המבדיל בין קודש לחו"ל

זמן רב לכל הדיעות ניתן לקוראי המדור להפנים את השורות שנכתבו בסמיכות ליום הגדול י' שבט, חמישה חודשים מלאי תהפוכות ועמוסי ארועים משמעותיים בהוייה החב"דית שלא קיבלו את הרספקט המגיע להם באכסניה שלנו. פיתוי היה, אך עיתוי לא.

את התקופה הארוכה העברתי בשליחות גדושה, ובלימודים מתישים מתוך תקוה להגיע לתעודת סמיכה שתאפשר לי להעניק לעצמי הסכמה לחוברות רעיונות לפרשת שבוע שיראו אור בקרוב.

מהלכם העז של החיים טלטל אותי מצד אחד של העולם לצידו האחר. הספקתי לבקר בשלוש יבשות; יבשת אוסטרליה, יבשת אמריקה, וביקור מולדת במדינה שמיבשת. בכל אחד מהמקומות מצאתי את ההשגחה הפרטית נצבת במרכז האירועים או בפינתם. כך למשל ארע שבטיסת אל-על מישראל לניו יורק ניגש אליי דייל בחברה וסיפר כי הוא מכיר אותי. מסתבר כי נפגשנו בבית חב"ד בסידני שבאוסטרליה באחת מסעודות ליל שבת. בסיומה של הטיסה שהפכה בעקבות המפגש למרתקת ונעימה יותר סיפקתי לידידי את כתובתם של בתי חב"ד במנהטן בהם יוכל לשמוע עשרת הדיברות בחג השבועות. אכן, הכל בידי שמים, תרתי משמע.

ביקורי בארץ הקודש זכור לי במעומעם, העדפתי לישון מאשר לחוות את השיגרה הנוראה והדחוסה, לא יכולתי לסבול את פקעת העצבים המאפיינת את תושביה הנפחדים תוצר מצבם הבטחוני והמשקעים הכלכליים הסוגרים כל אפשרות לחיוך שאינו ציני. זכיתי לחוות את יום ההצבעה במשאל ההינתקות ולשבוע מעט נחת רוח נוכח היחלצותם של יהודים לטובת אחיהם, והצעקה שנשמעה מעומק הקלפיות כי עם ישראל אינו נותן יד ואפילו לא אצבע לגירושם של יהודים. משל היו אינטרנט, שם שרון פס רחב על החלטתם הדמוקרטית והלגיטימית של מתפקדי הליכוד והתעלם מזכותם לעצור מהלכים הנוגדים את חוקת ומצע המפלגה.

על מנת לראות דובר עברית רגוע נאלצתי להרחיק לאוסטרליה, שם שמעתי את דעתם של צעירי עמנו הנודדים מחוסר מנוחה רוחנית ומחפשים את התוכן שימלא את החלל הגדול שהותירו בהם מוריהם ומוסדות החינוך בהם ביקרו במיטב שנותם. בשיחות נפש ומפגשים רבי עוצמה עם התוך האישי של כל יהודי, עם נשמתו הצמאה, גילינו כי רב המאחד על המפריד. בסדנאות ומפגשים, חלקם מאולתרים בעיבורו של מדרחוב או בפיתחה של מסעדה רועשת סלנג עברי – טיפחנו את הקשר היהודי ולמדנו להעריך זה את זה למרות ובגלל.

רק מי שיצא לשליחות יודע כי על אף הרצון לראות תוצאות מידיות בשטח, הדבר לא מתבצע כך. צריך לאכול חצץ לנשוך שפתיים ולבלוע הרבה רוק עד שמסתמנת תזוזה מסויימת בהלך הרוח או בקו החשיבה של הנישום התורן. לא בקלות נפתחים הלבבות לאחר אוטם של שנים רבות בהם הסטיגמא של מבצע תפילין היא "דוס שחור מלוכלך קושר אנשים ברחוב" – כעדותו של בעל תשובה. לאחר טבילת האש הראשונה בהם מזהה הבחור את הדתי שמולו כדובר שפת בני אדם, הוא מצליח לאיטו למחוק את שאר המגבלות האנושיות שייחס לשחורים.

