במה שונה ג' תמוז מיו"ד שבט?

שאלה:
לאחרי הסתלקות הרבי הקודם ביו"ד שבט תש"י הרבה הרבי לעודד את החסידים בכך שגם לאחרי ההסתלקות לא שקעה שמשו, והוא עדיין נשיא הדור ומנהיג אותנו בהווה, ואדרבה, הוא נמצא כאן ’יתיר מבחיוהי’. רואים א"כ שהרבי נוקט בגישה שההסתלקות בכל זאת אינה סותרת להמשך הנשיאות וההנהגה, עכ"פ באופן זמני (ע"ד מה שבזמן החורבן ’תפילות כנגד תמידין תקנום’). מדוע שלא נקח משיחות ברורות אלו הנחי’ למצבנו כיום? 

תשובה:
מהות ההסתלקות – גמר ושלימות עבודתו
בתשובות הקודמות נתבאר ענינו של נשיא הדור ע"פ המבואר בתורה ובחסידות. כהמשך ישיר יש לדון גם בנקודה זו של נושא שיחות תש"י-י"א. משום מה כשדנים בהם ישנה תחושה שהנה נכנסנו לשדה ה’הרגשים’ הפרטית של הרבי מליובאוויטש, וכך מאמצים הבנות ומסקנות שונות ומשונות, שאין שום קשר בינם לבין הכתוב. שרש הדבר הוא בכך שלא יורדים להבין את עומק משמעות הדברים ומהותם, וכך לא רק שהדברים אינם מובנים לאשורם ולאמיתתם, אלא שלפעמים נסחפים גם להבנה הפוכה מהמשמעות האמיתית. 

היסוד כאמור לגשת להבין את הנושא הוא רק ע"י הנחת יסוד מוקדמת שכל שיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח בנושא זה אינם רק ’הרגשים’ וביטויי התקשרות, אלא הם לכל לראש דברים אמיתיים ומדויקים ע"פ נגלה וע"פ חסידות. ואין צורך לעסוק בנסתרות, יש לדברים משמעות גם ע"פ התורה שב"ה כבר זכינו להתגלותה! 

עפ"ז מובן, שאם ביו"ד שבט היתה אצל הרבי הקודם הסתלקות, הרי שיש לכך משמעות, לא רק מבחינה הלכתית, אלא בעיקר ברובד הפנימי והמהותי, שההתייחסות אלי’ בשיחותיו של הרבי היא בלתי מבוטלת, ואדרבה, בעלת חשיבות מרכזית לאורך כל התקופה. ההתייחסות להסתלקות אינה בתור ’הכרה במציאות’ ושלילת התעלמות מכך, אלא אדרבה, דוקא מתוך הכרה במשמעותה הפנימית והאמיתית ע"פ תורה וע"פ חסידות. 

מהי משמעות ההסתלקות? – ירידת הנשמה לעולם היא לשם מילוי שליחותה, וא"כ מהוה הסתלקותה סיום ושלימות עבודתה בעולם, ובלשון הרבי "גמר ושלימות עבודתו". שליחותה של נשמת נשיא הדור היא שליחות כללית השייכת לעבודת הדור כולו, מציינת הסתלקות הנשיא את סיומו של הדור, והתחלת עבודה חדשה בדור שלאחריו. גם נקודה זו מפורשת בשיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח, ביו"ד שבט הסתיים ה"דור השישי", ספירת ה’יסוד’, ונכנסנו ל"דור השביעי", ספירת ה’מלכות’. וזהו שהסתלקות הצדיק משולה לשקיעת השמש, המציינת את סיומו של יום זה. 

אעפ"כ הוא נמצא ’יתיר מבחיוהי’
האם יש לכל זה איזושהי סתירה מדברי אדה"ז באגרת כ"ז באגה"ק?! – שיחת הרבי שליט"א מלך המשיח תתן לנו מענה. בהמשך לענין החיים נצחיים אצל נשיא הדור, מבאר וזלה"ק: ויש להוסיף בזה – ע"פ מ"ש באגה"ק (בשם התיקונים) "על משה רבינו ע"ה שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא לשישים ריבוא נשמות, כמו שמש המאיר מתחת לארץ לשישים ריבוא כוכבים": 

