קורבן נדבה

פתחתי את עיני באיטיות, קרני השמש שחדרו לתוך החדר האפלולי ביצעו לי השכמה מושלמת. מעולם לא ששתי על יום חמים וקייצי כמו בבוקרו של יום זה. לאחר שנטלתי את ידיי אצתי לחלון על מנת לקבל חשק להתלבש, מהר מאד מצאתי את עצמי מאורגן ליציאה.

המראות שניגלו לעיניי מעבר לחלון היו מעין משב רוח מרענן לאחר תקופה ארוכה של ימי קור וגשמים. ילדים לצד מבוגרים צעדו בקלילות כשהם משתמשים בזהות שאולה להפתיע את חבריהם במשלוחי מנות עמוסים לעייפה במגדנות ומיני תרגימא.

כבחור בין בחורים, לא ציפיתי לדייל מתוקתק שיקיש על דלת חדרי ויקוד קידה נימוסית בעודו מגיש לי משלוח מנות מהודר. כמו בכל שנה, ידעתי ש"מי שטורח בערב שבת יאכל בשבת", מה שאני אשקיע במשלוח המנות, זה מה שאקבל בחזרה, אחרי הכל, בחורים מתחלפים ביניהם בשקיות המשלוחים הכוללים בדרך כלל תפוז בננה ותפוח, ואם על המלך טוב, גם סוכריית טופי מאחת משקיות החתנים שנזרקו בשבת.

יצאתי לחדר המדריגות ב749 השקט העיק יותר מתמיד. "נהדר", ששתי כמוצא שלל רב, "חג פורים הוא יום זכאי לישנים למיניהם לבצע "ונהפוך הוא" ולהשכים מוקדם מהרגיל". כמה מהמערכות החלו להשמיע קולם בשיר עליז, מה שדחף אותי להיכנס לחדרו של ידידי ולהיוכח בנס מקרוב.

רק סובבתי את ידית הדלת, כבר שמעתי ששש... רדום. על קצות אצבעותי נכנסתי לחדר ופניתי למיטתו של ידידי. קראתי בלחש בשמו, אך תחת מענה הוא השיב ב- ששש... "מענדי" לחשתי לו, "חג פורים היום". הוא הסיר את השמיכה לרגע, ושאל: "אז הבאת משלוח מנות"? "עוד לא" השבתי לו, "אבל צריך לקום, יש מגילה, מבצעים". הוא החזיר את השמיכה, וביצע "נהפוך הוא" מהיר. הספקתי לראות אותו מתהפך לצד השני ושוקע לעולם שכולו פורים. ניסיתי את מזלי שנית וחזרתי על "דברי ההתעוררות". כשהבנתי שאין עם מי לדבר, נגעתי בו קלות והוא התעורר שנית. מבע פניו העיד שאם לא אברח כל עוד נשמתי בי, הוא יבצע בי מאמר חז"ל: "הבא להשכימך השכם להורגו".

* * *

בלעתי את המפלה הראשונה ופניתי לסדר היום הגדוש. כהכנה לתפילה שמתי פעמיי למקוה, על מנת להגיע ליעד המבוקש חציתי את כבישי איסטרן פארקויי הסואנים ומצאתי את עצמי בסמיכות למקום המקדש. שאון גדול קידם את פניי, אוירה פורימית במיטבה. חושי החדים שכבר הספיקו להתעורר, זיהו ידידים סמויים, ביניהם אנשי עסקים מתורבתים שעסקי התחפושות לגבם, היה לי לחידה.

יד ראשונה הושטה לכיווני, הושטתי את שלי לשלום, אך התברר כי הצעיר עמד שם באופן עקרוני. הוא קיבץ נדבות. אין זה סוד, חג הפורים הוא זמן זכאי לכל "האספנים", "כל הפושט נותנין לו". הוצאתי את הכסף הקטן ביותר שהיה לי – שטר של 100 $ וביקשתי "צ'יינצ'" (עודף, בלע"ז). הוא לא התבלבל, נראה שהוא ציפה לבקשה הזו, הוא הכניס את ידו לכיס, והחזיר לי דולר בודד.

מהר מאד הבנתי, שבקצב הזה אני יאלץ לעמוד ולקבץ נדבות, נתתי בו עיני וכמעט שהפכתי אותו לגל של עצמות. הוא הבין את המבע, ושילשל לידי עוד 94 דולר. המשכתי הלאה, יד נוספת נשלפה מהיכן שהוא. למען האמת, לקחתי אותה בחשבון, שכן כשהלה מנה את העודף, שמתי לב לעינים שהתמקדו בי. תחבתי בכף היד של האיש לבוש הבדים שמסכה הפכה אותו לאנונימי, שטר של דולר והמשכתי הלאה.

