חי וקיים

מה עם ה'הכנות' שערך הרבי?

י''ג תשרי ס''ה

שאלה:
כיצד ייתכן שהרבי עצמו רמז על אפשרות של הסתלקות בשיחות ובהוראות פרטיות, התכונן והכין אחרים כביכול לקראת מצב שכזה? איך צריכה להיות ההתייחסות לעובדות אלו? 

תשובה:

מתי חסיד אומר "לא כפשוטו"
ידוע מה שכתוב בכתבי האריז"ל, שקודם שנברא העולם הי’ הוא לבדו יחיד ומיוחד וממלא כל המקום הזה שברא בו העולם, ובבריאת העולם צמצם הקב"ה עצמו, וסילק אורו הגדול על הצד, כדי שיהי’ חלל פנוי לברוא בו העולם יש מאין כמציאות נפרדת. כיון שמפורש בתורה ש"ה’ אחד" ו"אין עוד מלבדו", מבארת תורת החסידות שכל הצמצום אינו אלא באור המתפשט בנבראים להחיותם, וגם בזה אין פירוש הצמצום כפשוטו ח"ו. 

ענין זה הוא ביטוי לשתי גישות כלליות הקיימות בהתייחסות של יהודי. יהודי הוא חלק אלוק ממעל ממש, ומרגע לידתו ה"ה נמשך בטבעו לאלקות, ומקבל כל עניני אלקות בפשיטות גמורה באופן טבעי. טבע זה הטבוע בנפש כל אחד ואחד מישראל, נותן לאדם את החוש היכן ובמה יש גילוי אלקות בעולם, ומושך אותו לדבוק בזה. לאידך במקום בו יש העלם והסתר על אלקות, משם ה"ה הוא בורח ונרתע בטבעו, ורק הרוח שטות שמצד הסט"א עלולה ’לסחוב’ אותו לשם. 

שתי גישות אלו קיימות כאמור גם בעניני תורה וקדושה גופא, שלא בכל הפרטים מאירה האמת האלוקית באופן שכל אחד יכול לראות , וההתייחסות היא בהתאם. 

ידועה שיחת הרבי שליט"א מלך המשיח מאחרון של פסח (תשי"ג) בענין ה"משיח טאַנץ" שרוקדים אז, שאפשר לפרש בזה שתי פירושים, שזה קשור עם משיח ומביא את משיח, ושמשיח עצמו רוקד איתנו, וכיון שכל אחד יכול לפרש איך שהוא רוצה – הרי אנו מעדיפים את הפירוש השני, שמשיח עצמו רוקד עמנו. מדוע? כי חסיד טבעו של חסיד (ויהודי בכלל) מושך אותו לפירוש שיש בו יותר גילוי אלקות. 

הקאָך של החסידים הוא רק בגילויים
עוד יותר חדה נקודה זו בענין ההתגלות של הרבי, בכל הדורות היו בזה עליות וירידות, היו זמנים בהם התגלה הרבי יותר וכאלו שפחות, ישנם מענות בהם מתייחס ע"ע כעל רבי, כגון "לא מחשבותי מחשבותיכם", ו"ה’ יראה ללבב", וישנם שמתייחס ע"ע כביכול כאל בשר ודם. כיצד היתה התייחסות החסידים? הם התעסקו ב’קאָך’ רק בצד של הגילויים, דיברו על ההזדמנויות והמענות בהם התגלה הרבי כמי שנעלה שלא בערך וכו’, וכשהיו הזדמנויות כאלו היתה התרוממות הרוח בין החסידים. 

ומה עשו עם כל אותם עובדות לאידך, שהרבי אמר שהוא איננו נשמה דאצילות, שהוא איננו רבי, שהוא לא נביא ולא בן נביא, שהוא אינו מגיע למעלת קודמיו, שהתפלא שמשווים אותו לאדמו"ר הזקן וכיו"ב עוד כו"כ (ועד"ז כשהרבי מושיט את ידו הקדושה לשלום, או שהרבי מורה לחסיד לשבת ביחידות)? מהי ההתייחסות לכל זה? – התעלמות! "צמצום לא כפשוטו"! מעולם לא עלה על דעת אף אחד מהחסידים לשאול מדוע מתעלמים? וכש"כ לא לנסות ולהדגיש את צד זה, אלו הרי דבריו הקדושים של הרבי! 

אחד מזקני החסידים נכנס לרבי בתש"י וביקש בשם כל אנ"ש והתמימים שיואיל לקבל את הנשיאות, אך הרבי סירב בתוקף וטען כל הזמן שלא שמע כלום מחותנו אודות זה. בתוך הדברים הגיב החסיד שקשה לו להאמין לזה, נענה הרבי בתמי’: "איר האלט מיר פאר א ליגנער" [= אתה חושב אותי לשקרן]?! והסביר החסיד הנ"ל, שזה ע"ד הידוע שלאחרי הסתלקות אדמו"ר מהר"ש לא רצה הרבי הרש"ב לקבל את הנשיאות, ובעת ההתוועדויות הי’ מדבר רבות בשפלות עצמו בביטויים חריפים וכו’, והרי ודאי לא הי’ בזה ענין של שקר ח"ו. אלא שזה "מהענינים שצריכים ביאור", וכך גם בענינינו. הרבי חייך ואמר: "אויסגעדרייט זיך" [= התחמקת יפה] . 

