארבע בלבד...
ואע"פ שכשמשיח יבוא, הוא יקלקל לו את העבודה ("דעם דזשאב"), את הרבנות, את כתיבת החיבור ומכירתו, והוא יתבטל לגמרי ממציאותו ("אינגאנצן אויס מהות") ויתבלבל - אבל אולי ישנו אחד מחמש מאות שהוא בטלן ורוצה שמשיח יבוא, אזי מודיעים לאותו אחד שביכולתו לפעול שיהי' רק אחד מחמישים, ובאם יתעקש - יפעל שיהי' רק אחד מחמש, ובאם יעבוד יותר קשה - יפעל כפירוש השני ב"וחמושים", שמזויינים יצאו - בכלי זיין, כל בני ישראל, ללא הבט על כך שהיו עבדים מרודים במצרים מאתיים ועשר שנה.
ומה שזה לוקח זמן - זהו רצון הבורא.
וכשם שאז נהגו בתוקף כך צריכים להתנהג עכשיו כו', מפני שרק עי"ז יביאו את הגאולה.
ד. [. .] הוראה* נוספת שאנו למדים בקשר עם הגאולה העתידה:
באחרון-של-פסח מפטירין "עוד היום בנוב לעמוד וגו'" , לפי שבליל פסח היתה מפלתו של סנחריב .
ולכאורה תמוה: הרי מפלת סנחריב היתה בליל א' דחג הפסח ולא באחש"פ?
והענין, לפי שבהפטרה זו מבואר נצחונו של חזקי', שביקש הקב"ה לעשותו משיח ובאחש"פ מאיר גילוי הארת משיח.
ועוד יותר: כו"כ פרטים המבוארים בהפטרה זו לא נתקיימו בנצחונו של חזקי' ויתקיימו בביאת משיח צדקנו , כמו "וגר זאב עם כבש וגו'" , וגם ענין קיבוץ גלויות וכו'.
והנה מסופר שחזקי' בטח בה' לגמרי, עד שאמר "אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ו[אפילו] לא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה" , ואף ששבנא וסיעתו, שהם היו הרוב בסנהדרין, אמרו שע"פ תורה צריכים לעשות שלום ולילך בדרך הטבע , מכל-מקום מאחר ששמע מישעי' נביא ה' בשם הקב"ה "כה אמר ה' אל תירא וגו' והפלתיו בחרב בארצו" בטח בה' לגמרי, עד שהלך לישון על מטתו, וערבה לו שנתו מצד בטחון זה, והקב"ה עשה המלחמה כמ"ש "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'".
ובזה ישנה ההוראה מחזקי': כשם שחזקי', ששמו הוא חוזק י-ה , לא התפעל ולא התחשב בכל מחנה אשור שביניהם נמצאו גם... רבנים , ואכן אצלם הי' ("איז גאר געווען") הרוב כפי שהגמ' מספרת בסנהדרין , אלא חזקי' שמע מה שישעי' הנביא אמר לו, שישעי' נדמה להם כמשה - עד"ז צריך כאו"א לבטוח בביאת המשיח בבטחון גמור בלי שום פקפוק, ובאופן ד"אחכה לו בכל יום" שמחר ממש יבוא משיח - גם כשמצד "חשבונות" של שכל [וטבע] אינו רואה שום מקור לזה, ובטחון זה עצמו ימהר ויחיש את ביאתו, בקרוב ממש.
(משיחת אחרון-של-פסח ה'תשכ"ה - בלתי מוגה
תורגם ללה"ק ונערך ע"י מערכת יחי המלך)
1) "היום יום" כב ניסן. וראה לקו"ש ח"ד ע' 8921.
2) זהר ר"פ וישב (קעט, ב). וראה נדרים לב, ב (ובפי' הרא"ש). קה"ר פ"ד, יג. פ"ט, טו (ח). ועוד.
3) יחזקאל לג, כד.
4) בשלח יג, יח. מכילתא עה"פ - הובא בפרש"י עה"פ.
5) רעיא מהימנא בזח"ג קח, ב. מכילתא שם.
6) מכילתא שם.
7) שמות ג, טז.
8) בא יב, כא.
9) רש"י בשלח שם ממכילתא שם.
10) להבנת ושלימות הענין בסעיף זה נאלצנו לשלב בו קטעים משיחת אחש"פ תשל"ב (נדפסה בלה"ק בלקו"ש ח"ז ע' 274-5). המו"ל.
11) ישעי' י, לב ואילך.
12) שו"ע אדה"ז או"ח סי' ת"צ סי"ג.
13) סנהדרין צד, א. וראה מחזור ויטרי בכל זה.
14) וכמבואר גם ברמב"ם (הל' מלכים פי"ב הי"א) שקאי על ימות המשיח - רק שלשיטתו ה"ז משל וקאי על או"ה (ע"פ לקו"ש שם).
15) ישעי' יא, ו.
16) איכ"ר פתיחתא ל. שם פ"ד, טו.
17) סנהדרין כו, א.
18) מ"ב יט, ו-ז. ישעי' לז, ו-ז.
19) מ"ב שם, לה. ישעי' שם, לו.
20) כ"ה בהנחה. וראה סנהדרין צד, א (ובחדא"ג מהרש"א שם): שחזקו י'ה.
21) כמדומה שאמר כ"ק אד"ש "מהסנהדרין" - המניח.
22) סנהדרין כו, א.
23) עיקר הי"ב מהי"ג עיקרים.