אישה זקנה ניגשה אליי וביקשה גם היא נדבה, התחלתי לפשפש בכיסי, היא חששה שתקבל כסף קטן, והביעה את משאלתה לקבל רק שטרות שכן אין לה ארנק למטבעות, נפרדתי משטר נוסף של דולר.

חבורת זקנים ניגשה אליי באגרסיביות שלא תאמה את הגיל, וביקשו את שלהם. לא צריך להיות בעל וותק ב – אף. בי. איי. בשביל לחשוף שמאחרי המסיכה עומדים ילדים שבעוד עשר שנים יחגגו בר מצוה. עליהם כבר חשתי גדול, וביקשתי עודף משטר של דולר. חילקתי את מה שקיבלתי בין הקופות שהצמידו לגופי באיום, וביקשתי להגיע אל המקוה, להירגע ממה שחויתי עד כה.

בכניסה למקוה המתינו כעשרה קבצנים וכמעט שחסמו את המעבר. התקרבתי בהיסוס לכיוון הכניסה עם יד בכיס לכל מקרה שרק יבוא, ומצאתי את עצמי מוקף במעגל חם ואוהד של יהודים טובים שמבקשים לזכות אותי במצוות. אם בתחילה חשבתי שהמעגל שנוצר סביבי הוא תחילתו של ריקוד חסידי, הרי שתוך שניות הבהירו לי עשרים ידיים מושטות להיכן בדיוק הסיטואציה מובילה, לא תחילתו של ריקוד, אלא סיומו של עוד שטר גדול.

פרטתי שטר נוסף, וחילקתי אותו בין הניצבים, נשמתי לרווחה כשנפתח לי פתח צר למילוט, וקפצתי את גרם המדריגות בקלילות. ללא משים נתקעתי במישהו, אמרתי "סליחה" פזיז וביקשתי להמשיך. "סליחה אתה אומר?" שמעתי קול מאחריי. הסתובבתי, ונוכחתי שהגוש שנפגע ממרוצתי היה זוג ידיים שחיכו לעוברים ושבים. הנחתי מה שהנחתי והמשכתי הלאה. התנחמתי בעובדה שבמקוה לכל הפחות יהיו לי כמה דקות של שקט.

טבלתי לאיטי, מנצל כל רגע של שקט נפשי, ניסיתי לדלות מראשי כוונות האריז"ל על מנת שתהיה לי סיבה לשהות במקלט עוד כמה רגעים לפני שאצא לעולם שמחכה לי בחוץ. סיימתי את הטבילה, ופניתי ליציאה. החלטתי לכלכל את צעדיי בתבונה לפני שאחשף שוב לציבור הרחב שמעריך אותי מאד ומבקש את תמיכתי. ביקשתי למנות את מעותיי, כדי שאדע כיצד לחלק אותם. בין כך אני מגלה כי בעת שהותי במקוה נפרדתי מ20 דולר נוספים ללא ידיעתי, זאת גיליתי על פי קבלה שמצאתי בכיס מכנסיי על סך 20 דולר, תרומה למוסד לא ידוע.

כשיצאתי מהמקוה נופפו לי ידיים רבות לשלום. עברתי שוב בקטע הרחוב של קינגסטון, והתפעמתי מהחלופה המהירה של ידות הצדקה. לא זיהיתי כמעט איש מהנתמכים שלי. לאחר ששרדתי את חגורת הביטחון של 770, כשתקציב הביטחון עלה לי קרוב ל20 דולר נוספים, נכנסתי למקום המקדש.

אורח מזדמן שלא בקיא באורחות 770 היה עלול לטעות שהכניסה ל770 כרוכה בתשלום, שכן, בכל אחת מהכניסות עמד אדם ו"גבה" דמי כניסה. מיד כשנכנסתי, תפסו עיני גביר ידוע, משיל מסיכת פורים מעל פניו, ומיטיב עניבה פרחונית. לאחר מה שעברתי, שיערתי מה היה עולה בגורלו אילו היה צועד ללא מסיכה שתטשטש את זהותו..

עליתי לבימת ההתוועדויות, אחד מקבצני הבית של 770 פיטרל בעונג, וזכה למתות יד שאינן מוכרות לו מימות השנה. מיספור מהיר של הנותר הבהיר לי, כי עליי לפרוט את הכסף שעוד ברשותי על מנת שאוכל לעמוד בכמות הפניות שהיו מפילים כל מערכת מכובדת.

הראשון והשני עדיין זכו במטבעות רבע דולר, באמצע שחרית ירדתי ל"פני'ס" (10 סנט) לקראת המגילה חיזרתי בכיסי אחר ניקל'ס (מטבע שוה ערך – 5 סנט) ובשעת הקריאה, כבר עמדתי נקי מכל נכסיי. מיד בסיום המגילה פניתי לחברי ובקשתי הלואה. ידעתי כי הלה אינו שש להלוות, אך ניסיתי. להפתעתי, הוא הוציא את כל תכולת כיסיו והעביר אותה לרשותי. שאלתי אותו בחיוך, "מה יום מיומיים"? הוא השיב לי: "אני לא עומד בעומס הפניות, כמעט והתרוששתי, אני מעדיף להגיד שאין לי, או במקרה הפחות טוב, לומר שכל הכסף שלי נמצא אצלך..."