השמש, נמצא ומאיר גם בשעות הלילה – בחציו השני של כדור הארץ (מתחת לארץ), ולא עוד אלא שגם בחצי הכדור שאינו נמצא בו בלילה, ה"ה מאיר גם בו ע"י שישים ריבוא כוכבים, שגם אור הכוכבים הוא אור השמש שמאיר עתה ע"י הכוכבים . . ודוגמתו בנמשל, בנוגע למשה רבינו, ואתפשטותטא דמשה שבכל דרא, עד למשה שדורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר – שגם עתה נמצא ומאיר כמו קודם (כמו השמש שנמצא ומאיר גם בשעות הלילה). עכלה"ק. 

רואים אנו כי לא רק שאין כאן סתירה, אלא אדרבה – הסברת האמונה שהרבי הקודם נמצא כמו קודם, היא ע"פ הגדר זה. הדבר ברור ומובן בפשטות, שמופרך לסבור שצדיק שהתורה אומרת ששקעה שמשו – אינו נמצא ’יתיר מבחיוהי’ ח"ו, אדרבה, על זה אומר הרבי שמי שחושבים שהסתלקות פירושה שהרבי הסתלק מאיתנו הם פראי אדם!
ה’התלבשות’ בעולם הסתלקה 

מה באמת הביאור בזה? אם צדיק שנסתלק אכן נמצא כמו קודם, אז מה בכל זאת השתנה עם הסתלקותו? מבאר הרבי וזלה"ק: הענין של "אשתכח בכולהו עלמין" – גם בעוה"ז – הוא באופן שהרוחניות שלהם נמצאת בעוה"ז כך שתלמידיהם יכולים לקבל השפעה רוחנית מנשמת רבם; אבל חיי הצדיק עצמם אינם קשורים ומלובשים בגשמיות העולם. עכלה"ק. ועבודה בעולם הזה, וכן פעולתו של נשיא הדור (שנת"ל), שייכת רק כאשר הנשמה מלובשת בתוך גדרי העולם (ראה תשובה 8). 

עפ"ז מובן מה שמדובר בחסידות שבחיי אברהם האירה מדת החסד בעולם ואילו עם הסתלקותו החלה להאיר מדתו של יצחק (וכן הלאה), ואי"ז בסתירה ח"ו לזה שגם לאחר הסתלקותם המשיכו להשפיע ’יתיר מבחיוהי’, כיון שהארת הספירה השייכת לנשמתו בעולם, תלוי’ בהתלבשותה בגוף בעוה"ז.
עפהנ"ל מובן, שהמשך ההנהגה של הרבי הקודם לאחרי הסתלקותו אינה אלא בהנהגה והשפעה רוחנית מנשמתו, שזהו עיקר ההשפעה שהשפיע גם בחייו על המקושרים אליו והדבקים בו, ההשפעה מחייו הרוחניים שהם אמונה אהבה ויראה, שכל תלמידיו מקבלים הארת מדות אלו וזיון המאיר ע"י דיבוריו ומחשבותיו הקדושים (וכמדובר בתשובה הקודמת בענין "שאפשר לראות ולשמוע אותו"). 

משא"כ ענינו העצמי של נשיא הדור כראש בני ישראל ו"ממוצע המחבר" – אינו שייך כלל לאחרי ההסתלקות, ואכן לא מצינו אף שיחה שלאחרי הסתלקותו הרבי הקודם הוא "ממוצע המחבר" , כיון שזה תלוי בהתלבשות נשמתו בגוף (ואע"פ שגם לאחרי ההסתלקות נשאר קשר מסוים בין הנשמה לגוף, הרי פעולת ה"ממוצע המחבר" הוא ע"י התלבשות דוקא, ו"ביחוד נפלא").
"לא מת" – תרתי משמע 

