מתי היא חלה?
מגעים בקשר לויתור על חלקים מארץ-ישראל
אמנם, מכיון שבימים האחרונים נתחדשו המגעים בנושאים אלו בקשר ליהודה ושומרון - יש למחות על כך בכל התוקף, ולעורר את דעת הציבור, שיפקחו את עניהם ויראו את גודל הסכנה, רחמנא ליצלן, כאשר ימשיכו בדרך זו!
וכולי האי ואולי - ישנו את שיטתם מכאן ולהבא, ויעמדו בתוקף שלא לוותר על שום חלק מארץ ישראל.
(ש"פ חיי-שרה תשמ"ו)
כשרוצים להחזיר שטחים
כאשר שומעים שרוצים להחזיר שטחים, שזה ענין של סכנה וכו’ - חל החיוב "לא תעמוד על דם רעך "! אך לפועל - שותקים ולא עושים מאומה, (ועיין בגמ’ מה התוצאה מהנהגה זו )!
(ש"פ בא תשל"ו)
כשמחזירים שטחים
וכמדובר כמ"פ אודות חתימת "הסכם שלום" ב"קעמפ-דיוויד" - שמאז המצב הולך ומדרדר רחמנא ליצלן:
החזירו את בארות הנפט, החזירו שטחים אסטרטגיים, החזירו שטחים נרחבים בהם אפשר לערוך אימונים עבור הצבא: ומחזירים שדות-תעופה וכו’, ואין פוצה פה ומצפצף - למרות שעי"ז מסכנים את ביטחונה של ארץ-ישראל, ומגדילים את הסיכוים למלחמה באזור ח"ו! - אף פעם לא היה המצב קרוב כל-כך למלחמה ח"ו, כפי שנעשה לאחרונה!
וכאמור לעיל שאין פוצה פה ומצפצף, ואדרבה: אומרים "שישו בני מעי", ועורכים "סעודות מצווה", ולוחצים ידיים וכו’ - מתוך "אשליה " שזהו מצב של שלום, למרות שגם הם יודעים שאין המצב כן!... וכמדובר כמ"פ שאין פוצה פה ומצפצף - לאחד נותנים "כבוד", ולאחר נותנים "כסף - מוסיפים עוד "שקל" עבור הישיבה שלו כו’, ולאחד נותנים לחתנו נכסים דנידי ונכסים דלא נידי וכו’, כדי שלא יעורר רעש על כל הנ"ל, ולאחד אומרים שבלאו-הכי אינו מבין בענינים פוליטים, מן הראוי שלא יתעסק בענינים אלו, ויסמוך על "פיקחים" ממנו שהם ידעו כיצד להתנהג בנוגע לכל ענינים אלו!
(ש"פ וישלח תשמ"ב)
כשרודפים אחרי הגויים לתת להם את ארץ ישראל
רק ההתחנפות והרדיפה אחרי הגוים לתת להם משטחי ארץ ישראל - מביאה את הערבים לדרוש לקבל משטחי ארץ ישראל, ומגרה אותם להתקוממות כו’.
בוושינגטון (מלכות של חסד) - החליטו כבר מזמן ששטחים אלו צריכים להשאר בבעלותם של יהודים; הערבים עצמם התייאשו כבר מזמן לקבל שטחים אלו; ורק יהודים מסויימים לא מרפים מנסיונותיהם להחזיר שטחים מארץ ישראל - שעי"ז מגרים את הערבים כו’.
וכאמור, הכל יודעים זאת, ואינני מבין מדוע לא מרעישים על זה !...
ולא עוד, אלא, שיש כאלו שרוצים לתת לזה גושפנקא כאילו זוהי ההנהגה שצריכה להיות ע"פ התורה !
(ש"פ האזינו תשמ"ט)
כשרואים את התוצאות מהחזרת שטחים
ולאחרי שרואים את כל מהלך הענינים והתוצאות של החזרת שטחים בשביל חתימת הסכם-שלום - ממשיכים לדבר ולפעול בכיון זה גם בנוגע ליהודה ושומרון!
התחילו עם "ימית", כל השטח של סיני, בארות הנפט הנפט וכו’ - ומתכוונים להמשיך כן עם יהודה ושומרון, וחושבים אפילו על ירושלים!!... ואין פוצה פה ומצפצף!
