חי וקיים
למה הדגש הוא על הגוף הגשמי?
י''ג תשרי ס''ה
שאלה:
כל הזמן מדברים ומדגישים שהרבי חי בגוף גשמי דוקא! האם על זה צריכה להיות ההדגשה? רוחניות היא הרי מציאות הרבה יותר נעלית, ולכאורה ככה זה גם בענין של רבי שחייו "אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים" וגופו אינו אלא טפל להם, אם כן כל הנושא של ’גוף גשמי’ הוא נקודה שולית ולמה צריך להדגיש את זה?
תשובה:
רבי מהו?
שאלה זו נובעת מחוסר הכרה בסיסית בנושא של צדיק בכלל ע"פ תורה, ובפרט בענין של רבי ע"פ תורת החסידות. כל המושג של צדיק הוא יהודי נשמה בגוף, וכמובא בתניא פרק א’ מה שאמרו רז"ל במדרש "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר וצדיק יסוד עולם".
כלומר צדיק פירושו יהודי נשמה בגוף שהגיע בעוה"ז הגשמי למעלת ומדריגת צדיק, והקב"ה "עמד ושתלן" פירוש שלח נשמות הראויות לכך – להתלבש בגופים בעוה"ז. ועד"ז מה שכתוב בזהר "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", או מה שנאמר בגמרא "אין דור שאין בו כמשה" – פירוש שבכל דור ישנו יהודי בגוף גשמי, שהוא האתפשטותא דמשה, כמשה בדורו.
בפרט ע"פ תוכן ענינו של רבי המבואר בהרחבה בתורת החסידות ובפרט בתורת הרבי שליט"א מלך המשיח , שמבארת כי ענינו של רבי נשיא הדור הוא "ממוצע המחבר" בין בני ישראל לבין הקב"ה, וחיבור עולם הזה עם אלקות בכלל, ובזה מודגש כמה שכל ענינו של רבי הוא – להיות נשמתו הנעלית מלובשת בעולם הזה בגוף גשמי, כדלקמן.
ראש בני ישראל
פעולתו של רבי היא בתור ה"ראש ומוח" של עם ישראל, דרכו נפעל הקשר בין נשמות ישראל לבין שרשם ומקורם בחכמה עילאה כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בהתחלת ספר התניא (פרק ב’). כולם מודעים לכך, אך נראה שלא כולם מבינים את משמעות הדבר:
הצורך בקשר זה נוצר כאשר הנשמה מתנתקת ממקורה ושרשה, ויורדת ממדריגה למדריגה עד שהיא מתלבשת בעוה"ז הגשמי בגוף ונפש בהמית, המעלמים ומסתירים על מקורה ושרשה הראשון. כיצד נפעל הקשר ע"י הרבי?
מבאר אדמו"ר הזקן בתניא, "כמשל הבן הנמשך ממוח האב", ובמשך חדשי העיבור נתהוו כל פרטי הגוף עד לצפרני הרגליים, ומאחר שהגוף ופרטיו נשתנו כ"כ ממהותם הראשון, מוח האב, הכיצד נשארים הם קשורים במקורם? והביאור, ש"גם עכשיו בבן יניקת הצפנים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש" – המוח שבראש, עם היותו חלק מגוף הבן, הרי הוא לא נשתנה ונשאר באותה מהות שממנה נמשך, מוח האב. וע"י שכל אברי הגוף קשורים עמו, ה"ה קשורים במהותם הראשון. ע"כ המשל.
"וככה ממש כביכול", ממשיך אדה"ז ועובר לנמשל, "בשרש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה בירידתו ממדריגה למדריגה" עד ש"נתהוו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך", שנשתנו כ"כ בירידתם למטה בגוף משרשם ומהותם הראשון, "ועם כל זה עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה".