גם בשיחות אותה שנה אפשר לראות שמציאותו של רבי היא בגופו, וכגון שרבי זהו עצומ"ה בעצמו כפי שהעמיד עצמו בגוף, ועד"ז שהרבי הוא הבעש"ט בגוף אחר, וברור שבשעת מעשה הי’ זה גופו של הרבי שליט"א מלך המשיח, וא"כ ברור גם שאין לכך כל סתירה לשיחות אודות הרבי הקודם שהוא נשיא הדור, כיון שזהו הרבי הקודם בגוף אחר (כנ"ל בתשובה הקודמת).
ואכן כבר באותה תקופה, לפני קבלת הנשיאות בגלוי, התבטא הרבי על עצמו כמה פעמים בתוכן זה, כגון "הגופים התחלפו אבל הנשמה היא אותה נשמה", "אני וחותני זהו דבר אחד". ואכן כמ"פ התייחס לעצמו כרבי, וייחס לעצמו דברים שנאמרו על חותנו. וכן לאידך, שייחס לרבי הקודם מופתים שפעל בברכותיו, והוכיח מהם שהוא ממשיך להנהיג. בראיון שמסר הרבי לעיתונאי בשנת תשי"ד (לערך), כשנשאל מהו תפקידו? ענה "נשיא בישראל", כשנשאל ממתי משמש בתפקיד זה? ענה: 1950 (תש"י)! 

לפ"ז נמצא, שהמשך ההשפעה וההנהגה של הצדיק לאחרי ההסתלקותו מתבטאת בשני מישורים, ההשפעה הרוחנית מנשמתו, וההשפעה הגשמית ע"י התלבשותו בגוף של ממלא מקומו, ואדרבה, שני אופנים אלו משלימים זא"ז ומתאחדים באותו "לא מת" על שתי משמעויותיו (כמבואר בכ"מ), והם תלויים זב"ז, שהרי כל הענינים עוברים דרך ה"ממוצע המחבר", ועאכו"כ ענין עיקרי זה.
וכמפורש בשיחת ש"פ ויקרא תשל"ב: כמדובר כמה פעמים שמיד ברגע ההסתלקות הוא מיד קיבל את הנשיאות . . כי זהו הענין של "הסתלקות", שנמשך אור נעלה ביותר, שמצד העילוי שלו הוא נקרא בשם "אסתלק", וזה נמשך למטה, בנשמה בגוף דוקא. עכלה"ק. 

אין בשיחות אלו כל מקור ל’רבי רוחני’
נקודת כהנ"ל, שכל שיחות אלו דשנת תש"י-י"א על הרבי הקודם – נאמרו ע"י הרבי שליט"א מלך המשיח בתור נשיא דור השביעי, וא"כ מי שרוצה לבסס על השיחות של שנת תש"י-י"א דרך בהתקשרות, על פי’ אפשר להסתדר, על כל פנים באופן זמני, גם בלי רבי בגוף גשמי ח"ו – ה"ה מערער רח"ל את כל היסוד של נשיאותו של הרבי, וא"כ – על איזה ’גשר ברזל’ צועד הוא בכלל בהתקשרותו לרבי שליט"א מלך המשיח? 

ברור שאי אפשר כלל ללמוד כך, שהרי בכל תורת החסידות לא מצינו "ממוצע המחבר" וראש בני ישראל שאינו מלובש בגוף, ולא ייתכן שבשיחות אלו בא הרבי לחדש ’תחליף’ כביכול לענין זה, שהרי: א. כיון שפעולת ה"ממוצע המחבר" היא ע"י גופו, הרי גם את"ל שפעולתו קיימת אף לאחרי ההסתלקות ודאי אי"ז "כמו בחייו", ב. ה"ז חידוש הכי גדול שלא מצינו דוגמתו בכל התורה כולה, וא"כ תמוה איך מובן דבר זה "בפשיטות גמורה" (כפי שמתבטא הרבי)?!
ו
גם אם נרצה לא שייך להבין איך ייתכן שההשפעה הרוחנית תהי’ ’תחליף זמני’ לענינו של רבי, אשר כמבואר בחסידות נפעל דוקא ע"י התלבשותו בגוף (ובפרט שלכו"ע דבר אינו מבואר מזה בשיחות למרבה הפלא) .
לסיכום:
א. תוכן הסתלקות הרבי הקודם הוא גמר ושלימות עבודתו וסיום דורו. ב. אין בכך סתירה לכך שנשמתו נמצאת ’יתיר מבחיוהי’, אלא שעתה אין היא מלובשת בגשמיות העולם, ג. נשמתו מלובשת בגופו של הרבי שליט"א מלך המשיח, שכבר בתש"י הי’ נשיא הדור ה"ממוצע המחבר".