(ש"פ חיי-שרה תשמ"ו)
כאשר מדובר אודות פיקוח-נפש אפילו של יהודי אחד
כאשר מדובר אודות נושא הכרוך עם פיקוח נפש של יהודי אחד בלבד - אסור לשתוק, וצריכים להשתדל בכל הדרכים האפשריות שמכאן ולהבא יפסק הדבר! וגם - לתבוע שיפרסמו ויודיעו מהו הטעם שלא נעשה דבר בקשר ל"מחבלים" הנ"ל, למרות שידעו אודות קיומם ומעשיהם!
(תענית אסתר תשמ"ג)
כשהפוליטיקאים ממשיכים לשבת על כסאם
רק אתמול ביקר פלוני ב"בית החיים" ששם קבור אותו "חייל" שהוא אחראי לנפילתו על הגנת ארץ-ישראל במלחמת יום הכיפורים [עי"ז שלא התנהגו ע"פ חוו"ד של אנשי הצבא, מפני סיבות של "מה יאמרו הגוים"] והיום מעז הוא להמשיך להתנהג באותה שיטה [אותם טענות ואותם מילים וכו’], ביודעו שבכך גורם הוא לנפילת קורבנות נוספים, רחמנא ליצלן!
ולמרות זאת - אין פוצה פה ומצפצף! הוא ממשיך לשבת על "כסאו", וממשיך בשיטתו להזיק ולסכן, רחמנא ליצלן, את ביטחונה של ארץ ישראל!
(ליל ו’ דחג הסוכות תשמ"ג)
אחרי כל פיגוע
ציפיתי שיום - יומיים לאחר המעשה (רצח הילדים במעלות) יקומו ויצעקו.
(ש"פ בהר-בחוקותי תשל"ד)
כשיהודים מפנים יהודים
הענין של מצווה גוררת מצווה, ועד"ז להיפך, הוא עד-כדי כך - עד ש[לא רק שרוצים לעשות משטר אזרחי (לערבים המו"ל) - אע"פ שכל המומחים (ואפי’ אלו שאינם מומחים)אומרים שזו סכנה גלויה] -הירידה עוד יותר גדולה - ירידה עד לעפר: לא נותנים ליהודים לבא ולשפץ את ביהכ"נ של אברהם אבינו! ואומרים יחד עם זה, שעושים זאת בגלל שמפחדים מהגויים!
הגוי נהנה מכך שלא מטרידים אותו - באים אילו ותופחים על שכמו, ואומרים לו "אחי אתה" - תבחר בעצמך מושל ושליט, ואף אחד לא יתערב בענינך!
- מה הקשר של ביהכ"נ אברהם אבינו לענינהם הפנימים של הערבים?!
ואין פוצה פה ומצפצף על גודל הירידה!
ועד שלוקחים אנשי-צבא המוסרים נפשם להגן על ארצינו הקדושה ועל עמינו הקדוש, ומנצלים את מסירות נפשם - להוציא יהודים מביהכ"נ של אברהם אבינו שנמצא בחברון - שחברון היא אחת מד’ ערי הקודש אשר בארץ ישראל, ושם החלה מלכות דוד, כי לפני שהוא נעשה למלך על כל ארץ ישראל - "בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חודשים".
ואעפ"כ יושבים "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" - ושותקים! ומי שכן מדבר בתוקף מדבר על ענינים אחרים, ושוכח להסתכל על גודל הירידה, ולראות לאיזה כיון הולכים...וכבר הגענו לירידה מבהילה ביותר, בין מצד אלו שעושים את המעשים הבלתי-רצויים, ויותר מזה מצד אלו ששותקים.
(שמחת תורה תשל"ט)
כשרוצים לקחת נשק מיהודים
ובפרט בנוגע לדבר המבהיל, שלא יאומן כי יסופר, שהגיעו נציגים של אלא מתוך בני-ישראל שביכולתם לקבוע דברים, וניסו לדבר עם היהודים הנמצאים ליד חברון, שיתפרקו רחמנא ליצלן מנשקם - היות וזה מגרה את הצד שכנגד!
