חי וקיים
פתח דבר
י''ג תשרי ס''ה
בשבח והודי’ להשי"ת שמח הנני להגיש לקהל אנ"ש והתמימים את הקובץ "חי וקיים" – התשובות לכל השאלות בענין האמונה שהרבי שליט"א מלך המשיח חי וקיים, אמונה אשר יסודתה בתורתנו הקדושה, תורת החסידות ובפרט תורת הרבי שליט"א מלך המשיח עצמו.
כיון שאמונה זו אמיתית היא במהותה, רואים במוחש שתמימותו ואמונתו של כאו"א מהחסידים ברבי מחי’ אצלו אמונה זו בתוקף איתן אשר מים רבים לא יוכלו לכבות ונהרות לא ישטפו, ולא בגלל השתלטות השכל והחכמה בינה דעת, אלא בעיקר בגלל האמונה התמימה, אמונה איתנה ברבי. אמונה כזו שיונקים עם חלב האם, אמונה שלא ניתן להרוס או להזיז.
אמונה זו אשר נמצאת בגלוי בכל חסיד אשר לב חי וער לו, התעוררה מיד עם רדת עלינו ההעלם הנורא, אזי ראו כולם כי זהו קולה הפנימי של הנשמה האלוקית שבלבנו, שהרי הקולות הנוספים שנשמעו היו רק קולות של יאוש. לא מיד ירדה האמונה לאותיות הנכונות, ציטוטים שהיוו אז חיזוק ועידוד מהוים היום ’ראיות’ כביכול כנגד, אך כאשר רואים את התהליך כולו, מוכח שכל מי שהתכוון בכנות לעודד ולחזק – לדבר אחד נתכוון, וכל השאר – הובילו אך להיפך הגמור.
ניתן לקבוע בודאות כי עד היום, כל חסיד שברצונו באמת לחזק את האמונה והחיות עם הרבי, יאמר דברים שמשמעותם היא שהרבי חי וקיים! לא ’יתיר’ ולא ’מבחיוהי’! וטעם הדבר, כיון שברגע שהרגש החסידי התמים והפשוט פורץ מתוך הלב, אי אפשר לזייף, ונאמרת אך ורק האמת.
אך הנה זה לעומת זה עשה האלוקים, וכשם שלכל אחד מאיתנו יש קול פנימי של ביטול ואמת, כך יש לנו בתוכנו גם קול אחר של ישות ומציאות, והוא אינו מפסיק לטעון: הייתכן שאכנע בקלות כל כך לאמונה תמימה כזו? הן אדם שקול וחושב אני, חסיד חכמה בינה ודעת. עלי אשליט את המוח על הלב ולא להיסחף לאמונות לוהטות.
כך התפתחה לה משנה לשנה גישה של קרירות ואדישות, ואטימת כל פתח להחדרת החום והתמימות החסידית. וכאומנותו של היצר, אשר מסיר את תשומת הלב מן הנקודה העיקרית והאמיתית, ומושך אותה להתעסקות וחקירה בהתפשטות ופרטי הענין, באופן אשר ייצור רושם כאילו העלתה החקירה שהדבר הוא שקרי, טיפשי ומסולף.
במשך השנים התגשבשו להן אט אט ’עמדות’ וטענות הפוגעות בציפור נפשם של החסידים, תחילה בחשיבות מציאותו של הרבי כמרכז ומטרת חיינו וחשיבות הדגשת הנושא, ועד לפגיעה בעצם האמונה של חסיד ברבי ובדבריו הקדושים רח"ל. (כמובן שזוהי תוצאה של דיון חיצוני ושטחי אשר אינו דן במהות הדברים אלא ברושם שסביבם, וכל הדיון מושתת, גם לפני המסקנות מרחיקות הלכת, על הנחות מגושמות ומוטעות, ומתוך חוסר רגש לענינים הנדונים, כפי שיווכח כל מעיין להלן).
טענות וקושיות אלו, עם היותם מנוגדות לכל הנחותיו הבסיסיות והעקרוניות של חסיד, ובפרט לרגש החסידי הפועם בו, יצרו מסגרת שבה אכן איננו מחויבים כביכול לאמונה בשיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח, ואצל רבים אחרים ה"ה מקור לבלבול המוחות והלבבות, כך או כך מהווים הם ’מחסום’ בפני הנשמה, המשתוקקת לפרוץ, להאיר ולהתגלות בכל אמיתתה ועוצמתה.
