חי וקיים
ההסטורי' חוזרת
י''ג תשרי ס''ה
שאלה:
את ניסיון האמונה בדורנו משווים לניסיון שהי’ בעליית משה רבינו להר סיני, שגם אז ראו בני ישראל את משה מת ועשו את העגל, ורק שבט לוי עמד בניסיון. אלא שניתן להבחין בהבדל לא קטן בין הדברים, שהרי הם ראו רק "דמות מיטתו" ולא מציאות מוחשית וברורה, והאם אכן ניתן להשוות את כל הרבנים והחסידים שקרעו קריעה וכו’ לחוטאים בעגל?!
תשובה:
העמידה בניסיון האחרון
ישנו וואָרט שאומרים, שכשם שהקב"ה ברא בעולמו יצור הלוקח צואה ומוציא אותה כדבש, כך ישנם בעולם יצורים העושים פעולה הפוכה. כאשר מתבוננים בשאלה זו, על איזה ענין נעלה מדובר וכיצד מתייחסים אליו, רואים שוב עד כמה נוראה היא התופעה שההעלם והסתר חדור כ"כ בתוקף, עד שהוא מעוור את עיני השכל ואוטם את הלב.
נתבונן שוב על מה מדובר פה: נמצאים אנו בדור הגאולה, הרבי נשיא דורנו הוא המלך המשיח. במשך עשרות שנים הכין אותנו ואת העולם כולו לקראת הגאולה, עד שבישר לנו שהגיע זמן הגאולה, והודיע כי משיח צדקנו כבר התמנה ונשלח, והוא כבר מתגלה בעולם ומתחיל לפעול בו כמלך המשיח. והנה מגיע שלב של העלם והסתר נורא. כיצד מתייחסים?
וכאן מגיע המענה הנפלא: גם לפני גאולת מצרים נעלם הגואל למדין, ואומרים חכמינו ז"ל, כשם שגואל ראשון נגלה ונכסה וחוזר ונגלה, כך גואל אחרון, נגלה ונכסה וחוזר ונגלה. א"כ חז"ל הודיעו לנו על שלב זה מראש ! תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים, חכמי הקבלה וגדולי החסידות, כולם מתעדים שלב זה של טרום התגלותו המושלמת של המלך המשיח, שזהו ניסיון קשה ביותר שעל בני ישראל לעמוד בו.
ישנו פתגם בשם המגיד ממעזריטש בקשר למאורע הידוע שהי’ ע"י אליהו הנביא בהר הכרמל, בו הפסיק עם ישראל לפסוח על שני הסעיפים והכריז על אמונתו אך ורק בה’. לפני ביאת המשיח – אומר המגיד – יחזור על עצמו מאורע זה, רק בהבדל אחד: אז תרד האש בצד השני, אך גם אז, כאשר נראה לעיניים הפוך לגמרי מהאמונה, ימשיך עם ישראל לזעוק: "ה’ הוא האלוקים! ה’ הוא האלוקים".
גם ההשוואה לניסיון שאירע שבעת עליית משה רבינו להר סיני לאחרי מתן תורה אינו פרי המחשבה או הדמיון, בספרי קבלה ובכתבי האריז"ל מובא שניסיון זה יחזור על עצמו קודם ביאת המשיח, כאשר המלך המשיח עצמו יתעלם לפני התגלותו. ולהעיר שבשיחת ג’ תמוז תנש"א , מבאר הרבי שליט"א מלך המשיח שלש אפשרויות ודרגות בטעם שמשה לא אכל ולא שתה בארבעים יום שהי’ בהר, ומעיר שג’ תמוז הוא בתוך ארבעים ימים הראשונים!
אין לדבר על המאורע דהניסיון
לא מדובר פה על השוואה מדויקת לפרטי פרטים בין התקופות והאירועים, אך כאשר במקום להתפעל מכל מקורות אלו ולחזק באמצעותם את האמונה ברבי ובשיחותיו הקדושות, ומסבים את מלוא תשומת הלב להדגיש עד כמה לא הי’ זה רק העלם והסתר אלא מציאות ממשית ומוחשית וכו’ – הרי זה נובע מכך שעל אף המודעות לעוצמתן של מקורות אלו ועד כמה מתאים לקחת מהם לימוד והוראה לימינו אלה, החליט השואל בהחלטה נחושה שהוא איננו מתפעל מכלום, ושום דבר בעולם לא יזיז אותו מה’הכרה’ הכל כך חשובה ב"מציאות הקשה והכואבת".