והנה הנסיון שנעשה אח"כ להעלים את זה - הרי מלכתחילה לא יכלו לחשוב [שזה יועיל], שהרי דברו דברים אלא ברבים: ובפירוש אמרו הטעם לזה: מפני שזה מרגיז את הערבים,
והיו לא תהי’ - אם ידיעה זו הגיעה לחוץ לארץ, ברי ודאי, שהערבים שם [בחברון] - ובערים הסמוכות - יודעים מכך,
ומובן, דפירוש וביאור הדברים כפי שהוא לאמיתתו, שהוא בא כתוצאה מכך שנמצאים בגלות פנימית עמוקה: מרגישים נחותים בעצמם, רחמנא ליצלן, כלפי הערבים, עד לאופן, שמוצדק לשלוח שליח לומר ליהודי, הנמצא באותו מקום ויודע את הנעשה שם - שיתפרק מנשקו, ועי"ז ידעו [הערבים] שהוא הולך בלי נשק!
ואת זה קישרו גם ל"צלותי ובועותי", בזה שהורידו שעות תפילה נוספות במערת המכפלה - באותו טעם, שזה מרגיז את הערבים!
והגלות חושך כפול ומכופל גדולה כל-כך, ועמוקה כל-כך, ונחותה כל-כך, עד שאין פוצה פה ומצפצף!
וכאמור, דבר זה, נעשה בגלוי, וביום, ולעיני-כל - הדיבורים הנ"ל, והכל ממשיך כאילו לא הי’ דיבור מעולם, וממשיכים, רחמנא ליצלן, הפיתוים וההסתה של אלה שגם עכשיו מסיתים, שרחמנא ליצלן ימסרו כהוא זה מארץ ישראל לגבולותיה!
וגם [בזה] - איו פוצה פה ומצפצף! אלה המסיתים ומדברים בנקודות אלו - נשארים בכל זאת לשבת על כסאותיהם, אשר זה גופא מחזק אותם, שברגע שלאחרי זה ימשיכו בדיבורים המבהילים,
וזה מוסיף גם חוצפה בלעומת זה, הינו בערבים או באומות הנגררים אחריהם, בין ברצון בין שלא ברצון, מצד לחצים - שיעמדו לצידם [של הערבים] וילחצו על היהודים, היו לא תהי’!
(י’ טבת תשל"ט)
כשלא רוצים לתפוס מחבלים
עברו כמה שבועות רצופים ועדין לא מצאו את מי שירה באותו בחור ישיבה!! והביאור היחיד בזה, הוא: שלא רוצים למצוא אותו, מכיון שאז יהיו מוכרחים לעשות לו משהו, וחוששים מ"מה יאמרו הגויים" - מה יאמר אותו גוי, וזה מחזק את ה"א-ל זר אשר בקרבך".
אך לעיני כל העמים אין מתבישים בזה שירו ביהודי, באמצע העיר ולא במדבר, ובעיר שיש בה אנשי-קשר ומשתפי-פעולה מבין הערבים, שהם יודעים את כל הידיעות המתרחשות לפנים מהפרגוד, ובכ"ז אומרים ומכריזים: לא יודעים, לא מוצאים ולא עושים מאומה נגד מי שירה על יהושע סלמה ה’ יקום דמו!
והתדרדרו עד-כדי-כך שלמחרת הארוע - הנושא ירד מסדר היום בעיתונים. הפסיקו לדבר על כך שיש התחיבות בטחונית, למצוא את מי שידיו שפכו את הדם הזה ואלה שסיעו לו, ושאותה ידיעה תגרור פעולה מעשית על מנת, להבטיח - "למען ישמעו ויראו".
והויכוחים הם רק מה בדיוק יודעים ומה מעלימים. ישנם אנשים שיודעים מי הרוצח, ומי המסיעים, שזה הרי דבר המונח בשכל.
וביותר אינו מובן: ידוע, שכאשר חיפשו את "יוסל’ה" (שוכמאכר) - לא התחשבו בעולם, וזה עלה הון כסף, והסיחו דעתם מביטחון שלשה מליון יהודים בארץ הקדש, והעיקר הי’ לשלוח מרגלים בכל העולם כולו כדי למצוא את "יוסל’ה" הידוע. ואילו כעת, כשמדובר אודות שפיכות דמים בעיר האבות - כבר עברו שבועות, ו"אין פוצה פה ומצפצף" היכן נמצא הרוצח!