הכיצד? – כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ, היא מנפש רוח ונשמה של הצדיק והחכם, ראש בני ישראל שבדורם. כלומר, שבכל דור יורדת לעולם הזה הגשמי נשמה מיוחדת, ראש בני ישראל, שאף בהיותו למטה בגוף גשמי איננו משתנה ממהותו הראשון – חכמה עילאה, ודרכו קשורים כל בנ"י שבדור במהותם שהיא חכמתו ית’.
לאחרי הבנת המבואר בפרק השני של ספר התניא, מובן שאין שום מקום לשאלה מדוע הדגש הוא דוקא על הגוף, כיון שזה שחיי הצדיק הינם "חיים רוחניים" לא רק שאינו סותר לכך, אלא אדרבה, ענינו של הרבי הוא שאותם חיים רוחניים, או ע"פ הנ"ל – אותה המשכת חכמה עילאה, תתלבש בגוף בעולם הזה הגשמי, ורק עי"ז ה"ה מהוה ראש בני ישראל. ולכן אע"פ שלאחרי הסתלקות הצדיק הוא משפיע בעולם יותר מבחייו, אבל הוא אינו משמש עוד כראש בני ישראל, כיון שכמו שגוף האדם אינו יכול להתקיים בלא ראש גשמי, כן עם ישראל נשמות בגופים, אינו יכול להתקיים בלא רבי בגוף גשמי.
"ממוצע המחבר" – באמצעות גופו
במקומות נוספים בתורת החסידות מבוארת במפורש יותר הדגשה זו, ע"י הגדרת ענינו של הרבי כ"ממוצע המחבר" בין בני ישראל לקב"ה. מהו "ממוצע המחבר"? ישנם שתי מציאויות רחוקי ערך, מלמעלה הקב"ה, ומלמטה אנשים נשמות בגופים, וביניהם ישנה מציאות שלישית המחברת אותם, וכמו שנאמר במשה רבינו "אנכי עומד בין ה’ וביניכם".
הכיצד הוא מחברם? מבואר בחסידות, שממוצע המחבר, צריך להיות בו עצמו את שני הענינים שהוא מחבר, ולכן נאמר עליו "משה איש האלוקים", ומבארים חז"ל : מחציו ולמטה "איש" מחציו ולמעלה "האלקים", וכלשון הרבי שליט"א מלך המשיח "עצמות ומהות בעצמו כפי שהעמיד עצמו בגוף", כלומר שמצד אחד הוא "איש" – בשר ודם נשמה בגוף, ומאידך חייו אינם חיים בשריים וכל מציאותו בטלה לאלקות, ובהיות בו עצמו שתי קצוות אלו, בכחו לחבר את בני ישראל עם אלקות.
ובאמצעות בני ישראל – מחבר הצדיק גם את העולם כולו עם אלקות. וזהו שנאמר "צדיק יסוד עולם", כיון שמציאותו של הצדיק בעולם היא הצינור לכל השפעותיו של הקב"ה לעולם, וחיות כל הנבראים עוברת דרכו, שענין הצדיקים ובפרט נשיאי הדורות הוא חיבור רוחניות וגשמיות (ראה גם בתשובות הבאות).
אם נרצה לסכם נקודה זו נאמר כך: כל מהותו של הרבי היא חייו הרוחניים, וכל מציאותו של הרבי היא גופו הגשמי. אם אין את הגוף הגשמי – אין על מה לדבר בכלל, זוהי מציאותו של הרבי. רק דרך מציאותו ה"ה פועל את ענינו – מהותו. וכמאמר רשב"י "אנא – סימנא בעלמא", מציאותו של הצדיק "מסמנת" כביכול את הקב"ה כאן בעולם הזה הגשמי, ע"י התלבשותו והתגלותו בגופו הגשמי של הצדיק.
לסיכום:
ענינו של רבי כראש בני ישראל ו"ממוצע המחבר" בין יהודים בעוה"ז עם הקב"ה, נפעל ע"י התלבשות נשמתו בגוף גשמי, הוא מציאותו של הרבי בעולם.
