ברוך משה מקמל

האוכל, בסדר גמור…

ז' אב ס''ב

התנאים הגשמיים שנכפו על תלמידי ישיבת תות"ל 770, באים בסדר והדרגה. חדרי הפנימיה מרוהטים ומסודרים, אפילו המיזוג שבכל חדר, תקין. המיטות החדשות נוחות ומאפשרות לינת לילה ללא הפרעה, מערכות החשמל והביוב בריאות. מה שנותר בעצם זה רק לפתוח את החדרים, לאכלס את הפנימיה, לחלק את המיטות, ולדאוג שלמערכות החשמל והביוב יהיה 'שימוש'.

הפרט השולי הנוסף שמהוה מעט בעיה, הם הארוחות המוגשות בחדר האוכל. כדאי להתחיל מהמוסכמות: הצוות הגשמי שמונה המטבח, כולל גברת זקינה ומתלמד כושי. הגברת, שתהיה בריאה, מנסה למצוא את כשרון הבישול שאפילו אינו חבוי בה, על קיבות הבחורים ופיות עוללים ששוקדים יומם ולילה על התורה. יש בודדים שזקוקים לפפילים, ושוקדים על העבודה..

האישה הנפלאה שאין בליבה כלפי הבחורים כלום, חלילה, אפילו לא חיבה, מפריעה לסדר היום הבחורי מכמה סיבות: ראשית, האוכל שיוצא תחת ידיה, לא מאפשר אח"כ אפילו זחילה ל770. הקיבה הרכה והריקה מארוחת הבוקר, לא עומדת ב'אורות' הרבים שבאו אל קירבנה, ומעוררת אי אלו תופעות לואי, שהלואי והיו חולפות. שנית, הכמות שאמורה להספיק לתלמידי הקבוצה ולכל תלמידי הישיבה, בנוסף להומלסי השכונה שאוכלים 'ימים' בישיבה – הינה מזערית, ואינה מספקת אפילו בהווא אמינא. ובנקודה הזו הייתי מעונין להתמקד.

כמות הבחורים ידועה לכל. מתחיל בהנהלת הישיבה וממשיך בהנהלת המטבח והמנהל הגשמי. שעות הארוחה שקבועות בסדר הישיבה ידועות גם כן לכל, מתחיל בהנהלת המטבח וממשיך בבחורי הישיבה. משום מה, כשמגיעה שעת השי"ן, ובחורי הישיבה נעים בהמוניהם לכיוון חדר האוכל בשביל להשביע נפש רעבה, פוגשים בחבריהם שכבר מספיקים לשוב מהארוחה, עם בשורת איוב יומית: "לא נשאר כלום".

עם הבשורה עצמה, כבר יודעים הבחורים להתמודד, אך עם הסיבות שמביאות למצב עדיין לא. מתברר, שחדר האוכל נפתח כבר ב6:20 בעוד ה'סדר' מסתיים בשעה 7:00. הבחורים שמעונינים ללמוד כל הסדר, עד סיומו, נחשבים לנמושות שמלקטים ליקוטי בתר ליקוטי, ונהנים משאריות מזון, בלבד.

הכותרת שציינתי בראש העמוד אינה צינית. היא בעלת משמעות עמוקה. האוכל, כבר ב'סדר' גמור. יותר נכון, ה'סדר', כבר באוכל גמור. אילו ביקש בחור להנות גם מעולם הזה – ארוחה מזינה ומשביעה, וגם מעולם הבא מזין – סדר לימוד מלא, הרי שאינו יכול. מטעמי ניהול כושל, נאלצים בחורים להשלים עם הרעבון ולהמשיך לחיות בתנאים לא תנאים.

מעט המזון שמייצר מטבח הישיבה מסתיים כבר באמצע סדרי הישיבה נקודה שיש לתת עליה את הדעת. לא ייתכן שבחור שמבקש ליישב וללמוד בשלוה קופץ עליו רוגזו של מטבח. בעיני ראיתי את העינים הרעבות הלחיים הרזות והמבטים התרים אחר מזון אפשרי. שאלת השאלות, מדוע לעכברים במטבח יש מזון רב, ולבחורים בחדר האוכל לא.

התפריט עשיר ומגוון, יום עוף יום צ'יקן, וכבר מזכיר את אחד ממנהלי המטבח בראשית ימיה של תומכי תמימים, הוא הבטיח לבחורים ארוחה עם שש פריטים. לכזאת לא פיללו הבחורים שביקשו להתענג על הוי'. כשהגיעו לחדר האוכל הם אכן מצאו שש פריטים: כיסא ,מזלג, מלח, מרגרינה, לחם, ומלפפון.. כשהרבי הקודם שמע על כך, קרא לו והסביר לו שלתמימים צריך שיהיה טוב בגשמיות. ובאותה הזדמנות אף החליף מנהל מטבח..

שיטתו של הרבי מה"מ בנושא שלימות הארץ וכמוה בכל נושא, אחראי שאינו עומד במטלה הקדושה שהוטלה עליו, שהיכבד ויישב בביתו. לצערינו, בחב"ד קיימים אברכים מוכשרים שעובדים חמש שעות ביום לחפש עבודה, הם מבינים בניהול ואפשר שגם במטבח, ועדיף שאת הטיפול בבחורים, יעניקו לטוב ממנו.

עם הטבחית אפשר להסתדר, רק צריך אחראי שיעמוד על גבה ויתן לב למספר השעות והימים שאוכל עומד מיותם מחוץ למקרר, מה שגורם מאוחר יותר להתפרצויות בסדר ההשתלשלות.

ולסיום, הטבחית הזקנה של פונוביז' הסתלקה לבית עולמה, להלויתה יצא ראש הישיבה (שכבר 20 שנה אני שומע שעוד מעט הוא בן מאה..) במעד לשונו, הוא הספיד אותה: מהאוכל שלך יצאו הרבה גדולים..