מחאה ללא פשרות

על מי היא חלה?

כ''ט תשרי ס''ה

על מי שיודע על המעמד ומצב 

- ישנם אנשים שאינם יודעים כלל מעניין אסיפת האו"ם (ותבא עליהם ברכה), ובמילא לא נוגע לו כל הענין, והוא עסוק בשקו ובתעניתו - אם הוא בעל מוסר: או שהוא לומד תורה, גליא דתורה ופנימיות התורה, מתוך שמחה וטוב לבב - אם הוא חסיד: והוא הרי לומד הלכות החג בחג, ואם-כן הרי הוא לומד עניני סוכות בחג-הסוכות - ואם-כן נפעלים בדרך ממילא כל הענינים על-ידי לימודו. 

אך ישנם אנשים שכן יודעים אודות אסיפת האו"ם, מכיון שכל יום הוא מוכרח לקרוא את העיתון, ומכיון שאתה יודע שכעת התקבצו מכל האומות - מדוע אינם עושים דבר? 

- הוא טוען שאין ביכולתו לעשות כלום! 

- אם אינך יכול לעשות כלום - מדוע אתה קורא את העיתון. - הרי זה דברים בטלים, היות ובין-כה אינך יכול לעשות כלום בזה, אז מדוע הנך מכלה את הזמן הדברים בטלים?! 

לאחר-מכן הוא טוען שאינו יכול לעשות כלום, היות ו"אתם המעט מכל העמים"! 

מה הפירוש ש"אתם המעט מכל העמים"? - בקרוב יקראו פרשת בראשית, שעל תחילתה (תיבת "בראשית") כבר דרשו "בשביל ישראל שנקראו ראשית". מהינו, שכל העוולם נברא בשביל יהודים! ואם הינך רוצה לראות זאת בהלכה - הענין נמצא גם בהלכה: הרמב"ם פוסק שיהודי - בפעולה אחת - יכול להכריע את כל העולם לכף זכות - אז מה הינך טוען שאינך יכול לעשות כלום? 

(יום ב’ דחג הסוכות תשל"א)

על כל אחד ואחד 

וזהו מצב שכל מי שיש בידו למחות וכו’, וכל אחד הוא במעמד ומצב שיש בידו למחות! 

(שמחת-תורה תשל"ו)

על כל אחד ואחד שיודע על המעמד ומצב 

אני מנצל את ההזדמנות לדבר באופן שיוכלו לשמוע את זה בכל קצווי תבל - אע"פ שאין זה ענין שלי, היות וישנם רבנים בארץ ישראל שזהו תפקידם לעשות את כל הרעש - אבל ישנו הדין של "לא תעמוד על דם רעך"! 

- אני אומר זאת בכל החריפות, מכיוון שעומדים בארבעת הימים שבין יום-הכיפורים לסוכות שאז היהודים "עסוקים במצוות" - ומצד "לא תעמוד על דם רעך", כל אחד שיודע על המעמד ומצב אסור לו לשתוק אלא עליו לומר בגלוי את המצב כמות שהוא. 

שהמצב הוא (כאמור לעיל - אני חוזר על כך בפעם השלישית מפני חומרת הענין) - שכל אנשי הצבא אומרים שעל-פי חשבון צבאי אין כל ספק שעל-ידי שיחזירו משהוא ב"גדה המערבית" (זאת אומרת, בגבול המזרחי של ארץ ישראל) פותחים את כל הארץ לפניהם. 