ואם לכל חסיד ברור שבעצם המציאות שראה יש ניסיון שעליו לעמוד בו, הרי בזה מבאר הרבי שליט"א מלך המשיח , במילים שאין מתאימות מהם כהתייחסות לשאלה הנ"ל: מובן בפשטות שכל ההדגשה צריכה להיות אך ורק בנוגע לעניין הנס והרמה (שנפעל ע"י העמידה בניסיון), ולא בנוגע לעצם המאורע של הניסיון: המאורע של הניסיון – אין לו מציאות כלל, כאמור, ומכיוון שכן, הרי, הדיבור אודותיו הוא בדבר שאין בו ממש, ובמילא, ללא כל תועלת, ואדרבה – על ידי זה שמדבר אודותיו ומחשיבו למציאות, מבלבל את עצמו ואת היצר הרע שלו. ולאידך, עניין הנס וההרמה – הוא הוא המציאות האמיתית, הכוונה והתכלית של הניסיון. עכלה"ק.
היפך אחדות ה’ – ע"ז בדקות
עד"ז בנוגע לשאלה אודות אלו שנהגו באופן מסוים בעת ההעלם והסתר, עצם הצגת הענין באופן כזה היא עיוות כה שקוף, שהרי כל בר דעת מבין שלא על דעתו של אף אחד לקבוע שהם היו עובדי עבודה זרה ח"ו, אדרבה, כל הכוונה בהשוואה זו היא לעורר עד כמה חשוב לעמוד בניסיון . וא"כ הרי מזה לקחת עוד עידוד וחיזוק על דרכם (שהרי הם בודאי לא עובדי ע"ז) – זוהי ממש עצת היצר ברורה.
גם בחוטאי העגל לא התחיל הדבר מיד בעבודה זרה, אדרבה, בתחילה הם התעסקו בהמשכת אלקות כ"ממוצע המחבר" בינם לבין הקב"ה (כנ"ל תשובה 3 מלקו"ש), ואעפ"כ מזה נגררו דור דעה לעבודה זרה, כיון שבדקות ממש היתה הנהגתם היפך אחדות ה’.
ומזה עלינו ללמוד בנוגע לדורנו, שאל לנו להתנחם בכך שעדיין איננו עובדי ע"ז כפשוטו ח"ו, אלא עלינו לעמוד בניסיון בשלימות, להתרחק עד הקצה האחרון מכל גישה שאינה מתאימה לגמרי עם אחדות ה’, ולהאמין באמונה שלימה ופשוטה ולחיות בלהט עם דברי הרבי שליט"א מלך המשיח.
לסיכום:
א. מקורות רבים אינם מותירים מקום לספק כי אנו נמצאים בניסיון המעלים על האמת,
ב. אין לדבר על מאורע הניסיון,
ג. עלינו להתרחק עד קצה האחרון מגישה של היפך אחדות ה’, שהביאה בסופו של דבר לחטא של עבודה זרה רח"ל.
את ניסיון האמונה בדורנו משווים לניסיון שהי’ בעליית משה רבינו להר סיני, שגם אז ראו בני ישראל את משה מת ועשו את העגל, ורק שבט לוי עמד בניסיון. אלא שניתן להבחין בהבדל לא קטן בין הדברים, שהרי הם ראו רק "דמות מיטתו" ולא מציאות מוחשית וברורה, והאם אכן ניתן להשוות את כל הרבנים והחסידים שקרעו קריעה וכו’ לחוטאים בעגל?!
תשובה:
העמידה בניסיון האחרון
ישנו וואָרט שאומרים, שכשם שהקב"ה ברא בעולמו יצור הלוקח צואה ומוציא אותה כדבש, כך ישנם בעולם יצורים העושים פעולה הפוכה. כאשר מתבוננים בשאלה זו, על איזה ענין נעלה מדובר וכיצד מתייחסים אליו, רואים שוב עד כמה נוראה היא התופעה שההעלם והסתר חדור כ"כ בתוקף, עד שהוא מעוור את עיני השכל ואוטם את הלב.
נתבונן שוב על מה מדובר פה: נמצאים אנו בדור הגאולה, הרבי נשיא דורנו הוא המלך המשיח. במשך עשרות שנים הכין אותנו ואת העולם כולו לקראת הגאולה, עד שבישר לנו שהגיע זמן הגאולה, והודיע כי משיח צדקנו כבר התמנה ונשלח, והוא כבר מתגלה בעולם ומתחיל לפעול בו כמלך המשיח. והנה מגיע שלב של העלם והסתר נורא. כיצד מתייחסים?
וכאן מגיע המענה הנפלא: גם לפני גאולת מצרים נעלם הגואל למדין, ואומרים חכמינו ז"ל, כשם שגואל ראשון נגלה ונכסה וחוזר ונגלה, כך גואל אחרון, נגלה ונכסה וחוזר ונגלה. א"כ חז"ל הודיעו לנו על שלב זה מראש ! תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים, חכמי הקבלה וגדולי החסידות, כולם מתעדים שלב זה של טרום התגלותו המושלמת של המלך המשיח, שזהו ניסיון קשה ביותר שעל בני ישראל לעמוד בו.
