הבא להשכימך השכם להורגו

רק לאחר ששוכנעתי היטב, כי הלוט לא יוסר מאישיותן האפופה של כוכבי הסיפור פניתי להגיש את הדברים, בשינויים קלים, שלא יזיקו להבנת הענין ואף לא ימעיטו בערכו.

לא בכדי חשבתי לשתף זרים בחויה אישית, אלא לאחר שנוכחתי כי זו אינה חויה אישית, וזולתי חשו אחרים על בשרם את אותם רגעים מתסכלים. כשפגשתי את מ' על בימת ההתועדויות בסדר חסידות בוקר עמדתי מיד על הפס השחור שנמתח מתחת לעיניו האדומות. זאת תופעה ידועה אצל אלו שהדירו שינה מעניהם ביממה האחרונה. הצעתי לו על אתר את מיטתי, אם זאת העילה לחוסר השינה שהשתקף ממנו, אך הוא חייך בעייפות והדגיש כי זו לא הבעיה.

הזמנתי אותו על כוס קפה מטרמוס השתיה החמה העומד לרשות המתפללים, ובראיון קצר עליתי על המצוקה הנוראה, המקבלת מימד קשה שבעתיים בבנין האמון על טוהר השינה, וזכות הנמנום. לא נזקקתי לזמן רב על מנת להזדהות עם התרחיש הלילי אותו הוא חווה דרך קבע, מאחר וגם אני נמנה על הסובלים ממנו. ידעתי, כי לשמש אוזן קשבת לבחור יש בו חסד של אמת, אך יותר מכל רציתי להועיל, ולשתף את ידידי העייף והנבוך בנסיוני העשיר.

הכל התחיל לפני שמונה חודשים, כתלמיד ותיק זכיתי למקום של כבוד במעוז השינה המיתולוגי של ה'קבוצה' – 749. התא שקיבלתי כלל ארבעה מיטות מיושנות וארונות ספרים שהחזיקו ללא ספק את הקירות. את האויר הדחוס בחדר נועד להחליף חלון קטן הנפתח בעמל רב.

כאילו לא די בכך, קיבלתי את "מיטת הקסטל", מזרון המונח בשיפוע תלול על מיטה עייפה, רק בנס נותרתי עליה עד הבוקר ללא צורך בחגורה המיועדת לטיפוס הרים. ניתן לתאר את הקושי הרב והמאמצים שהשקעתי על מנת להרדם; לא פשוט לישון באלכסון, ולעמוד בכל רגע בסכנת גלישה.

כשכבר הצלחתי לתת מזור לגופי, ועיני נעצמו מכורח העייפות שהשתלטה עליהן, בעוד אני מבקש לישון בשלוה קפץ עלי רוגזו של חבר לחדר. הלה, אורח שאינו נמנה על תלמידי הישיבה, סובל מבעיה אותה הזכיר חברי; בעיית הנחירה. השתמשתי בידע שיש לי, ואף בממצאי השטח בשביל לאמת את התזה, כי נחירות הינם תוצאה של שינה על הגב. כלומר, בשינה על הצד ניתן לפתור את הבעיה.

בפעם הבאה ששכני השמיע קולו ברמה, ניגשתי אליו, ובעדינות אופיינית ביקשתי ממנו להפוך על צידו, הוא עשה איתכפיא, ופעל איתהפכא, והשקט חזר למעוננו. בליל שבת, קצת לאחר חצות, נשמעו בגיזרה קולות מוכרים ומטרידים, פניתי שוב להעירו, אך הפעם תגובתו היתה מעט קיצונית; הוא התיישב במיטתו, והמטיר עלי גופרית, קיצור האומר הוא, גזלתי שינה.

לא שהתייחסתי ברצינות לדבריו, אך חשבתי לפנות לרב על מנת לשמוע מהי באמת דעתה של ההלכה בנידון. האם מותר להקיץ אחד שמפריע את שנתם של אחרים, או שמא ההלכה מצדדת בשיטתו של שכני, ומעשה כזה נחשב לגזל שינה.

למחרת, שבת לאחר התפילה, נגשתי לרב פוסק הלכה. שאלתי את דעתו בנידון. סהדי במרומים, לא תיארתי את ההפרעה כנזק סביבתי, לא סיפרתי כי חברי חדר מהקומה העליונה מתלוננים על קולות קצובים שעולים מדי לילה מחדרנו.