מלבד עצם החסרון הגדול שנגרם לאותם חסידים ותמימים ה"י, הנה בלבול זה הקיים בחלל האויר יוצר גם ’עצירה’ כללית בעבודת ה’ ובהתקשרות בזמן זה, כאשר במקום שנתקדם הלאה לשלב הבא, שגילוי הנשמה יְחַי’ גם את הגוף – כוחות הגלויים, ובזה יהי’ החיבור של מעלה ומטה, גבול ובל"ג כאחד כמבואר בשיחות (בפרט דתנש"א-נ"ב), הרי בנתיים יש צורך בהדגשה ומלוא תשומת הלב על עצם האופן הנכון בו יש להתייחס למצב.
והאמת היא הרי שהאמונה שהרבי חי וקיים היא פשוטה וברורה לכל מי שמביט בעיניים פקוחות וביושר לב על הענין בהתאם לתקופה וע"פ שיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח, בפרט שכל הטענות והקושיות אינן משקפות אפילו כיוון שונה לענין, שהרי הם עוברים מגישה אחת לשני’ ומטענה אחת להפוכה, וניכר בגלוי שכל מטרתן הוא רק טשטוש ובלבול והטלת ספקות בכל פרט השייך לאמונה אמיתית זו, ועל כן מתבקש הדבר שיפורסמו המענות באופן מסודר וברור, ויסירו כל פתחון פה כנגד אמונתנו הפשוטה והברורה.
לכן לתועלת הרבים מוציא הנני לאור קונטרס זה, בו הבאנו אחת לאחת את כל השאלות, הטענות והקושיות השונות בענין זה, ועליהם באים התשובות המבארות את הדברים באור ישר ואמיתי, מסירות מלמפרע את הקושיות והטענות, ומשיבות את המעיין מפרטי הענין אל נקודתו האמיתית: אין הרבה מה להתפלפל, הדברים הם פשוטים וברורים, חיים ומאירים, ואין כל הצדקה להשאר שווה נפש מההתעלמות מהם.
וכפי שאמר אדמו"ר המהר"ש שבדורות אלו אין אפיקורסים, יש רק בעלי תאוה. כל השאלות והפלפולים הם אך תוצאה פשוטה וישירה של ’אהבת עצמו’, בה צריך כל אחד להתבייש (כמובן מאליו שאין הכוונה נגד אף יהודי ח"ו, על כל אחד לקחת את הדברים רק כנגד המתנגד אשר בקרבו).
ידוע הסיפור על בחור שביקר בליל שבועות בישיבה מתנגדית ובליובאוויטש, ובשניהם שמע שאלה ותשובה בענין ’תורה מן השמים’. אצל המתנגדים היתה השאלה: מנין שתורה מן השמים? והתשובה סיפקה את ההוכחות. ובליובאוויטש היתה השאלה: ’שמים’ הם חו"ג, בחי’ המדות, והרי ’אוריתא מחכמה נפקת’? והתשובה שהלכות איסור והיתר הם ’מן השמים’. אח"כ חשב הבחור מה הי’ קורה אם הוא הי’ נשאר רק עם השאלות, מהמתנגדים הי’ יוצא אפיקורס, ואילו מליובאוויטש הי’ מתוסף קצת ביראת שמים.
ואכן, לא בלב שקט ניתן לאפשר להעלות שאלות כפירה שכאלו על הכתב ובדפוס. אך דא עקא, שבתוך עמי אנכי יושבת, והשאלות משתוללות כרוח רעה, על כן בלב כבד מובאים בזה השאלות בכדי שאפשר יהי’ לתת להם מענה הולם וברור, ולהסירם כלא היו. ובפרט ששאלות אלו משקפות בצורה אוטנתית את הנחות ונטיות הנה"ב בענינים עקריים אלו, ואולי יש בזה גם משום הכרה ומודעות בבחינת ’דע את האויב’. ובתנאי ואזהרה שמי שאין בכוונתו לקרוא את התשובות ולהשתדל להבינם – אין לו רשות מהכותב לקרוא את השאלות לבדן ח"ו.
אמנם גם עצם הנהגה זו ליכנס בשקו"ט על הטענות איננה ’חלקה’ כ"כ, וכמסופר שלאחד התמימים בליובאוויטש היו אחים שנפלו רח"ל לכל מיני השכלות ואידיאלים כו’, והמשפיע אמר לו: "אל תתווכח אתם"! וכשתמה התמים "ומדוע? הרי תורת החסידות נותנת את כל התשובות לכל השאלות, ובפרט לאנשים מגושמים כמוהם", ענה לו המשפיע: "בגלל שהם מתכוונים באמת"!
