חוכא והילולא

מעל במה זו ציינתי בעבר את הכבוד שאני רוחש לרבני חב"ד ואת הערצה הרבה שיש לי לפועלם החשוב. איש אינו יכול לחשוד בי כי אינני מכיר בהשפעתם ובכח הפסיקה שלהם. אותם שכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח ציין את פסק הדין שלהם ככזה שחדר בגדרי העולם אינם עומדים בשורה אחת עם אינטרסנטים ועסקני שטח שמטרתם לגזור קופונים על חשבון היהודי הפשוט.

אך כשבערב ג' תמוז יוצא מבית מדרשם גילוי דעת על מהות היום וסדר ההנהגה המתבקש עולים שאלות על סמך איזה מהדברים שהשמיע הרבי מלך המשיח שליט"א בשנים האחרונות מתבסס גילוי דעת זה, ועל ההנהגה שהמליצו מתעוררת התביעה הפשוטה: "מהיכן דנתוני".

לא בכדי חל יום זה בין הפרשות שלח וקורח. מהאחרונה ניתן ללמוד כי תחילתה של נפילה היתה במחשבת החוץ שמשה רבינו נתון למגבלות הגוף והטבע ככל האדם, מעשיו אם כן יכולים להוות בסיס לויכוח, דיבוריו שנויים במחלוקת. קורח ידע כי משה הוא איש קדוש ומורם מעם, אך עם זאת הינו בשר ודם, את הלך מחשבותיו הוא מבטא במילים פשוטות וברורות: "כי כל העידה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'".

בפרשת שלח, יוצאים מרגלים בפקודת ובמינוי אישי של משה רבינו. מטרת השליחות היא הכנת דעת הקהל בעם ישראל לכניסה לארץ, על ידי ביקור והצגת רשמים. כולם אנשים כשרים, מעידה התורה, ראשי בני ישראל המה.

באותה פרשה מחדשת לנו התורה; יכול להיות מינוי של משה, הם אנשים כשרים, אך ברגע ששינו משליחותם הפכו לאופוזיציה של הקב"ה. את הכח שקיבלו בכדי לפסוק ש"טובה הארץ מאד מאד" השקיעו בגילוי דעת שזאת "אוכלת יושביה". במקום לחזור לבני ישראל ולומר שהעולם מוכן, הם חוזרים ומספרים כי בארץ יושבים ענקים שביחס אליהם אנו חגבים. להיכנס לארץ בנוכחותם, על אף רצון ה' ואישור משה זה לא "אופן המתקבל".

ולקול בכיים של ישראל, קם כלב בן יפונה, ומשתיק אותם בעורמה. להם נדמה כי הוא בא להוסיף אש למדורת הכעס שהתלקחה על משה ואהרון, אך הוא מזכיר להם מי הוא משה אותו הם מעונינים להכחיש, מי הוא בן עמרם עליו הם באים בטענות, כשבני ישראל מבינים לאיזה מחנה שייך כלב, עומדים לסקול אותו באבנים, ואז, "וירא כבוד ה'".

וההיסטוריה חוזרת על עצמה. בשבת שקדמה לג' תמוז התכנסו כמידי שנה קבוצה לציון "אירועי הזיכרון", לשבת שכולה קורח. רבה של כפר חב"ד הופיע בפניהם, ולכאורה נדמה כי הוא בא לצידם, אך כשאי מי מהנוכחים מזכיר כי הרב מיאן לחתום על גילוי הדעת, קוטעים את דבריו, ולא מאפשרים לרב לסיים את דרשתו.

לאור דבריו של הרבי שליט"א מלך המשיח כי בנשיא דורנו לא שייך ענין דגניזה, כל גילוי דעת אחר הוא אינו אלא סתירה מוחלטת לדבריו, ואף כי מאחרי הדברים יעמדו אנשים כשרים ראשי בני ישראל, הרי שאת בחירתם החופשית ניצלו לפסיקה המושתתת על שכל, ולא על אמונה.

לרבנים יש את הכח לפסוק ולהשפיע בגדרי העולם. פסק הדין שהוציאו בשבוע שעבר על ממשלת ישראל, הוא מהמבורכים והמתבקשים, אך הרבה דם יהודי נשפך עד שהוצא פסק הדין. לעומת זאת, גילוי הדעת באשר לג' תמוז פורסם בעיתו ובזמנו באופן ש"לא עיכבן". אין זאת כי אם בקדירה בוחשים עסקנים שהתקשרות ואהבת ישראל הם לא הנושאים העומדים בראש סדר העדיפויות שלהם, את הקופה הם דוקא עושים מהתלפמסות ושבירת הסולידריות מידי שנה.

ידוע הווראט החסידי על אתונו של בלעם שזכתה לרגע של פתחון פה. הקב"ה פתח את פיה ואיפשר לה לבטאות את עצמה, אך במקום לומר בהזדמנות חד פעמית זו, "אין עוד מלבדו", אישררה את מצבה ואמרה "אני אתונך", "אני חמור".

יתרונו של האדם מול הבהמה הוא השכל. יתרונו של חסיד מעל כל בריה, היא הפיקחות. וכשחסיד מקבל את הכח לשנות בגדרי העולם, הוא לא מנצל אותו על גילוי דעת המהוה סתירה לשיחות, אלא על פסיקה ש"הנה הנה משיח בא", פסק שפעל, ויפעל בגדרי העולם ויביא להתגלות כ"'ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א.