הרב חשב מעט, והשיב את התשובה שניסחתי בראשי לפני ששאלתי אותו, לא ייאמן, אפילו עם ההקבלה שהוא נתן. לדבריו, אין שום בעיה הלכתית להעיר אחד שגורם בלא יודעין נזק לאחרים. ומקורו, על דרך ההלכה "במאי דמי דידך סמיק טפי מדמי דחברך", (במה דמך שלך אדום יותר מדמו של חברך) ושנתו של שכני אינו עדיפה על זו של חברי החדר...

מאז אותו מקרה, חלפו כאמור שמונה חודשים, ומאז שודרג מעמדי, זכיתי למיטה במלון ה'קבוצה' – 1414. תקופת החפיפה בה מגיעה קבוצה חדשה, והנוכחית עדיין בבנין, היא העמוסה שבכל השנה. בזמן זה, גם מזרון על הריצפה צורך אישור מיוחד. חודש תשרי עשיתי על מיטה נוחה, בחדר מאובזר כשמחדרי ב- 749 נשארו רק זכרונות עמומים.

מי שעבר את חודש תשרי ב1414 זוכר, כי אפילו המעברים שבין המיטות תפוסים, וכל מקום פנוי שנוצר מתאכלס במהירות במזרון – בחור, נוסף. לקראת סוף החודש, מצאתי את עצמי בחדר נחמד שהיה מוקד עלייה לרגל של רבים בשל האוירה הנעימה ששררה שם דרך קבע, היה צפוף, אך "המקום היה בלב", כמו שאומרים. מיחם השתיה החמה שעמד דרך קבע על מדף נגיש, עם שקיות תה נענע, סוכר, ולפעמים גם 'מזונות' הפכו את המקום, למקום מפגש אידיאלי של בחורים אחרי שעות הלימודים.

בחדר זה, אפשר לשכוח ממגרעת גשמית גם כשישנים במעבר על הריצפה. התודעה כי חברי החדר הינם "בני אדם" מעל הכל, פרטנרים לשיחה ענינית מרתקת, מחפה על השאר. רק בעיה אחת העיבה...

על הריצפה ישנתי לצד אברך נוסף, ועל מיטות היו ארבעה בחורים, כלומר, שישה בחורים בחדר. באחד הלילות מצאתי את עצמי בשעת לפנות בוקר עומד מתוסכל בין המיטות. הפעם לא אחד, שלושה חברי חדר משמיעים קולם ברמה. בתחילה ניסיתי לאמץ גישה מסויימת, לפיה ניתן להתרגל לכך, עד שאפשר יהיה להירדם עם התופעה כאילו מדובר בשיר ערש. אין לי מושג לגבי החוש המוזיקלי שלי, אך להתמודד עם סימפוניה בת שלוש קולות לא הצלחתי.

בתחילה פניתי אליהם בבקשה להתהפך, אך כשעזבתי אחד ופניתי לשני, כבר הספיק הראשון לחזור לתנוחתו הטבעית. בשלב מסויים, כשכבר השתמשתי בכל מאגרי הסבלנות עימם נולדתי, קמתי, והחלטתי כי אנסה בסיבוב אחרון למצות את האפשרויות במיגור מטרד השינה. התקדמתי למיטתו של אחד, ופתאום שמעתי קול מאחריי הקורא בשמי. הבטתי וראיתי להפתעתי כי גם האברך שישן לצידי התעורר, מבט חטוף למיטה שעל ידי, מגלה לי כי בחור נוסף אינו יכול לעמוד במגמת הרעש, ואף הוא מצא את עצמו יחד עימנו ללא יכולת להירדם.

אחים לצרה, נשארנו ערים עד הבוקר. בשבת אחר הצהריים, בעודי יושב מנומנם ב770, פתאום הבזיק הברק במוחי. נגשתי לאברך, ואמרתי לו, כי על פי פסק אדמו"ר הזקן, מותר להשתמש בכל האמצעים על מנת למנוע מטרד כזה. המושג "בכל האמצעים" הרתיע מעט את עמיתי, והוא ביקש להיות משוכנע אם לזה כוונתי, השבתי לו שכן.

הוא ביקש לראות מקור. פתחתי את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן בהלכות שבת סימן שכ"ט וקראתי באוזניו הלכה שמשום מה נשמעה לו מוכרת מהיכן שהוא...

"נוחרים שצרו על ישראל, אפילו באו על עסקי תבן וקש [מצעי מיטה] יוצאים עליהם בכלי זין, אפילו בשבת...