– כשבא מישהו ואומר שהעולם הוא מציאות אמיתית, הוא (היינו נפשו הבהמית) אכן מתכוון לזה בכל האמת, הוא מרגיש וחש שזה כך, אבל כשהחסיד עונה לו שאין עוד מלבדו – זה כבר שאלה כמה הוא מרגיש וחי את הענין (וזוהי אגב הסיבה שכ"כ קשה לבאר את הנושאים בשפה פשוטה וקולחת). מכל מקום תקוותי שתהי’ בזה סייעתא דשמייא, שיכנסו הדברים ללב שומעם, ויקבלו את האמת ממי שאמרה. בפרט שכאן מדובר בחסידים ותמימים שבלי ספק בוערה האמונה בלבם, ואך נסיר את ה’מחסום’ – וכבר תתגלה.
עם היות שכל תשובה מתייחסת לשאלה אחת, הרי סדר הדברים בנוי על פי העניין, בו כל תשובה מיוסדת על מה שכבר נתבאר בתשובות שלפני’ ומהוה יסוד לתשובות הבאות, לכן כדאי מאוד שקריאת הדברים תהי’ על הסדר מן ההתחלה אל הסוף, כדי שהדברים יובנו בצורה מושלמת, אך כמובן שעל שאלה מסוימת ניתן למצוא מענה בתשובה עלי’. לתועלת ולשלימות הבנת הענין צוין בכל מקום לעיין בתשובה הקשורה ומשלימה אותו.
כפשוט, מבוסס רוב החומר על דברי המשפיעים שיחיו, הן בהתוועדויות והן במאמרים הנדפסים. עם זאת הרי הביאורים וכו’ הם לפענ"ד, ואשמח לקבל הערות והארות בנושאים הנדונים. תורה רבה לרבנים והמשפיעים שראו את החומר ועודדו את פרסומו: הרה"ח ר’ ישבעם שיחי’ סגל, הרה"ח ר’ עופר שיחי’ מיודובניק, החסיד ר’ שמעון שיחי’ וייצהנדלר ועוד.
בהזדמנות זו אודה לכל המסייעים בגשמיות וברוחניות להו"ל של קובץ זה, ובמיוחד להת’ ברוך נחום שיחי’ פרבר שיזם את הרעיון והמריצו בכל שלבי הכנת הקובץ והדפסתו.
והעיקר שיהי’ "וראו כל בשר" כפשוטו ונחסוך את כל הפילפולים והשקו"ט, בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
מנחם מענדל פלדמן
ו’ תשרי תשס"ה (תהא שנת סיום וקץ הגלות) – ימוֹת המשיח
ק"ב שנה לכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח
ברוקלין, נ.י.
כיון שאמונה זו אמיתית היא במהותה, רואים במוחש שתמימותו ואמונתו של כאו"א מהחסידים ברבי מחי’ אצלו אמונה זו בתוקף איתן אשר מים רבים לא יוכלו לכבות ונהרות לא ישטפו, ולא בגלל השתלטות השכל והחכמה בינה דעת, אלא בעיקר בגלל האמונה התמימה, אמונה איתנה ברבי. אמונה כזו שיונקים עם חלב האם, אמונה שלא ניתן להרוס או להזיז.
אמונה זו אשר נמצאת בגלוי בכל חסיד אשר לב חי וער לו, התעוררה מיד עם רדת עלינו ההעלם הנורא, אזי ראו כולם כי זהו קולה הפנימי של הנשמה האלוקית שבלבנו, שהרי הקולות הנוספים שנשמעו היו רק קולות של יאוש. לא מיד ירדה האמונה לאותיות הנכונות, ציטוטים שהיוו אז חיזוק ועידוד מהוים היום ’ראיות’ כביכול כנגד, אך כאשר רואים את התהליך כולו, מוכח שכל מי שהתכוון בכנות לעודד ולחזק – לדבר אחד נתכוון, וכל השאר – הובילו אך להיפך הגמור.
ניתן לקבוע בודאות כי עד היום, כל חסיד שברצונו באמת לחזק את האמונה והחיות עם הרבי, יאמר דברים שמשמעותם היא שהרבי חי וקיים! לא ’יתיר’ ולא ’מבחיוהי’! וטעם הדבר, כיון שברגע שהרגש החסידי התמים והפשוט פורץ מתוך הלב, אי אפשר לזייף, ונאמרת אך ורק האמת.
אך הנה זה לעומת זה עשה האלוקים, וכשם שלכל אחד מאיתנו יש קול פנימי של ביטול ואמת, כך יש לנו בתוכנו גם קול אחר של ישות ומציאות, והוא אינו מפסיק לטעון: הייתכן שאכנע בקלות כל כך לאמונה תמימה כזו? הן אדם שקול וחושב אני, חסיד חכמה בינה ודעת. עלי אשליט את המוח על הלב ולא להיסחף לאמונות לוהטות.