(מוצאי ש"פ האזינו י"ג תשרי תשל"ט)

גם כאשר אתה זועק לבד 

היכן מצינו ראיה שכאשר ישנו אחד שצועק וכולם מסביב שותקים או שעכ"פ ישנם מיעוטא דמיעוטא שצועקים [שהרי אפי’ לדעת ר’ מאיר אין להתחשב במיעוטא דמיעוטא] - שזה עוזר? מצינו זאת בפרשתינו, שאנו רואים בה דבר מאוד נפלא: 

הנה, בעת האירוע דהמרגלים המסופר בפ’ שלח היו מיעוטא דמיעוטא, וכל העדה יחד עם המרגלים, להוציא מכלב ויהושע ומשה רבינו, צעקו כולם פה-אחד שזה ענין של "ערים גדולות ובצורות", שזה ענין ל"אנשי מדות" ושזה ענין ש"ונהי בעינינו כחגבים" [זהו מה שהם פסקו על עצמם]. 

והנה, בפרשתנו מסופר שצריכים לדעת אשר בעת מעשה היו כאלו (הנשים) שחיבבו את הארץ, והם לא הסתפקו באמרם ומצריכים לילך לשם, "עלה נעלה וירשנו אותה", כפי שכלב ויהושע אמרו - אלא הם טוב תבעו: "תנה לנו אחוזה"", אנו רוצים לעשות מהארץ שתהי’ ארץ הקודש, ענין של נחלה ואחוזה, שנפעל הענין ד"ירושה שאין לה הפסק", שנפעל שללא הפסק היא במצב אשר "ארץ אשר גו’ תמיד עיני ה’ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה". [נאום זה (תביעת נשי ישראל) מסופר בפרשת פנחס, אבל כאמור לעיל (בהתוועדות), מדרשי חז"ל המובאים בפרש"י על התורה מסבירים שהם היו בעת האירוע דהמרגלים (כולל גם טענת המרגלים ש"ונהי בעינינו כחגבים"), ונגד טענת המרגלים - הם לא טענו שבני-ישראל הם יותר בכמות מהשבעה עממין שבארץ כנען, אלא אמרו להם שידעו ש"ה’ אתנו" ולכן "סר צילם מעליהם" ו"עלה נעלה וירשנו אותה", 

כאשר יהודי רוצה שארץ-ישראל תהי’ שלו, ורוצה א"ז בגלל שזו "ארץ אשר גו’ תמיד עיני ה’ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" והוא אומר את-זה בגלוי, והעיקר, שמתנהג כן בפועל ש"המעשה הוא העיקר" - אזי נפעל הענין ד"חיו מן האנשים ההם", כמדובר לעיל בארוכה, שסוכ"ס גם המרגלים יש להם חלק לעוה"ב, אבל זה בא בזכותם של המתנהגים באופן זה וע"י פעולתם וע"י פעולת המס"נ, כהנהגתו של בעל המאסר והגאולה, כמדובר לעיל, וגם ע"י הפעולה (כידוע פתגם הצמח-צדק שיהודי צריך) "לעשות כאן ארץ-ישראל", היכן שהוא נמצא. 

וזה נעשה הכנה קרובה לכבוש את ארץ ישראל בשלימותה - מכיון שהולכים עם שלימות התורה, ושלימות התורה תובעת שלא ימסרו אף שעל ואף טפח שיכול לפתוח, ר"ל, את הארץ לפניהם. ואז זה פועל (כמדובר לעיל) שיש בידינו ארץ ישראל לגבולותיה, מתוך שמחה וטוב לבב. 

(י"ג תמוז תשל"ט)

אסור לאף אחד לשתוק 

וכאמור לעיל, שבפיקוח-נפש אסור לאף אחד לשתוק - מכיוון ש"הנשאל מגונה ושופך דמים" וכו’ כמבואר בירושלמי ומובא בשולחן-ערוך ובאחרונים בנוגע לפסק-דין לימנו אלא, בכל מקום, בין בחו"ל ובין בארץ-ישראל 

(י"ג תמוז תשל"ט)

על מי שגר בארץ-ישראל 

וכיון שגם אתה גר בארץ-ישראל, הרי זה תלוי גם בך. עליך לעמוד בתוקף על שלמות השטחים ועל שלמות כל הארץ. 

(בעת ביקור ראש ערית אריאל מר רון נחמן כ"ו אדר שני תשמ"ט)