כל הזמן מדברים ומדגישים שהרבי חי בגוף גשמי דוקא! האם על זה צריכה להיות ההדגשה? רוחניות היא הרי מציאות הרבה יותר נעלית, ולכאורה ככה זה גם בענין של רבי שחייו "אינם חיים בשריים כי אם חיים רוחניים" וגופו אינו אלא טפל להם, אם כן כל הנושא של ’גוף גשמי’ הוא נקודה שולית ולמה צריך להדגיש את זה?
תשובה:
רבי מהו?
שאלה זו נובעת מחוסר הכרה בסיסית בנושא של צדיק בכלל ע"פ תורה, ובפרט בענין של רבי ע"פ תורת החסידות. כל המושג של צדיק הוא יהודי נשמה בגוף, וכמובא בתניא פרק א’ מה שאמרו רז"ל במדרש "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור שנאמר וצדיק יסוד עולם".
כלומר צדיק פירושו יהודי נשמה בגוף שהגיע בעוה"ז הגשמי למעלת ומדריגת צדיק, והקב"ה "עמד ושתלן" פירוש שלח נשמות הראויות לכך – להתלבש בגופים בעוה"ז. ועד"ז מה שכתוב בזהר "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", או מה שנאמר בגמרא "אין דור שאין בו כמשה" – פירוש שבכל דור ישנו יהודי בגוף גשמי, שהוא האתפשטותא דמשה, כמשה בדורו.
בפרט ע"פ תוכן ענינו של רבי המבואר בהרחבה בתורת החסידות ובפרט בתורת הרבי שליט"א מלך המשיח , שמבארת כי ענינו של רבי נשיא הדור הוא "ממוצע המחבר" בין בני ישראל לבין הקב"ה, וחיבור עולם הזה עם אלקות בכלל, ובזה מודגש כמה שכל ענינו של רבי הוא – להיות נשמתו הנעלית מלובשת בעולם הזה בגוף גשמי, כדלקמן.
ראש בני ישראל
פעולתו של רבי היא בתור ה"ראש ומוח" של עם ישראל, דרכו נפעל הקשר בין נשמות ישראל לבין שרשם ומקורם בחכמה עילאה כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בהתחלת ספר התניא (פרק ב’). כולם מודעים לכך, אך נראה שלא כולם מבינים את משמעות הדבר:
הצורך בקשר זה נוצר כאשר הנשמה מתנתקת ממקורה ושרשה, ויורדת ממדריגה למדריגה עד שהיא מתלבשת בעוה"ז הגשמי בגוף ונפש בהמית, המעלמים ומסתירים על מקורה ושרשה הראשון. כיצד נפעל הקשר ע"י הרבי?
מבאר אדמו"ר הזקן בתניא, "כמשל הבן הנמשך ממוח האב", ובמשך חדשי העיבור נתהוו כל פרטי הגוף עד לצפרני הרגליים, ומאחר שהגוף ופרטיו נשתנו כ"כ ממהותם הראשון, מוח האב, הכיצד נשארים הם קשורים במקורם? והביאור, ש"גם עכשיו בבן יניקת הצפנים וחיותם נמשכת מהמוח שבראש" – המוח שבראש, עם היותו חלק מגוף הבן, הרי הוא לא נשתנה ונשאר באותה מהות שממנה נמשך, מוח האב. וע"י שכל אברי הגוף קשורים עמו, ה"ה קשורים במהותם הראשון. ע"כ המשל.
"וככה ממש כביכול", ממשיך אדה"ז ועובר לנמשל, "בשרש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה בירידתו ממדריגה למדריגה" עד ש"נתהוו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך", שנשתנו כ"כ בירידתם למטה בגוף משרשם ומהותם הראשון, "ועם כל זה עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה".