כך התפתחה לה משנה לשנה גישה של קרירות ואדישות, ואטימת כל פתח להחדרת החום והתמימות החסידית. וכאומנותו של היצר, אשר מסיר את תשומת הלב מן הנקודה העיקרית והאמיתית, ומושך אותה להתעסקות וחקירה בהתפשטות ופרטי הענין, באופן אשר ייצור רושם כאילו העלתה החקירה שהדבר הוא שקרי, טיפשי ומסולף.
במשך השנים התגשבשו להן אט אט ’עמדות’ וטענות הפוגעות בציפור נפשם של החסידים, תחילה בחשיבות מציאותו של הרבי כמרכז ומטרת חיינו וחשיבות הדגשת הנושא, ועד לפגיעה בעצם האמונה של חסיד ברבי ובדבריו הקדושים רח"ל. (כמובן שזוהי תוצאה של דיון חיצוני ושטחי אשר אינו דן במהות הדברים אלא ברושם שסביבם, וכל הדיון מושתת, גם לפני המסקנות מרחיקות הלכת, על הנחות מגושמות ומוטעות, ומתוך חוסר רגש לענינים הנדונים, כפי שיווכח כל מעיין להלן).
טענות וקושיות אלו, עם היותם מנוגדות לכל הנחותיו הבסיסיות והעקרוניות של חסיד, ובפרט לרגש החסידי הפועם בו, יצרו מסגרת שבה אכן איננו מחויבים כביכול לאמונה בשיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח, ואצל רבים אחרים ה"ה מקור לבלבול המוחות והלבבות, כך או כך מהווים הם ’מחסום’ בפני הנשמה, המשתוקקת לפרוץ, להאיר ולהתגלות בכל אמיתתה ועוצמתה.
מלבד עצם החסרון הגדול שנגרם לאותם חסידים ותמימים ה"י, הנה בלבול זה הקיים בחלל האויר יוצר גם ’עצירה’ כללית בעבודת ה’ ובהתקשרות בזמן זה, כאשר במקום שנתקדם הלאה לשלב הבא, שגילוי הנשמה יְחַי’ גם את הגוף – כוחות הגלויים, ובזה יהי’ החיבור של מעלה ומטה, גבול ובל"ג כאחד כמבואר בשיחות (בפרט דתנש"א-נ"ב), הרי בנתיים יש צורך בהדגשה ומלוא תשומת הלב על עצם האופן הנכון בו יש להתייחס למצב.
והאמת היא הרי שהאמונה שהרבי חי וקיים היא פשוטה וברורה לכל מי שמביט בעיניים פקוחות וביושר לב על הענין בהתאם לתקופה וע"פ שיחותיו של הרבי שליט"א מלך המשיח, בפרט שכל הטענות והקושיות אינן משקפות אפילו כיוון שונה לענין, שהרי הם עוברים מגישה אחת לשני’ ומטענה אחת להפוכה, וניכר בגלוי שכל מטרתן הוא רק טשטוש ובלבול והטלת ספקות בכל פרט השייך לאמונה אמיתית זו, ועל כן מתבקש הדבר שיפורסמו המענות באופן מסודר וברור, ויסירו כל פתחון פה כנגד אמונתנו הפשוטה והברורה.
לכן לתועלת הרבים מוציא הנני לאור קונטרס זה, בו הבאנו אחת לאחת את כל השאלות, הטענות והקושיות השונות בענין זה, ועליהם באים התשובות המבארות את הדברים באור ישר ואמיתי, מסירות מלמפרע את הקושיות והטענות, ומשיבות את המעיין מפרטי הענין אל נקודתו האמיתית: אין הרבה מה להתפלפל, הדברים הם פשוטים וברורים, חיים ומאירים, ואין כל הצדקה להשאר שווה נפש מההתעלמות מהם.
וכפי שאמר אדמו"ר המהר"ש שבדורות אלו אין אפיקורסים, יש רק בעלי תאוה. כל השאלות והפלפולים הם אך תוצאה פשוטה וישירה של ’אהבת עצמו’, בה צריך כל אחד להתבייש (כמובן מאליו שאין הכוונה נגד אף יהודי ח"ו, על כל אחד לקחת את הדברים רק כנגד המתנגד אשר בקרבו).
