שר הפינוי והסיכון

ככל שחולפים הימים וכהונתו של שרון מתארכת מתגלות תכונות אופי רדומות אצל האיש שלולא מהלכם העז של החיים יתכן שלא היינו יודעים עליהם לעולם. שרון הצטייר תמיד כאיש צבא מובהק בעל דיעות ימניות קיצוניות שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער. נאומיו הארסיים מעל במות שונות נסכו בשומעים את ההרגשה כי בכדי לפתור את הסיכסוך הערבי ישראלי בנוסח ה'זבנג וגמרנו' יש לתת בידיו את המושכות. את השאר הוא יעשה לבד.

כראש אופוזיציה לוחם הפליא בביקורתו על מהלכי ממשלה מסוכנים שנועדו לחזק את מפלגת השילטון בסקרי דעת הקהל בארץ ובעולם, אך למעשה מביאים את ניגוד האינטרס לרחובות לאוטובוסים לקניונים ולמקומות הומי אדם באירועים שהפכו לשגרת חיים איומה. כשהחזיק בתיקי ממשלה שונים הצליח ליצור את התחושה כי ימים שקטים ויפים נכונו לאזרחי ישראל כאשר תיכון ממשלה בראשותו. כמושא הערצתם של רבים וטובים בארץ ובתפוצות יצר בקרב מאוכזבי ישראל את האשליה כי שינוי בהנהגה יפתור את בעיות הבטחון הכלכלה והחברה.

מתוה ההתנחלויות סלל עבורו דרך חדשה להנהגה. הצעד הנועז להקים ישובים חדשים בהליך חוקי באיזור "שנוי במחלוקת" הוסיף להאדרת שמו, ונופך לתקוה כי המצאותו בראש פירמידת השלטון תפתור נתחים משמעותיים בבעיות ישראל. דאגתו הכנה לבטחון האזרחים ונכונותו הנחרצת לנקום את מותם של נפגעי טרור "ביד ושם" אישי; הקמת ישובים שישאו את שמם וזכרם של ההרוגים, אף הכתירה אותו בתואר אבהי, "אבי ההתנחלויות".

* * *
ישראל 2004 כבר אינה בוטחת בהורים, רצח ילדים על ידי הוריהם הפך לאיום נוסף עליו לא ידעה ההיסטוריה בממדים כאלו. אב מטביע את בתו בת ה-4 באמבט ביתו, מביים ומפיק סיפור העלמות נוגע ללב, שמאחריו עומדת פרשיית רצח בדם קר, כולל קבורה פירטית ביער עבות. אם שורפת את שלושת ילדיה, ואב רוצח את רעיתו וילדיו, מצוד לאומי מתנהל בארה"ב אחר אב שרצח את ילדיו אשתו וחמותו; ילדים להורים שהיו מקור ההשראה שלהם, ההגנה הטבעית ומשענם, הפכו לנרדפים וחסרי ישע מהדמות הקרובה ביותר לליבם.

סיפורו של אבי ההתנחלויות הינו עוד מקרה של רצח ילדים על ידי הוריהם. מי שהוליד את רעיון ההתיישבות, גודע את חייו. בצעדים פופוליסטייים ליישור הדורים עם נשיא ארה"ב, מסכן את בטחונם של מליוני יהודים, ומפקיר את עתידם לחסדיהם של הפחותים שבמין האנושי. מאות הרוגים ואלפי פצועים שחייהם לא ישובו למסלולם, צלקות נפשיות יעיקו על שגרת חייהם, ומראות של זוועה ירדפו אותם לאורך ימיהם; נזקפים לחובו של אבי ההתנחלויות.

אך לא אנו כיהודים נתרפס על חסדיו, "אבי היתומים" יפרע את חובו מ"אבי ההתנחלויות"...

* * *
בימים אלו מאיימת על יציבותו הפוליטית פרשה שהתפתחותה הדרמטי בעיתוי זה של פינוי ישובים, יש בו זיקה למחיר שכרוך בכך. בחשד לנטילת שוחד עומדת אישיותו של ראש הממשלה למבחן אמינות ציבורי מביך, שבסופו ייאלץ לנקוט במסקנות אישיות. גם אם יבחר באפשרות להמשיך את כהונתו חרף הקריאות הגוברות בימים האחרונים ממושבי האופוזיציה, וראשי המשפט בישראל, יעשה את ימי כהונתו הבאים כציפור בלי כנפיים, ללא יכולת ניווט והנהגה.

