ברוך משה מקמל

כי ימצא חלל...

י''ד אדר א' ס''ג

כשישבתי מול המחשב לפני כשלושה שבועות וניסחתי לטור זה מילות הזדהות מתבקשות עם האסטרונאוט הישראלי הראשון – אילן רמון ז"ל לא תיארתי לעצמי ולו במחשבה זרה של רגע כי בפעם הבאה שאתייחס לפועלו עלי כתב יהיה זה לא בלשון נוכח, כי אם בלשון עבר, לזכרו של איש יקר.

כיום, לאחר מעשה, לאחר שבעולם מוצאים משמעות לכל מילה מדברי האסטרונאוטים ברגעים שלפני, ואת הכותרות שעשו את הימים שקדמו לנחיתתם הטראגית הופכים לנבואה של ממש, עוברת בי צמרמורת על הכותרת שנידבתי לאותם מילות הזדהות: "ראש השנה לאילן". אז, טרם ידעתי כי אותה המראה היתה עבורו ראש השנה, יום הדין של ממש.

כצפוי, עטו השבועונים החרדיים על המאורע הקשה, ובדיונים מתוקשרים מצאו את עצמם מתחבטים בשאלת ההתייחסות והפקת הלקחים לציבור החרדי. גם המחנכים מצאו את עצמם יושבים על המדוכה בדילמת החינוך שיש בסיפור האסטרונאוט הישראלי הראשון. הילדים כהמבוגרים ערים לאסון ומשמעותו, המבוגרים עוד ימצאו את הנתיבים הנכונים להפנמת המקרה, מה שאין כן הילדים יכולים בנקל להיסחף בדמיונות ילדות, ולפתח רגשי הזדהות לא בריאים עם הצדדים הפחות חיוביים.

המאפיין שבעיתונות החרדית לא נשכח גם הפעם. את לקחי אילן רמון הם איבדו בידיים, ואיפשרו לקהל הרחב לאמת את מה שכבר ידע. במקום לתת דגש על גאון יעקב שהפגין בחלל, במקום למתוח קו תחת העובדה שיהודי שאינו שומר תורה ומצוות מצייד את עצמו בגביע קידוש ובזמני שבת, בספר תורה קטן ובציור מגטו טרזין, לא שוכח לומר 'תפילת הדרך' ליד המעבורת ו'שמע ישראל' מעל ירושלים – הם מציינים את עובדת היותו "חילוני", את החשש שיש בשיחה עם ילדי ישראל על אחד שלא שמר תורה ומצוות.

דבר אחד אי אפשר להכחיש. השורה התחתונה היא מבחן המציאות. יהודי שבשיא גאותו רואה את הצלחתו ושליחותו כנציג העם היהודי, ומתנהג בהתאם הרי שהוא מחזיק בקלף מנצח, וקנה את עולמו בשעה אחת. לעומתו, קיימים "נציגי העם היהודי" בכנסת, "תלמידי חכמים" "בני תורה" "יראי שמים" ( = פחד גבהים) "חרדים לדבר ה'", שבפועלם הרב 'למען העם היהודי' הבאישו את שמו, והמאיסו את מצוותיו על תינוקות שנישבו.

בינתיים, יהודי שלא שמר תורה ומצוות קידש שם שמים ברבים, וחובשי הכיפה המוטרדים מהיותו "חילוני" פעלו את ההיפך בהצבעות על מסירת שטחים, בביזוי קודש הקודשים, כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח בהזדמנויות שונות, בהשמצת עדה קדושה – חסידות חב"ד, ו'בזיעה של מצוה' הקדישו את כל הונם ומרצם למלחמה בכל היקר לנשיא הדור ונביאו, אך ברגע של גילוי נקודת היהדות אצל יהודי יקר, מצליחים למצוא את הרע שבטוב.

עדיף, שברגעים אלו תהפוך יהדות התורה, ליהדות הדממה. מוטב להם. כל מילה תשמש נגדם.

* * *

בבוקרו של יום שבת, כבר הסתובבה השמועה הקשה על נפילתה של מעבורת החלל "קולומביה". קשה לתאר את האוירה ששררה, אך קל יותר לנחש מה גרם להרגשת השותפות הגדולה עם גורלו של אילן רמון. כל יהודי בעולם חש בקשר המיוחד שיש לעולם היהדות עם אילן, וביותר את הכאב שבאובדן דמות ייצוגית שכזו.