ידוע הסיפור על בחור שביקר בליל שבועות בישיבה מתנגדית ובליובאוויטש, ובשניהם שמע שאלה ותשובה בענין ’תורה מן השמים’. אצל המתנגדים היתה השאלה: מנין שתורה מן השמים? והתשובה סיפקה את ההוכחות. ובליובאוויטש היתה השאלה: ’שמים’ הם חו"ג, בחי’ המדות, והרי ’אוריתא מחכמה נפקת’? והתשובה שהלכות איסור והיתר הם ’מן השמים’. אח"כ חשב הבחור מה הי’ קורה אם הוא הי’ נשאר רק עם השאלות, מהמתנגדים הי’ יוצא אפיקורס, ואילו מליובאוויטש הי’ מתוסף קצת ביראת שמים.
ואכן, לא בלב שקט ניתן לאפשר להעלות שאלות כפירה שכאלו על הכתב ובדפוס. אך דא עקא, שבתוך עמי אנכי יושבת, והשאלות משתוללות כרוח רעה, על כן בלב כבד מובאים בזה השאלות בכדי שאפשר יהי’ לתת להם מענה הולם וברור, ולהסירם כלא היו. ובפרט ששאלות אלו משקפות בצורה אוטנתית את הנחות ונטיות הנה"ב בענינים עקריים אלו, ואולי יש בזה גם משום הכרה ומודעות בבחינת ’דע את האויב’. ובתנאי ואזהרה שמי שאין בכוונתו לקרוא את התשובות ולהשתדל להבינם – אין לו רשות מהכותב לקרוא את השאלות לבדן ח"ו.
אמנם גם עצם הנהגה זו ליכנס בשקו"ט על הטענות איננה ’חלקה’ כ"כ, וכמסופר שלאחד התמימים בליובאוויטש היו אחים שנפלו רח"ל לכל מיני השכלות ואידיאלים כו’, והמשפיע אמר לו: "אל תתווכח אתם"! וכשתמה התמים "ומדוע? הרי תורת החסידות נותנת את כל התשובות לכל השאלות, ובפרט לאנשים מגושמים כמוהם", ענה לו המשפיע: "בגלל שהם מתכוונים באמת"!
– כשבא מישהו ואומר שהעולם הוא מציאות אמיתית, הוא (היינו נפשו הבהמית) אכן מתכוון לזה בכל האמת, הוא מרגיש וחש שזה כך, אבל כשהחסיד עונה לו שאין עוד מלבדו – זה כבר שאלה כמה הוא מרגיש וחי את הענין (וזוהי אגב הסיבה שכ"כ קשה לבאר את הנושאים בשפה פשוטה וקולחת). מכל מקום תקוותי שתהי’ בזה סייעתא דשמייא, שיכנסו הדברים ללב שומעם, ויקבלו את האמת ממי שאמרה. בפרט שכאן מדובר בחסידים ותמימים שבלי ספק בוערה האמונה בלבם, ואך נסיר את ה’מחסום’ – וכבר תתגלה.
עם היות שכל תשובה מתייחסת לשאלה אחת, הרי סדר הדברים בנוי על פי העניין, בו כל תשובה מיוסדת על מה שכבר נתבאר בתשובות שלפני’ ומהוה יסוד לתשובות הבאות, לכן כדאי מאוד שקריאת הדברים תהי’ על הסדר מן ההתחלה אל הסוף, כדי שהדברים יובנו בצורה מושלמת, אך כמובן שעל שאלה מסוימת ניתן למצוא מענה בתשובה עלי’. לתועלת ולשלימות הבנת הענין צוין בכל מקום לעיין בתשובה הקשורה ומשלימה אותו.
כפשוט, מבוסס רוב החומר על דברי המשפיעים שיחיו, הן בהתוועדויות והן במאמרים הנדפסים. עם זאת הרי הביאורים וכו’ הם לפענ"ד, ואשמח לקבל הערות והארות בנושאים הנדונים. תורה רבה לרבנים והמשפיעים שראו את החומר ועודדו את פרסומו: הרה"ח ר’ ישבעם שיחי’ סגל, הרה"ח ר’ עופר שיחי’ מיודובניק, החסיד ר’ שמעון שיחי’ וייצהנדלר ועוד.
בהזדמנות זו אודה לכל המסייעים בגשמיות וברוחניות להו"ל של קובץ זה, ובמיוחד להת’ ברוך נחום שיחי’ פרבר שיזם את הרעיון והמריצו בכל שלבי הכנת הקובץ והדפסתו.
והעיקר שיהי’ "וראו כל בשר" כפשוטו ונחסוך את כל הפילפולים והשקו"ט, בהתגלות הרבי שליט"א מלך המשיח בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
מנחם מענדל פלדמן
ו’ תשרי תשס"ה (תהא שנת סיום וקץ הגלות) – ימוֹת המשיח
ק"ב שנה לכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח
ברוקלין, נ.י.
