כמה פעמים?

אפילו 101 ו-102 וכו’ מכיון שזה לאפרושי מאיסורא 

מה שחוזרים על כך שוב, הוא מפני הכרח השעה.

ומכיון שעדיין לא חזרו על כך מאה פעמים - בודאי צריך לחזור על זה.

ובפרט שמכיון שזה "לאפרושי מאיסורא", - הרי אפילו אם היו אומרים זאת 101 פעמים היו צריכים לחזור ולומר זאת בפעם ה102- וה103- ע"מ "לאפרושי מאיסורא".

עאכו"כ, שנוסף על עניין של "לאפרושי מאיסורא" זה גם עניין של סכנה - ש"חמירא סכנתא מאיסורא" - שכאן זה עניין של פקו"נ בפשטות, היל"ת. 

(י"ט כסלו תשל"ט)

בלי סוף 

וכמדובר כמ"פ, שאע"פ שלא רואים תועלת במחאות, וא"כ מה יעזור עוד מחאה ועוד דיבור וכו’, ואדרבה: מכיוון שזה לא יועיל, אזי זה בגדר של דברים בטילים ח"ו, מכיון שהדברים אינם משיגים את תכליתם וכוונתם, עאכו"כ כאשר יכולים לדבר בזמן הזה על דברי-תורה והתעוררות ביראת-שמים וכיו"ב - א"כ זה גם ענין של היפך התועלת וכיו"ב, 

אבל אין כל ברירה, ובפרט ע"פ ציווי התורה שהם שני ענינים שונים: הענין של "הוכח תוכיח" הוא ציווי אחד, ואם הוא יצליח אח"כ או לא - זה תלוי בהקב"ה, אבל עליו מוטל הציווי של "הוכח תוכיח". 


וע"ז באים מדרשי חז"ל ומוסיפים: שאע"פ שנראה לו שעל-אתר הוא לא פעל כלום - ויתכן שלא רק נראה לו, אלא כך הוא באמת - שבמעשה בפועל הוא לא פעל כלום - אעפ"כ, בלשון חז"ל: "אפילו מאה פעמים", ואין הלכה יוצאת מידי פשוטה. אשר זהו ההלכה: שאע"פ שכבר דיברו תשעים ותשע פעמים, והמצב נשאר כמקודם (שלכן שייך ציווי "הוכח תוכיח") - מוטל עלי הציווי "אפילו מאה פעמים"! 


ובפרט, שכשירצו - יבחינו שאם לא ההוכחה - מי יודע לאיזה מעמד ומצב היו מגיעים, רח"ל, אם לא היו מדברים תשעים ותשע פעמים עד עכשיו! 

וכפי שרואים זה בכמה ענינים בפועל (כפי שאח"כ התברר), שאע"פ שבשעת הדיבור לא ראו בעני בשר מה נפעל ע"י זה, אבל לאחר זמן התברר שהיתה פעולה בשעת מעשה (עכ"פ עיכוב, שלא ילך באופן של היפך מ"חיל אל חיל"), עד שבמשך הזמן התחשבו בזה וכו’. 

(מוצאי ש"פ במדבר תשל"ט)