בדרך כלל מספיקה שיחת הבהרה קצרה על מנת שאותו מטייל יבין כי מולו עומד פרטנר מצויין לשיחה ערה בכל תחומי החיים, כשהמוטיב הוא גישתו המיוחדת של הרבי מלך המשיח שליט"א. האור בעינים והמבט המופתע מהעובדה שלכל שאלה יש תשובה חכמה נבונה ומספקת מתוך ראות מקיפה ומעמיקה מסגיר את המהפכה הפנימית המתחוללת בליבו של הבחור, ההתלהבות והאושר מהאפיק שנתגלה מול עיניו, משל מצא את מתג החשמל המפעיל את התאורה.

פגשתי רבים בני גילי, צעירים במעט ואף מבוגרים בהרבה, בניו יורק, פלורידה, קליפורניה, אוסטרליה, והודו. מכנה משותף אחד היה לכולם; הימצאותם בחו"ל היא לא רק בכדי לראות את נפלאות הבורא, זאת הם ראו גם בארץ בכל יום שעבר ללא פיגוע. נסיעתם היא פרי הריקנות והשאלות הרבות שהצטברו במהלך השנים. את התשובות ללבטיהם המטרידים לא מצאו בכיתות או בשיחות אישיות עם הוריהם או מנהליהם, מחוסר ברירה הם נוטלים את מקל הנדודים במטרה להגיע לנקודה הרחוקה ביותר בגלובוס, שם הטבע ידחיק את האמת ויחפה על מערומים וחסכים אופיניים לחינוך הממלכתי בישראל.

במקום מרוחק בעולם, בכפר הודי נטוש או מושבה אוסטרלית מבודדת מופיע ביום בהיר שליח הרבי מלך המשיח, ומציע במאור פנים להניח תפילין. שם, כשאין את שטיפת המוח ההרסנית של אמצעי התקשורת אפשר לפנות לרגש היהודי ולדבר אל הנשמה בשפתה. הרגעים הראשונים של המפגש הם תדהמה מחד והערכה אין סופית מאידך. בחלומם הפרוע ביותר לא ציפו לראות חרדי בגודל טבעי בשממת העולם על פסגתו של הר שאינו מופיע אפילו במפות.

מי שירצה ללמד זכות על שמאלן או אתאיסט שמסרב בשפה לא אינטלגנטית – להניח תפילין, יאמר בודאות כמעט אבסולוטית כי הסביבה והאוירה יוצרים את הרתיעה והחייץ מכל דבר שבקדושה. יתכן כי אותו יהודי בנוף שונה, בין מליוני גויים, ימצא את הקשר היהודי בקשר התפילין. על מנת להעריך את הפתיחות הניסית בשליחות, יש להכיר את השטח ברחובות ישראל ולהבין את הרקע לתגובות הצוננות, במקרה הטוב.

כשעומרי שרון מופקד על המשרד לעניני דת, ופורז על מדיניות הפנים וחברי הכנסת והשרים חובשי הכיפות ועטורי הזקנים נופלים לרגלי הפתיון הכלכלי ומאמצים את גישת הממשלה לנושאים יהודיים בהסכמה שבשתיקה, הרי שאין למי לבוא בטענות. אפילו דוגמא אישית אין בנמצא, והפרופיל הדתי אינו קורץ אף למי שיהדות, רוחניות או מיסטיקה מדברים אליו.

כמה שהדברים היו נשמעים מופרכים אילו נאמרו לבני הגולה לפני מאה שנה, שכל חזונם היה ארץ הקודש – הרי שהיום חלום הבלהה הפך למציאות והאפשרויות הרוחניות לבני הנוער מצטמצמות מיום ליום. התכנים אותם סופגים מתוכניות הטלויזיה הרדודות מתוכן חינוכי ומוסרי והרחוב הישראלי האלים והריקני לא מאפשרים להכיר או להיפגש אפילו באקראי עם תוכן יהודי אותנטי, כזה שיעניק את החשק לחקור, ולהתקדם ביוזמה אישית למקורות והשורשים האיתנים של עם ישראל.

אחרי ביקור בארץ, למדתי להעריך את הפתיחות הישראלית בהודו, ארה"ב, ואוסטרליה. לאחר שראיתי מקרוב את השינוי המהפכני שמתחולל בנפשם במרחק כמה קילומטרים מישראל, לא יצליח איש לשנות אצלי את התפיסה כי הדבר הכי טוב בארץ, זה חוץ לארץ...