(מוצאי ל"ג בעומר תש"מ)
כאשר הארץ נוחה ליכבש בפניהם
לנגד עיני עומדים דברי הגמרא בעירובין לגבי נהרדעא, שבה התגוררו יהודים [וגם היו בה סוגים שונים של יהודים:וישנו סיפור שאירע שם ביוהכ"פ], והגמרא אומרת שצריך לבחון דבר אחד: אם הארץ נוחה ליכבש לפניהם" או לא; וכך זה נפסק בשולחן-ערוך - וממילא זה נכלל בגדר דין "פיקוח נפש", שלגבי פיקו"נ אסור להמתין עד אשר יבואו לשאול, אלא צריך ללכת מיד ולהכריז את מצב הדברים.
...שירבו שמחות אצל יהודים ושיהא "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה" אולם לפני ה"וכבשוה" בשטחים חדשים, אסור לחשוב אודות עזיבת השטחים שישנם כבר, וכפי שדובר לעיל - ענין של פיקוח-נפש אסור להמתין עד שיבואו לשאול על כך.
(בעת ביקור האדמו"ר מסדיגורא ד’ תמוז תש"מ)
כשמדברים על דו קיום
הוא יוצא בפומבי, ומכריז בכל העולם כולו, שירושלים היא דוגמא כיצד יהודים יכולים לחיות יחד עם ערבים, למרות שיודע את מצב-הרוח של הערבים בנוגע ליהודים - ואין פוצה פה ומצפצף!
(י"ט כסלו תשל"ו)
כשמתאספים יהודים
כשמגיעם ומתאספים כמה עשריות מישראל וכל אחד מהם וכולם יחד שומרי תורה ומצוות, והכינוס והאסיפה שלהם הוא לשם חיזוק התורה והיהדות, ומעבירים את הפרשה בכל שבת ושבת, וגם בשבתות שבהם מדובר על הגבולות של א"י לגבולותיה, וחלק מהם קוראים את העיתונים ויודעים על מעמד ומצב העולם - אז היתכן ששלשה ימים היו ביחד, דיברו על כל הענינים הכי חשובים, וחשובים באמת, וקבלו החלטות טובות, ועל המעמד ומצב שקשור עם פקו"נ ממש של עשריות, רח"ל, ועוד יותר מעשריות מבני-ישראל לא מזכירים, ואין פוצה פה ומצפצף! ואח"כ מדפיסים דו"ח, ומדפיסים אח"כ שקיבלו החלטות טובות, ואכן טובות באמת, מבלי להזכיר אפילו מילה אחת ויחידה!
(אור לי’ כסלו תש"מ)
כשמדובר בפקו"נ הנשאל הוא מגונה ואפילו שופך דמים
לפני כמה שבועות הביע בגין את תמיהה על הרעש שמעוררים אודות ימית בזמן שימית הרי אינה ארץ ישראל.
אך, כפי שהדגשתי, כאן לא מדובר בכלל בקשר לקדושת הארץ, כאן מדובר אודות פקו"נ ממש!!! וזהו פסק דין מפורש בהלכה שאסור למסור שטחים אלו! ויתרה מזו - בפיקוח נפש ישנו כלל ש"הנשאל הרי זה מגונה" והוא אף מכונה "שופך דמים".
(בעת ביקור הרה"ג אפריים אליעזר הכהן יאלעס ב’ דחה"מ פסח תשמ"ב)
כשיש אלפית הספק אולי המחאה תועיל
אמרתי לו הרי אתה יכול לשאול אותו:הרי כתוב דין בשו"ע שזה ששותק או שמחכה שיבואו אליו וישאלו - אומר על כך השו"ע פס"ד מהו התואר שלו! והוא יודע גם מזה!
(כ"ק אדמו"ר מה"מ שליט"א חייך ואמר): מכיון שהוא הי’ יהודי שיודע ללמוד, הוא ענה לי גם על זה: "שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע" כך צריכים לנהוג במקרה הפוך, הוא יודע מה יעשו עם השאלה במילא הוא יעשה כך וכך. טענתי אליו: אבל זה לא ע"פ שו"ע? "לא תעמוד על דם רעך".
אין הפירוש שצריך להיות דווקא "לא תעמוד" כשהוא יפעל בכך, אלא אם יש ספק, וספק ספיקא, ואלפית הספק, משהו "שמץ מנהו" שאולי המחאה תועיל - אז הוא מוכרח לעשות זאת ע"פ פס"ד ברור בשו"ע!