מוסר ההשכל מפרשת שלח הוא ההתייחסות לשלוחי משה. משה רבינו מינה את שלוחיו בכדי שיעשו את עבודתם, להכשיר את דעת הקהל לכניסה לארץ הקודש. בפועל, מעלו אותם מרגלים בשליחותם, והפיצו את דיבת הארץ, וגרמו להיפך מכוונת השליחות. מינוי של משה הוא נתינת כח, אך אין זה שולל את בחירתם החופשית של השלוחים. כשאלו פועלים את ההיפך מרצונו, ובגילוי דעת הסותר את דבריו גורמים לספיקות אצל העם, הרי שעל זה אומר משה, "לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי".

* * *
ג' בתמוז הוא חג גאולה, הוא אינו יום הילולא. אפילו הסובייטים ביטלו ביום זה לרבי הקודם, את גזר דין המוות...

היה זה בכינוס השלוחים. אחד ממאות השלוחים ניגש לידידו וטופח לו על שכמו מאחור. הלה מסתובב והם מתחבקים ומתנשקים כאחים שנפגשו זה עתה. כששכחה מעט ההתרגשות נפלו עיניו של האחד על חליפתו של רעהו ומגלה כי הלה חנך "דגל משיח".
"מה קרה לך?" – הוא שואל אותו, "נהיית משיחיסט"
- "למה ?" – שואל השני.
"מה זה הדגלון הזה?" – מקשה הראשון
- "בגלל זה אני משיחיסט? זה סמל של מפלגה? כתוב פה משיח! אפילו לא כתוב מי המשיח. ובמשיח כל יהודי מאמין".

כשהייתי עד לשיחת השלוחים, לא נשאתי על חליפתי את הדגלון. אך באותו יום, בו תקעתי את סיכת הדגל בחליפתי כבר נקלעתי לשיחה חמה עם יהודי דתי שפנה אליי בסאבויי ושאל על פשר הדגלון.

כשראה את המילה "משיח" אורו פניו. הוא סיפר לי כיצד יושבת משפחתו מידי שנה בהדלקת נר שמיני של חנוכה ומאזינה לסב, המשחזר ברעד את נס הצלתו ממלתעות חיות הטרף בגרמניה. בכל שנה, כשהוא מגיע לקטע זה של הסיפור – נזכר בר שיחי – הוא נתקף בבכי.

הסב מתאר בהתרגשות רבה כשגופו רועד, כיצד צעדו שורות ארוכות של יהודים לשריפה. כשדמעות זולגות מעיניהם הם צעדו ושרו "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח". "כשאני רואה סמל כזה על החליפה שלך, אני יודע שניצחנו את הגרמנים". אמר לי בן שיחי.

אין ספק. באמצעות דגל קטן, ניתן להסב את תשומת ליבו של עוד יהודי, שבזכות המותג הצהוב יזהה בך כתובת לכל ענין יהודי. זהו לא סמל של מפלגה, זו לא תוית של השתייכות, זהו תמרור המכוון אליך כל שואל, כל דורש בעניני יהדות.

אסור לערב דיעות קדומות, זהו צעד שיכול לקרב יהודים נוספים לתודעת המשיח, תמים שיוצא למבצעים צריך לראות בזה סיוע חיצוני ליצירת קשר עם יהודים שמחפשים עילה לפנות אליו, שאלה בכדי לפתוח בשיחה.

להתעלם מאמצעי "ופרצת" זה בשל דיעות קדומות ושיוכי זרמים, זהו ממש "חטא הדגל"...

בתעמולת הבחירות בה יצאו חסידי חב"ד כפעילים למען נתניהו, עמד בראש המבצע אירגון צא"ח שבקמפיין מבריק הצליח לשנות את דעת הקהל ולהכריע את הכף לבחירתו כראש ממשלה. בימים שקדמו לבחירות הוצאו לרחובות תלמידי ישיבות תומכי תמימים וסדרי הלימוד בוטלו לחלוטין. צבא התמימים יצא באותם הימים מגדרו ועבד ללא הפוגה להפצת המסר "נתניהו טוב ליהודים".

וכשעל גבם פעל נתניהו ומסר את חברון, נדמו הקולות, והארגון שהפעיל את ציבור אנ"ש והתמימים נטש את המערכה. הם פחדו להשמיע ביקורת גלויה וכל הערה שנשלחה לכיוונו רופדה במילים: "דברי חיזוק לראש הממשלה".

עד היום, לא ננקטה על ידי האירגון פעילות מחאה דרמאטית שזיזעזעה את המערכת הפוליטית בישראל, כפי שנעשתה בתשנ"ג. בהפגנה הגדולה ביותר שהיתה בהסכמת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א הוציא צא"ח לרחובות רבבות מפגינים. הוי אומר, הכח נמצא, הנסיון הוכיח כי האפשרות קיימת. רק דרושים יוזמה ורצון.

לפי עניות דעתי, גם תקציבים לא חסרים. את אותם הכספים שקיבלו מהממשלה עבור שתיקה, יוציאו על פעילות מחאה. בדיוק כמו והשיב את הגזלה אשר גזל...