הכיצד? – כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ, היא מנפש רוח ונשמה של הצדיק והחכם, ראש בני ישראל שבדורם. כלומר, שבכל דור יורדת לעולם הזה הגשמי נשמה מיוחדת, ראש בני ישראל, שאף בהיותו למטה בגוף גשמי איננו משתנה ממהותו הראשון – חכמה עילאה, ודרכו קשורים כל בנ"י שבדור במהותם שהיא חכמתו ית’.
לאחרי הבנת המבואר בפרק השני של ספר התניא, מובן שאין שום מקום לשאלה מדוע הדגש הוא דוקא על הגוף, כיון שזה שחיי הצדיק הינם "חיים רוחניים" לא רק שאינו סותר לכך, אלא אדרבה, ענינו של הרבי הוא שאותם חיים רוחניים, או ע"פ הנ"ל – אותה המשכת חכמה עילאה, תתלבש בגוף בעולם הזה הגשמי, ורק עי"ז ה"ה מהוה ראש בני ישראל. ולכן אע"פ שלאחרי הסתלקות הצדיק הוא משפיע בעולם יותר מבחייו, אבל הוא אינו משמש עוד כראש בני ישראל, כיון שכמו שגוף האדם אינו יכול להתקיים בלא ראש גשמי, כן עם ישראל נשמות בגופים, אינו יכול להתקיים בלא רבי בגוף גשמי.
"ממוצע המחבר" – באמצעות גופו
במקומות נוספים בתורת החסידות מבוארת במפורש יותר הדגשה זו, ע"י הגדרת ענינו של הרבי כ"ממוצע המחבר" בין בני ישראל לקב"ה. מהו "ממוצע המחבר"? ישנם שתי מציאויות רחוקי ערך, מלמעלה הקב"ה, ומלמטה אנשים נשמות בגופים, וביניהם ישנה מציאות שלישית המחברת אותם, וכמו שנאמר במשה רבינו "אנכי עומד בין ה’ וביניכם".
הכיצד הוא מחברם? מבואר בחסידות, שממוצע המחבר, צריך להיות בו עצמו את שני הענינים שהוא מחבר, ולכן נאמר עליו "משה איש האלוקים", ומבארים חז"ל : מחציו ולמטה "איש" מחציו ולמעלה "האלקים", וכלשון הרבי שליט"א מלך המשיח "עצמות ומהות בעצמו כפי שהעמיד עצמו בגוף", כלומר שמצד אחד הוא "איש" – בשר ודם נשמה בגוף, ומאידך חייו אינם חיים בשריים וכל מציאותו בטלה לאלקות, ובהיות בו עצמו שתי קצוות אלו, בכחו לחבר את בני ישראל עם אלקות.
ובאמצעות בני ישראל – מחבר הצדיק גם את העולם כולו עם אלקות. וזהו שנאמר "צדיק יסוד עולם", כיון שמציאותו של הצדיק בעולם היא הצינור לכל השפעותיו של הקב"ה לעולם, וחיות כל הנבראים עוברת דרכו, שענין הצדיקים ובפרט נשיאי הדורות הוא חיבור רוחניות וגשמיות (ראה גם בתשובות הבאות).
אם נרצה לסכם נקודה זו נאמר כך: כל מהותו של הרבי היא חייו הרוחניים, וכל מציאותו של הרבי היא גופו הגשמי. אם אין את הגוף הגשמי – אין על מה לדבר בכלל, זוהי מציאותו של הרבי. רק דרך מציאותו ה"ה פועל את ענינו – מהותו. וכמאמר רשב"י "אנא – סימנא בעלמא", מציאותו של הצדיק "מסמנת" כביכול את הקב"ה כאן בעולם הזה הגשמי, ע"י התלבשותו והתגלותו בגופו הגשמי של הצדיק.
לסיכום:
ענינו של רבי כראש בני ישראל ו"ממוצע המחבר" בין יהודים בעוה"ז עם הקב"ה, נפעל ע"י התלבשות נשמתו בגוף גשמי, הוא מציאותו של הרבי בעולם.