פעם בשנות הכפי"ם הורה הרבי שליט"א מלך המשיח לרב גרליק ע"ה מכפ"ח שלא לנסוע אליו. אעפ"כ נסע הרב אל הרבי, והופיע בהתוועדות. כשתמה הרבי, והרי קיבלת הוראה?! ענה הרב שהווה עובדא עוד בחיים חיותו של הרבי הקודם, שהורה לו ביחידות שלא יסע אליו עוד, והי’ בשברון מזה. כשהתייעץ עם חתנו (הרבי), ענה לו שבענינים אלו לא עושים שום חשבונות, וגם שהרבי מורה שלא לנסוע – נוסעים! כששמע הרבי את הסיפור חייך חיוך רחב וקיבלו לשהות במחיצתו. 

ובפרט בדורנו דור השביעי, שבו היתה התעלמות זו הרבה יותר מאשר בדורות הקודמים, והרבי שליט"א מלך המשיח עצמו התייחס לענין זה, כשאחד החסידים שאל אותו ביחידות למה הרבי כ"כ מתעלם ואינו מתגלה, ענה: עכשיו זה ספירת המלכות וספירת המלכות ענינה העלם . 

המסקנה מכהנ"ל היא, שתופעה זו שהתפתחה כיום ששמים חושך לאור, ומדברים ומדגישים את ההעלם והסתר הכי נורא, ועוד מרגישים בכך מקושרים, שהרי במסירות נפש ממש נצמדים הם ללא סייג אך ורק לדבריו הקדושים של הרבי ולא ל’הרגשים פרטיים’, וכך אוספים כל פרט ושבריר מידע שיכול להוסיף על ההעלם, שיחה, יחידות, מענה וכו’, ואף ’מטפחים’ את העובדות ומוסיפים להם נופך לשלימות התמונה – הרי כל זה צריך לזעזע כל חסיד בעל רגש מינימלי! 

ההתפתחות נוראה ומזעזעת זו, שדוקא בדורנו בו כ"כ מודגש נושא ההתקשרות והביטול לרבי, איבדה רוח רעה זו כל פרופורצי’ וסחפה להיפך הגמור ממה שחיו חסידים בכל הדורות, כשהסגנון והשפה כל כך לא מתאימים לחסידים, רק מוכיחה עד כמה גדולה מידת הקרירות והאדישות שיש לגייס כדי להתעלם מהאמת המושרשת בנשמת כל יהודי, עד כמה נוראה ומסוכנת ההליכה בדרך זו ששרשה מעומק רע, ולב כל אחד יעוררו להציל את נשמתו לפני שייתפס לליצנות ועד למינות, אשר כל באי’ לא ישובון. 

ה’הכנה’ האמיתית 
והיעלה על הדעת ששיחה אחת שמימית בתשמ"ח, היא היתה ’ההכנה’ בה"א הידיעה שערך הרבי לקראת מצב זה?! אם יש מי שברצינות חושב כך, הרי במקומו יש לומר שההכנה האמיתית למצב זה הכין אותנו הרבי כבר בתש"י, כשהודיע לנו מראש שהוא איננו ראוי להיות רבי ומדובר בדיני נפשות דרבים, וכמ"ש בכי"ק: "מ.ש. יהי’ רבי?!" וכו’, והאריכות בזה אך למותר. 

[כמובן שאי"ז נוגע להוראות שהרבי הורה לפועל, שאי"ז שייך ח"ו להסתלקות, אלא להעלם על ההנהגה לפי שעה . וכפי שרואים בהנהגת הנשיא הראשון, אשר קודם הסתלקותו סמך את ידיו על יהושע ממלא מקומו, ואילו הוראות אותה שיחה הם בדיוק תוכן דברי משה טרם עלייתו להר סיני נשמה בגוף, "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם . . מי בעל דברים יגש אליהם" . וראה לקמן תשובה 9]. 

כל חסיד אשר מוח לו בקדקודו ורגש בריא בלבו מבין ומרגיש, שאם ישנו מסר שבו ועל ידו הבהיר הרבי שליט"א מלך המשיח הכל עד ביאת משיח, הרי אלו השיחות של תנש"א-נ"ב בהם עורר על כך שמלך המשיח כבר נמצא ומתגלה ומתחיל לפעול בעולם ועל חייו הנצחיים, ועוד והוא העיקר, בעידוד שירת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" בשנות תשנ"ג-נ"ד, שעי"ז פעל והחדיר בנו את הכוחות והאמונה לעמוד בניסיון האחרון, ולפעול להביא את ההתגלות המלאה תיכף ומיד ממש. 

לסיכום:
א. החוש החסידי יודע מתי להתייחס לדברים לא כפשוטו ולהתעלם מההעלם כביכול שבהם.
ב. ההכנה האמיתית למצבנו היא בשיחות ד"ימות המשיח" ובעידוד שירת ה’יחי’.