הרב במיעוטו

מאז ומתמיד חשתי כבוד והערצה כלפי רבני ישראל בכלל, ורבני חב"ד בפרט. אלו, לכל הדיעות מקבלים על עצמם יותר עבדות מאשר שררה בהנהגת הקהילות עליהם הם מופקדים. מאז ומתמיד הכרתי בכוחם הסיגולי של הרבנים לפסוק ולהשפיע בגדרי העולם מתוקף תפקידם באמצעות כוחות שהעניקה להם התורה.

מעבר לכוחם של הרבנים בגדירת גדרים ועשיית סייגים, יש באפשרותם למצות את הדין עם פורצי הגדרים והסייגים, ולפרוע את כבודה של תורה בדרכים שהועמדו לרשותם. בכל הדורות, עמדו הרבנים בפרץ וביטלו גזירות שמד, ואת מרבית זמנם החשוב ניצלו להצלת העם הרדוף והמוכה.

עוד בימי שיעבוד מצרים עמדו משה ואהרון - מנהיגי ישראל ללא חת מול פרעה. המעיין מן הצד לא יבין כיצד יהינו ראשי עם של עבדים לבוא בדרישות שיחרור לפרעה, ומבלי להתחשב במעלתו ובעוצמתו, להנחית עליו מכות. ספרו של הרמב"ן - "מלחמות ה'" - מגלה טפחיים מחשכת הימים של תקופתו, עת היה צריך לעמוד בהיכלות מלכים, ולהתנצח עם כמרים ושונאי ישראל. הרמב"ם ניצל את קשריו בבית המלוכה בכדי להפיס כל רעיון נקלה מצד שונאי ישראל.

המהר"ל מפראג הגדיל לעשות, ובחרדתו הרבה מעלילות הדם הרבות שנרקמו באותם הימים, יצר את הגולם המפורסם שחשף את גודל הכיעור במעשי הכמרים, והביא לביטול עלילות הדם. רבותינו נשיאנו עמדו ראשונים מול פרץ ההשכלה, וחיזקו את גאון יעקב בימי רוסיה הקומוניסטית עד כדי מסירת נפש.

בדורנו, עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח מול פוליטיקאים, ודרש את דמם של בני ישראל המופקר על ידי ממשלות ישראל הסוחרות ביהודים תמורת מחמאות. מול אותם רבנים שחשבו להמיר דם יהודי, בדמים (כספים) לישיבות, זעק הרבי ומחה נמרצות, ותבע את קלונם של ארץ ישראל תורת ישראל ועם ישראל.

במינויים של רבני חב"ד יש משום הטלת אחריות על המתרחש בארץ הקודש בשנים האחרונות. עוד כשנחתם הסכם אוסלו נדרשו הרבנים להגיב על מעשה הנבלה המפקיר ביודעין את ביטחונם של תושבי ארץ הקודש, ומשליך את עתידם לחסדי עם זר, עם חי על חרבו.

במבט לאחור אפשר לגלות כי התקופה בה הורד דגל שלימות הארץ לחצי התורן, היה לאחר בחירות 96 בהם צעדו חסידי חב"ד על פי הוראת הרבנים עם מר נתניהו, העניקו לו את קולם, והבטיחו לאזרחי ישראל בשם חב"ד, כי הוא טוב ליהודים. אין ספק כי הקמפיין המוצלח שהכריע בסופו של דבר את הכף לטובת נתניהו, היה גם את החפירה לקבר גדול בו נטמנו הרבה קשרים חב"דיים שנצברו עם השנים בשל היותה של חב"ד על מפלגתית.

קמפיין "טוב ליהודים" סימן את סיום המאבק המפורסם, רב השנים, של חב"ד נגד ממשלות ישראל שעסקו בתהליכים מדיניים הרסניים. תיאוריית "הרע במיעוטו" הפכה את ראשי הממשלה מהימין לטוב מצוי, על אף שאינו רצוי. נתניהו זכה לשקט תעשייתי בזמן שעסק בשיחות "וואי", ולקול ענות חלושה כשמסר את חברון, אריאל שרון, מתקבל שוב כרע במיעוטו אחרי שנות כהונת ברק.

כוחם המיוחד של רבני חב"ד, כוח שנאצל להם מכ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח, אינו בא לידי ביטוי. מחאה בתוך מחנה חב"ד היא אף לא דוגמית לקול המחאה שצריכה להישמע על ידי חסידי חב"ד ובראשם הרבנים.