כבר כעת בוחל הציבור בישראל במאמציו הנואשים לאחוז בדפנות המזבח, ולהציל את כסאו. במערכה רגישה בין רשויות החוק לראש ממשלה חשובה שקיפות ואמינות. זכות השתיקה אינה גוברת על זכות הציבור לדעת, והכוחות שמשקיע שרון בפרשיית האי היווני, גוזלים ללא ספק את יכולת התפקוד שלו במהלכים מדיניים גורליים.

כך או כך, יזכר שרון כמחדש השפה העברית עם מושגי היסוד שאיפיינו את כהונתו. "איפוק זה כח" – מדיניות שנרקמה כפי הנראה ב"יום ללא שכל" שצויין בכנסת. לאחרונה בישר דיקן הכנסת אריאל שרון על נוסחת שלום חדשה, "שלום חד צדדי". בנאום לאומה הזהיר, כי "באם לא ינקטו ברשות הפלסטינית מהלכים מפליגים למען השלום, נאלץ לעשות זאת בלעדיהם". ישראל תפנה באורח חד צדדי ישובים ותנהג עם שכנתה העוינת, כבת בריתה.

בימים האחרונים עלתה סוגיית רמת הגולן לדיון מחודש בעקבות הצהרתו המפתיעה של נשיא סוריה, כי בכונתו לחדש את המגעים עם ישראל ללא תנאים מוקדמים. לשאלת כתבים אמר ראש הממשלה, כי בכל הסכם עם סוריה, נאלץ להיפרד מרמת הגולן. בד בבד חותם שרון על פינויים של מאחזים, הריסת בית כנסת, ועשרות יחידות דיור שהוקמו במאחז לזכר בנימין ורעייתו כהנא הי"ד.

אין ספק, המשפט המתוקשר שמנתהל נגד שרון ובניו, מביא בכנפיו את חשבונית התשלום. לא עוד התעמרות באזרחים שרצונם ליישב את הארץ באיזורים שספגו דם יהודי, לא עוד התעלמות בוטה מול המוני המפגינים בכיכר רבין. פרשת האי היווני מאוששת את הידיעה כי יש אדון לבירה זו; שברת, תשלם.

שרון יושב בלשכתו, ומזמזם "יוונים נקבצו עליי", זה הזמן לעשות מעשה ולפעול להדחתו המיידית מראשות הממשלה טרם ימשיך במהלכיו החד צדדיים והשטח הריבוני של ישראל יצטמצם לחוות השקמים...

בעוד שרון נאבק על תדמיתו ובעצם על תפקידו, בוחשים בקדירת השלטון שרי הליכוד ומכינים את הכלים לקרב הירושה הגדול.

אהוד אולמרט יצא בהכרזה לפני כמה שבועות כי לדעתו יש להיפרד מהפלסטינים באורח חד צדדי, למסור לשליטתם חלקי מולדת ונספחים אסטרטגיים, שאול מופז חותם לצד שרון על עקירת ישובים, בנימין נתניהו נותן יד לממשלה זו וסותר שוב את משנתו, כפי שעשה בהסכמי 'וואי'.

תזכורת קצרה, ההיסטוריה הוכיחה כי דרך זו אינה משתלמת, שועלי הפוליטיקה לא צלחו את הקדנציה בה נתנו יד למסירת שטחים מארץ ישראל, ולהרג יהודים על אדמתם. אריה דרעי, מצא את עצמו זכאי, קרוב לשנתיים במעשיהו, בשל הימנעות סייעתו בהצבעה על הסכמי אוסלו. רבין נפרד אף הוא בדרך מצערת ולא מקורית מחיי הפוליטיקה, שמעון פרס מתמודד בעקביות על תפקידי מפתח שונים, אך עד עתה הוא מספק מוטיבציה למתמודדים מולו, בנימין נתניהו הובס על ידי ברק, אהוד על ידי שרון, ובימינו אלה, יבוא אריאל, יבנה אריאל, וידיח את אריאל, שמבקש לפנות את אריאל.

הגמרא במסכת גיטין מציינת לדוגמאות נבחרות מתגמולם של אותם ראשים שאת תחילת דרכם עשו כמיצרים לישראל. אובססיית הכסא שררה ושלטון מוציאים מדעתם את שרי הממשלה שבהתבטאויותיהם ובדרכם, כורים לעצמם את בור הנפילה. ההיסטוריה עמוסה בדוגמאות כואבות, למען כולנו, אין צורך בהוכחות מן ההווה.