ישנו פתגם בשם המגיד ממעזריטש בקשר למאורע הידוע שהי’ ע"י אליהו הנביא בהר הכרמל, בו הפסיק עם ישראל לפסוח על שני הסעיפים והכריז על אמונתו אך ורק בה’. לפני ביאת המשיח – אומר המגיד – יחזור על עצמו מאורע זה, רק בהבדל אחד: אז תרד האש בצד השני, אך גם אז, כאשר נראה לעיניים הפוך לגמרי מהאמונה, ימשיך עם ישראל לזעוק: "ה’ הוא האלוקים! ה’ הוא האלוקים".
גם ההשוואה לניסיון שאירע שבעת עליית משה רבינו להר סיני לאחרי מתן תורה אינו פרי המחשבה או הדמיון, בספרי קבלה ובכתבי האריז"ל מובא שניסיון זה יחזור על עצמו קודם ביאת המשיח, כאשר המלך המשיח עצמו יתעלם לפני התגלותו. ולהעיר שבשיחת ג’ תמוז תנש"א , מבאר הרבי שליט"א מלך המשיח שלש אפשרויות ודרגות בטעם שמשה לא אכל ולא שתה בארבעים יום שהי’ בהר, ומעיר שג’ תמוז הוא בתוך ארבעים ימים הראשונים!
אין לדבר על המאורע דהניסיון
לא מדובר פה על השוואה מדויקת לפרטי פרטים בין התקופות והאירועים, אך כאשר במקום להתפעל מכל מקורות אלו ולחזק באמצעותם את האמונה ברבי ובשיחותיו הקדושות, ומסבים את מלוא תשומת הלב להדגיש עד כמה לא הי’ זה רק העלם והסתר אלא מציאות ממשית ומוחשית וכו’ – הרי זה נובע מכך שעל אף המודעות לעוצמתן של מקורות אלו ועד כמה מתאים לקחת מהם לימוד והוראה לימינו אלה, החליט השואל בהחלטה נחושה שהוא איננו מתפעל מכלום, ושום דבר בעולם לא יזיז אותו מה’הכרה’ הכל כך חשובה ב"מציאות הקשה והכואבת".
ואם לכל חסיד ברור שבעצם המציאות שראה יש ניסיון שעליו לעמוד בו, הרי בזה מבאר הרבי שליט"א מלך המשיח , במילים שאין מתאימות מהם כהתייחסות לשאלה הנ"ל: מובן בפשטות שכל ההדגשה צריכה להיות אך ורק בנוגע לעניין הנס והרמה (שנפעל ע"י העמידה בניסיון), ולא בנוגע לעצם המאורע של הניסיון: המאורע של הניסיון – אין לו מציאות כלל, כאמור, ומכיוון שכן, הרי, הדיבור אודותיו הוא בדבר שאין בו ממש, ובמילא, ללא כל תועלת, ואדרבה – על ידי זה שמדבר אודותיו ומחשיבו למציאות, מבלבל את עצמו ואת היצר הרע שלו. ולאידך, עניין הנס וההרמה – הוא הוא המציאות האמיתית, הכוונה והתכלית של הניסיון. עכלה"ק.
היפך אחדות ה’ – ע"ז בדקות
עד"ז בנוגע לשאלה אודות אלו שנהגו באופן מסוים בעת ההעלם והסתר, עצם הצגת הענין באופן כזה היא עיוות כה שקוף, שהרי כל בר דעת מבין שלא על דעתו של אף אחד לקבוע שהם היו עובדי עבודה זרה ח"ו, אדרבה, כל הכוונה בהשוואה זו היא לעורר עד כמה חשוב לעמוד בניסיון . וא"כ הרי מזה לקחת עוד עידוד וחיזוק על דרכם (שהרי הם בודאי לא עובדי ע"ז) – זוהי ממש עצת היצר ברורה.
גם בחוטאי העגל לא התחיל הדבר מיד בעבודה זרה, אדרבה, בתחילה הם התעסקו בהמשכת אלקות כ"ממוצע המחבר" בינם לבין הקב"ה (כנ"ל תשובה 3 מלקו"ש), ואעפ"כ מזה נגררו דור דעה לעבודה זרה, כיון שבדקות ממש היתה הנהגתם היפך אחדות ה’.
ומזה עלינו ללמוד בנוגע לדורנו, שאל לנו להתנחם בכך שעדיין איננו עובדי ע"ז כפשוטו ח"ו, אלא עלינו לעמוד בניסיון בשלימות, להתרחק עד הקצה האחרון מכל גישה שאינה מתאימה לגמרי עם אחדות ה’, ולהאמין באמונה שלימה ופשוטה ולחיות בלהט עם דברי הרבי שליט"א מלך המשיח.
לסיכום:
א. מקורות רבים אינם מותירים מקום לספק כי אנו נמצאים בניסיון המעלים על האמת,
ב. אין לדבר על מאורע הניסיון,
ג. עלינו להתרחק עד קצה האחרון מגישה של היפך אחדות ה’, שהביאה בסופו של דבר לחטא של עבודה זרה רח"ל.