* * *
בחורף תשנ"ט, כשערכתי את ספר הסיכום למחנה הקיץ "אורו של משיח" הבאתי בגוף הספר ברכות והסכמות של רבנים, עסקנים וידידי חב"ד. אחד מהאישים אליהם פניתי, היה החסיד רחבעם זאבי הי"ד. שוחחתי איתו על הספר ומטרתו, ובין השיטין גלשנו לשיחה בעניני שלימות הארץ. הוא סיפר לי שבכינוס המחאה שהתקיים בכפר חב"ד בו נאמרו דברים נוקבים על מר נתניהו, לא הוזמנו פוליטיקאים בעיקרון. זהו כינוס מחאה חב"די. "אותי" הוסיף לי גנדי בגאוה לא סמויה, "הזמינו לכינוס. אתה יודע למה? כי אני לא פולטיקאי, אני חב"דניק". דברי גנדי.

הוא סיפר לי על פעולות המחאה האחרונות שלו בכנסת, וביניהם סירובו ללחוץ את ידי ראש הממשלה נתניהו אחרי פיסגת "וואי", על דחיית תפקיד השר שהוצעה לו בתמורה לישיבתו בממשלה, אפילו כמתנגד לתהליך, רק כעלה תאנה, ועוד. בסיום שיחתנו הוא אמר: "אתה יודע מה כואב לי? היכן חסידי חב"ד, היכן רבני חב"ד, הם צריכים להקים קול צעקה, אך לא שומעים אותם, הם חייבים להתעורר. הרצון של הרבי שחסידי חב"ד ילחמו על ארץ ישראל, שיביאו לתודעת העם את הסכנה שיש בהסכמי השלום הללו".
ואני, מה אענה אבתריה? הוא צודק.

בערב חג השבועות, התאספו רבני חב"ד מארץ ישראל ומהתפוצות ב770. מינשרי ענק זעקו בכתב גדול בצבע דם, כי רבני חב"ד בארץ הקודש שותקים על המצב הנורא השורר בארץ. הורים הופכים לשכולים, וילדים ליתומים. בריאים לנכים, ומאושרים לשבר כלי. מחאתם של רבני חב"ד, לא בפורומים החב"דיים, בלי לזלזל באפקטיביות שלהם, היתה יכולה למנוע בכח התורה, את המשך ההרס האיום של חיי יהודים בארץ הקודש.

חלוקת המנשרים לוותה בקול מחאה מצד כמה אנ"שים. שמעתי אחד מהם רוטן על כך שרף החוצפה רק עולה מיום ליום, עד כדי כך שתמימים ואנ"ש מסוגלים להכתיב לרבנים את סדר יומם, ולדרוש מהם מחאה.

האמת הנעדרת, והיא הצריכה להיאמר, זהו חלק מתפקידם של הרבנים למחות ולהתריע על מהלכים מסוכנים שמבצעים ממשלות ישראל. למען ההשוואה, אין הבדל בין גזירות שמד בהם עמדו רבני ישראל בכל הדורות ועשו כל שביכולתם כדי למנוע אבידות מישראל, לבין מצב בו נהרגים בכל יום יהודים בארץ ישראל.

הפלא מתחדד. אי אפשר לתאר את השערוריה שתתחולל אם באחד מכינוסי הראוה לא יוזמן לדבר רב מכובד ומפורסם. הוא כמובן יכחיש שהיתה פגיעה בכבודו, אך מאחורי הקלעים יבחוש בעיסה עד שתאבד את טעמה. כאן, מבקשים מתחננים ומפצירים, רבני חב"ד, דברו!! פותחים לפניהם כל מיקרופון מאולתר ומבקשים מהם דבר פשוט: לדבר! השתיקה אינה מטיבה עם איש, בטח לא עם תושבי ארץ הקודש.

לא נותרו ברירות רבות, כעת אין מקום לשיקולים פוליטיים. קול המחאה צריך לצאת מהרבנים ולהמשיך בחסידי חב"ד בכל אתר ואתר. אנו נעשה את המוטל עלינו, וחזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם.

יש לנצל כל במה אפשרית להביא את דעתו של הרבי שליט"א, ולעורר את דעת הקהל על הסכנות הצפונות ב"מפת הדרכים", צמד המילים שמטעה לחשוב כי בוש הוא מדריך טיולים מוצלח שיביא אותנו אל המנוחה ואל הנחלה...