למה שליט"א?

שאלה:

חסידים המשתמשים בתואר ’שליט"א’ מסתמכים על התבטאויות ספורות של הרבי על חותנו בשנת ההסתלקות, בהם אמר "הרבי שיהי’ בריא" ושלל תוארי הסתלקות. ברור שדברי הרבי נאמרו מתוך רגש פנימי בהתוועדויות בין אנ"ש ולא כלפי חוץ, שהרי באותו זמן הקפיד הרבי בכל דבר מודפס וכן במכתבים לציין את כל תוארי ההסתלקות. איך ניתן א"כ ללמוד מכך את ההנהגה לכתוב ולהדפיס ’שליט"א’ בכל מקום, דבר שהרבי שלל, ולהמנע מכתיבת תוארי ההסתלקות, להם משמעות גדולה וחשובה!? 

תשובה:

הרגש קיים גם בכתיבה והדפסה

השואל שאלה זו, שהיא בהחלט לגיטימית (אם כי לא ענינית כיון שבפועל הרבי חי וקיים), עליו להפנות את השאלה קודם כל לעצמו: האם גם הרגש שלי אומר על הרבי רק ’שליט"א’? האם גם אני מרגיש כמה קשה וכואב לכתוב על הרבי תוארי הסתלקות? האם גם אני יפרוץ בבכי כאשר אשמע על הרבי "נשמתו עדן" או הדומה? אם התשובה תהי’ חיובית – הרי זה סימן שלא הי’ כאן חשבון נפש אמיתי ! וכל כך למה? 

’רגש’ אין פירושו לנהוג ע"פ הרגשות שמכתיב לנו הרבי בשיחותיו, ’רגש’ פירושו שאני מרגיש, ואם אני מרגיש – הרי שאותו הרגש שמפריע לשמוע זאת בהתוועדות, אמור להפריע גם בכתיבה ובהדפסה, דמאי שנא? כיצד מסוגל חסיד ש’חי’ עם הרבי לסבול כאלו תארים, שמנוגדים לכל מה שהוא משתדל לחיות במחשבה דיבור ומעשה?! אמנם הוא יודע שהנהגת הרבי היא כן לכתוב תארים אלו על הרבי הקודם, אך הדבר אמור להפריע לו , שלא יוכל להירגע, הייתכן לכתוב תארים כאלו על אבינו מלכנו?! 

ולמי שזקוק להוכחה שגם בכתיבה ובהדפסה אמור רגש שכזה להתעורר ולפעול, הרי הדבר מפורש בלקוטי שיחות , במענה לשאלה למה במכתב כללי לל"ג בעומר (תשל"ה) לא נזכר על רשב"י "זי"ע"? עונה הרבי שליט"א מלך המשיח: יש לומר על פי ביאור הראגצובי דביצחק אין שייך זכירה כו’ והרי דוקא לרשב"י נאמר בפירוש דמגין יותר מבחייו, ואמר שפוטר כו’ עד כו’. עכלה"ק. והגע עצמך: לא מדובר פה על נשיא דורנו, אפילו לא על אחד מרבותינו נשיאינו או נשיאי החסידות, מדובר על התנא רבי שמעון בר יוחאי, ועליו נמנע הרבי מלהזכיר (בדפוס) ’זי"ע’!

אופן כתיבת תוארי ההסתלקות 

ראי’ נוספת שאין השואל מרגיש כלל את אותו הרגש המדובר, היא בכך שהוא רואה איזשהו תוכן ומסר בתארי ההסתלקות (ויהיו חיוביים ככל שיהיו). מילא אם הי’ אומר שאין לו שום רגש לתארים אלו, הוא אינו מעונין אפילו לשמוע עליהם, אלא מאי? כיון שבפועל הרבי כן נוהג לכתוב אותם, והוא הרי ’מקושר’, אזי אין לו ברירה והוא מוכרח לכתוב אותם. אבל אם הוא כבר מתחיל לחפש תוכן ומעלה בתארים אלו, הרי זה סימן שאין לו כל רגש של סלידה מהם, וא"כ מבחינתו יכולים הם להיאמר גם בהתוועדות פנימית, היפך ’הנהגת’ הרבי!? 

נמשיך ונחקור כמה ’התקשרות’ יש בהנהגה זו: לא רק שבכל הדפסה של תורת הרבי הקודם הדפיס הרבי שליט"א מלך המשיח את תארי ההסתלקות, אלא שהוא משתמש בהם לעיתים תדירות ביותר גם במכתבים פרטיים. ובכן, האם ישנו בדורנו ’מקושר’ אחד הנוהג כך? נקודה נוספת: כל אלו שהשאלה מייצגת אותם, כותבים דרך קבע את התואר ’זי"ע’ בצמוד לשמו של הרבי שליט"א מלך המשיח, מהיכן נוצר ’קיצור דרך’ זה, בעוד לא תמצא פעם אחת בה מוותר הרבי על אחד מהתארים, ותמיד מקפיד למנותם כסדרם ’זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע’!? 