העובדה שגופתו נמצאה ואף הובאה לקבורה מעידה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו, מעטים האמינו כי ניתן יהיה להביא את גופתו לקבר ישראל במקרה כזה, אך המעטים ניצחו את הרבים. בספר ה"יום יום" בתאריך א' אדר ראשון, מביא כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח:

"תורה-אור" ד"ה 'לא תהי' משכלה' סעיף המתחיל והנה אחר: "במסירת נפש בפ"ע", פענוח הר"ת הוא: "בפנימיות עצמותו".

כתיב:"יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב". הנה כל נשמה בירידתה למטה, יש לה מלאכות כלליות ופרטיות. וזהו 'יצא אדם לפעלו', דיציאת הנשמה מעמידתה בשמי רום באוצר הנשמות, וירידתה מדרגא לדרגא עד בואה להתלבש בגוף ונפש הטבעית והבהמית, הוא בשביל 'אדם לפעלו': במלאכות הכלליות - להגביר הצורה על החומר; להאיר את העולם באור תורה ונר מצוה. 'ולעבודתו' - שהיא מלאכה הפרטית, דכל נשמה יש לה עבודה פרטית במוחין ובמדות כפי טבעה וענינה… 'עדי ערב' - בעוד יש זמן לעשות, כמ"ש "היום לעשותם".

ובעומק הענין ביאור הכתוב … דקאי על כללות ענין העליה שנעשה ע"י ירידת הנשמה למטה ד'יצא אדם', דבעלות הנשמה מהיותה למטה מלובשת בגוף, 'לפעלו' היא עוסקת בעולם-הבא באופן התעסקותה בעולם הזה, ואם היה קובע עתים לתורה, גם שם מכניסים אותו באהלי תורה, 'ולעבודתו' - אם עסק בעבודתו כראוי אז הנה עליתו - 'עדי ערב': שעולה בעילוי אחר עילוי עד הנועם והעריבות דעצמות א"ס ב"ה [=אין-סוף ברוך-הוא].

זהו דבר הרבי מלך המשיח שליט"א בלוח "היום יום, אור זרוע לחסידי חב"ד", בדיוק יום אחד לאחר האירוע.

* * *

לאחר הממצאים האחרונים לפיהם נוכח העולם כי אובדן המעבורת היה צפוי מראש מרגע השיגור, רק שחילופי האשמות לא מזהים אחראי סופי למחדל העצום, צפים ועולים אותם פסוקים מפרשת שופטים: "כי ימצא חלל.. ולא נודע מי הכהו...".

בנאס"א, בודאי לא יוכלו לומר את המשך הכתוב: "ידינו לא שפכו את הדם", אך אנו יכולים לצטט בכאב את המילים הבאות: "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה'", יהא זה הקורבן האחרון בגלות הקשה, תיכף פקיחת העינים בהתגלות כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח , והקיצו וירננו שוכני עפר, ואילן בתוכם.

השגחה פרקטית

ימים ספורים לפני הבחירות יצא מנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס בהצהרה כי אינו חוזר בו, יש למסור שטחים תמורת שלום. סקרי דעת הקהל לא הצביעו כפי הנראה על המראה במספר המנדטים, וביום הבחירות הוציא הבהרה חדשה, בה הוא חוזר בו מאי החזרה, ואף לשיטתו – דעת התורה – אסור למסור שטחים.

פרשת משפטים בה נפל יום הבחירות נידבה לנו את דעת התורה המקורית על דעת התורה של אותו המנהיג:

"ושוחד לא תיקח כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים". מפרש רש"י: יעור פקחים – ואפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו.
לא בכדי מובאים הדברים באיחור מה. בימים אלו בהם נמצאת סיעה זו בסכנת הדחקה מחוץ לממשלה, עלולה לאבד את עשתונותיה ובעבור בצע כיסא יתן מנהיגה הרוחני אישור למפרע לכל מהלכיו המסוכנים של ראש הממשלה. אותו מנהיג רוחני שבאמצעות סיעתו המיט את אסון אוסלו כבר מועד לעולם.

רגע לפני שזה קורה שוב, נזכיר להם כי זהו הזמן לעשות תשובה.