התחלתי שוב בחלוקה מאסיבית, "בצדקה לא עושים חשבון, ובפורים על אחת כמה וכמה", שיננתי לעצמי במרץ. כשסכום הכסף אזל אף הוא הבנתי שאין לי ברירה וכי ענין של זמן הוא, עד שאני עובר לצד השני של המתרס; מתורם, למתרים.

בעודי מהרהר בסדר היום הקצר ומלא התהפוכות, נזכרתי באימרה שמעולם לא חשבתי להפנים: "מי שפושט את היד – לא פושט את הרגל". לראשונה חשתי כי זו אימרה עם קבלות. התיישבתי בקרן זוית, במאמץ לבנות אסטרטגיה שתשיב אותי למעמדי, חיפשתי מטרה שתדבר לליבם של בני ישראל רחמנים, ותסייע לי לכסות לכל הפחות את ההלואה שלקחתי. תוך זמן קצר מצאתי קופסת פלסטיק שקופה שבגילגולה האחרון שימשה לאיחסון אוזני המן, ופניתי ליהודי הראשון שנקרה בדרכי, ואמרתי בבושה: "צדקה". תוך שהוא מוציא את ה"ניקל" (- 5 סנט) מכיסיו, הוא שואל כבדרך אגב, לאיזו מטרה. השבתי לו כי אני אוסף עבור גמ"ח. הוא הוסיף לשאול – איזה גמ"ח מדובר? לא יכולתי לשקר יותר. אמרתי לו: גמ"ח זה ראשי תיבות – גז מים חשמל, במילים פשוטות, הוצאות שוטפות של בחור ישיבה הן גם כן צדקה.

הוא הביט בי כמי שהונאתי אותו. ואילו היה מדובר בסכום מעט יותר גדול, אינני יכול להתחייב שלא היה מבקש אותו בחזרה.

התיישבתי בפינה, ללא טיפת מוטיבציה. תרתי במוחי אחר עילת התרמה נוספת, ולאחר דקות ספורות, אזרתי אומץ, לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי לדרך. פניתי לראשון שנקרה בדרכי, אדם בגובה ממוצע, שאת פניו מסתירה מסיכה. פניתי אליו וביקשתי תרומה. הוא שאל לאיזו מטרה, השבתי לו: "הכנסה קלה".

את השטר שכמעט הכניס לי לקופסה הספקתי עוד לראות לפני שביקש ממני לחזור שוב על מטרתי. "הכנסה קלה", אמרתי תוך שאני בולע את המלים. הוא הסיר את המסיכה ופניי נפלו. היה זה לא אחר מאשר הקודם שנפל ברשתי. "להכנסת כלה, הייתי נותן לך, אבל ל"הכנסה קלה"? ..." אמר ונעלם.

לאחר ששתי מטרות אסטרטגיות נפלו כמו מגדל קלפים, עמדו לי בראשי עדיין שתיים נוספות: או "תרום טיסה"- על משקל הבידוק המוקדם של חברות התעופה "טרום טיסה"- והשניה, "ישיבת מיר" – כש- "מיר" באידיש תרגומה: אני – לי.

ויתרתי על הראשונה, שכן תשרי נראה רחוק, ופניתי ליהודי שנראה ליטאי וביקשתי ממנו תרומה ל"ישיבת מיר". הוא הביט בי בחשדנות, ושאל מיד: "אתה "משולח" של ישיבת מיר? אני הגעתי הנה כ"משולח" בלעדי, כיצד אתה מעז להסיג את גבולי?"...

נותרתי חסר ברירה. רצתי לחדרי, ענבתי את עצמי בעניבה מאולתרת, לבשתי חליפה שבתית, וסיפרתי למכריי כי התחפשתי לבנקאי, והצעתי להם להפקיד אצלי את כספם. כולם חייכו והמשיכו הלאה, למעט אחד שעצר, חשב מעט, הוציא מעטפה בנקאית חתומה, ולאחר שנתן אותה בידי נכנס במהירות לרכבו ועזב את המקום.

"ידעתי. מי שנותן צדקה, הקב"ה מחזיר לו". חזרתי על מוסכמה. הגעתי לחדרי, שיחררתי את עצמי ממועקת העניבה, נחתתי על המיטה והוצאתי את המעטפה. כשפתחתי אותה הבנתי גם מדוע קיבלתי אותה. היא היתה מליאה בשטרות חוב בנקאיות שהיו שייכות "לתורם" הנדיב שלי.

כיום, אני מליונר בפוטנציאל; אילו המינוס יהפוך לי לפלוס...