שאלות רציניות אלו אמורות לעורר בשואלים חשבון נפש אמיתי ונוקב: מה גרם לי לרדת לכזו דיוטה תחתונה, לכתוב על הרבי תארים שכאלו בלי שום נקיפות מצפון? מאיפה נובעת המשיכה שלי לתארים אלו על הרבי? היכן רגש האהבה והקרבה כבן לאביו? היכן הם הגעגועים והאמונה? איך נאטם לבי כל כך? הרי רגש חסידי אינו מוכן להתפשר על פחות מ’שליט"א’, כי הרי הרבי חי! למישהו יש הוא אמינא אחרת רח"ל?! תוארי הסתלקות פשוט מאוד אינם ’נדבקים’ אחר שמו של הרבי. 

הטעם הפשוט להזכרת תוארים אלו על הרבי הקודם

אך עדיין קשה עלינו השאלה הגדולה מכל: מדוע אם כן נוהג הרבי בכתיבת תוארי ההסתלקות, ההיפך לכאורה מהרגש החסידי הפשוט? אכן מכיוון זה אין לכך כל ביאור (וזה לא נוגע כהוזה ברגש האמור), רק אם נצרף לנושא את המימד הנוסף שלו – תוכן ומהות ההסתלקות, "גמר ושלימות עבודתו" (הנ"ל בתשובה הקודמת). מדובר על מהות חשובה ומרכזית, המהוה שינוי כללי בכל סדר ההשתלשלות – הרבי, נשיא הדור, גמר והשלים את עבודתו בעולם. עוברים עתה לשלב אחר לגמרי, סדר העבודה של הדור הקודם, המתאימה לספירת ה’יסוד’ – אינו אקטואלי 

עוד, ואת מקומו תופס סדר עבודה חדש, ספירת ה’מלכות’, דור השביעי. 

לימים קיבל מסר זה אותיות ברורות מאוד: זה תובעים מכאו"א מאתנו דור השביעי, דכל השביעין חביבין, דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא עפ"י בחירתנו ולא ע"י עבודתנו, ובכמה ענינים אפשר שלא כפי רצוננו, מ"מ הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנחנו בעיקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כ"א עיקר שכינה, ובתחתונים דוקא. וזה תובעים מכל אחד מאתנו שידעו אַז מ’געפינט זיך אין דור השביעי. 

בכדי שמסר ברור וחד זה יתבטא בעבודה שמנהל הרבי שליט"א מלך המשיח בתקופה זו, מציין הוא את רשימת תוארי ההסתלקות המתאימים לצדיק שנשמתו אינה מלובשת בגשמיות 

העולם, לא בתור תוארים קדושים או בעלי תוכן ח"ו, אפילו לא בתור ראשי תיבות, אלא רק בתור סימן וציון דרך לתקופה החשובה בה אנו נמצאים. אין כאן א"כ שום ’הכרה במציאות’ בלית ברירה, אדרבה, המציאות היא בעלת תוכן ומשמעות עבורנו, ועלינו לנהוג ואף להרגיש על פי’ (וראה לקמן תשובה 12). 

מה נותר א"כ לאותם ’מקושרים’ כיום, כאשר אין כל תוכן בהסתלקות המדומה, וכל מה שהיא מבטאת הוא רק את ההעלם והסתר על המציאות האמיתית ע"פ תורה? אין להם הרי כל סיבה להשתמש בתוארי ההסתלקות שלא במקומם, וכל רגש אמיתי יביא לרתיעה והימנעות מכתיבתם. הגורם היחיד לכתיבת תארים אלו, היא אותו גורם בגינו מאמצים הם בכל לב את ’המציאות המרה’ – עובדת היותם אנשים חשובים וחושבים, שאינם נסחפים ל’התעלמות’ השקרית. 

דאַלאָי גלות! נעבור כולנו את רגעי הגלות האחרונים מתוך אמונה איתנה ברבי שליט"א מלך המשיח, המביאה בדרך ממילא להתקשרות ודביקות באהבה ובחיבה, מתוך מנוחה והתיישבות, שמחה וטוב לבב, ונכריז בעוז ובחדווה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. 

לסיכום:

א. רגש הסלידה מתוארי ההסתלקות קיים גם בכתיבה והדפסה,

ב. הזכרת תוארים אלו על הרבי הקודם אינה קשורה לתוכנם אלא רק כציון דרך לסדר העבודה החדש שהחל עם ההסתלקות, כשאנו נמצאים בדור השביעי.