(אור לי’ כסלו תש"מ)
כשכואב צועקים
לכאורה, יש מקום לשאלה: מהי התועלת בכל הדברים האמורים - הרי כבר דובר ברוח זו כו"כ פעמים, ואעפ"כ לא הועילו הדברים?! - הנה המענה לכך בפשטות:
רואים במוחש שטבע האדם הוא - שכאשר חותכים בסכין את אצבעו הקטנה, צועק הוא מרוב כאב. וכאשר שואלים אותו: וכי אתה חושב שצעקה זו תמעיט את הכאב? - משיב בשלילה, הוא לא "טיפש" לחשוב שיוושע ע"י צעקתו. הוא יודע שיש לטפל בזה באופן כך וכך, וכאשר מדובר אודות מקרה חמור יותר - יש לקרוא לרופא, וכיו"ב.
אבל עכ"פ, התגובה הראשונה שלו (ללא כל חשבון) היא - צעקה, וטעם הדבר - מכיון שמדובר אודות חתך שנעשה באצבע שלו, דבר הכואב לו!
והנמשל - מובן ופשוט!
(ש"פ מקץ תשמ"ד)
כשמי שיכול להשפיע שותק
ענין זה שמדברים אודותיו עכשיו, יש רק קומץ אנשים שיכולים להשפיע בנידון, ובעונותינו הרבים הם יושבים ושותקים!
לכאורה היו צריכים לצאת בזעקות מחאה: היתכן?! - אעפ"כ עסוקים בכל דבר, רק לא בדבר זה. ובעיקר עסוקים בחישוב הקולות שתקבל מפלגה פלונית בבחירות הבאות.
נכון, זה דבר חשוב - אבל ראשית כל יש להבטיח עניני פיקוח נפשות! ענינים של "גאון יעקב"! ענינים של קידוש השם והופכו!
...מזכירים זאת רק בדרך אגב, ולא סתם "דרך אגב", אלא משום שדבר שכואב אין ברירה וחיבים לצעוק! האדם יודע שהצעקה לא תועיל להחלשת הכאבים, אלא הוא צועק לא משום שכך אומר שכלו - אלא משום שכואב לו!
ובענין זה קימת עכ"פ איזו תקווה:
כשיצעקו פעם אחר פעם, ולא מאחורי הפרגוד אלא בפומבי, ויראו שלא מתבישים וצועקים, ויכול להיות שימשיכו לצעוק גם ביום הבחירות - אולי הדבר יעזור סו"ס, והממונים על הדבר יסדרו להם סדר עדיפויות נכון יותר, להבטיח לכל לראש את שלומם ובטחונם של היהודים והלא יהודים הגרים בארץ ישראל, ואח"כ להתעסק בדברים אחרים.
...והלואי והדברים האמורים לעיל יעזרו עכ"פ מכאן להבא, ולפחות במקצת, ואולי יצטרפו עוד כמה שיתחילו לזעוק על המצב האיום, מבלי בושה ולא מאחורי הפרגוד, ובפרט בין אלא הנמצאים כבר בארץ הקודש. ואם יש צורך - לדפוק על השולחן, כי יש לזכור שזהו דבר שתלוי בו ביטחון הארץ כפשוטה!
(י"ט כסליו תשמ"ג)
גם על חשבון לימוד תורה
כמדובר כמה פעמים, שאין זה נוגע כלל ליהודים: יהודי צריך לעסוק בלימוד התורה ובקיום המצוות, ולדאוג שכמה שיותר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות.
אבל מכיון שאי-אפשר להמתין עד שפלוני יעמוד על המעמד ומצב הנכון, מכיון שכל רגע יקר, ובפרט שיכולים להבטיח בכך את אלו שיכולים לפעול משהו בזה, בין בחו"ל ועל-אחת-כמה-וכמה בארץ הקודש - אין ברירה וצריכים לגזול מהזמן כדי לדבר גם על ענין זה.
ובפרט שענין זה הוא פיקוח-נפש רחמנא ליצלן, של כמה וכמה מבני ובנות ישראל שנמצאים בארץ הקודש - שאף-על-פי שהי "ארץ אשר גו’ תמיד עיני ה’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", וישנה הבטחה ש"לא ינום ולא ישן שומר ישראל", אף-על-פי-כן הקב"ה רוצה שיפעלו גם בדרך הטבע(כפי שהוא הראה בתורה)
(מוצאי ש"פ בחוקותי תשל"ח)
