המוצא היחיד שטות דקדושה

שטות ושגעון מאז ומעולם הולכים יחדיו, השאלה היא - לאן הם הולכים? בפרשת השבוע הקודמת, על פי התיאור המןופיע שם, לא נראה שהם הלכו בדרך הנכונה. התורה מספרת על כך "וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות ... בנות מואב", והתוצאה קשה ביותר, אלפי הרוגים.

בתורת החסידות מוסבר, כי שמו של דבר מלמד על מהותו ותכונותיו. כך גם השם "שיטים" - שם האיזור בו חנו בני ישראל ערב כניסתם לארץ ישראל - מלמד כי אופי המקום וההשראה הרוחנית שיצר, הם שגרמו לבני ישראל להתנהג באופן של שטות.

ואכן מרידה זו של בני ישראל בה', ערב הכניסה לארץ ישראל, מהווה מעשה של שטות שאנו מתקשים להבין. אלא שאז נשאלת השאלה, מכיון שטבעו של המקום יצר את ההשראה למעשי שטות, מדוע נתבעו בני ישראל על כך?

בחירה חופשית

והתשובה, נכון אומנם שזהו טבעו ואפיו של המקום ליצור אווירת שטות, אלא שעדיין אין הוא מכריח לאיזה כיון תופנה השטות, לטומאה או לקדושה. האם יבחר האדם להצמד לתחתית הקליפות למטה מן השכל או שמא ינצל את נתוני הזמן ומקום לזנק כלפי מעלה לשטות דקדושה, ללמעלה מן הטעם ודעת! בזה, בחירה חופשית לאדם. מאז עברו אלפי שנה ואנו שוב עומדים ערב כניסתנו לארץ טובה ורחבה, בגאולה האמיתית והשלמה, בהנהגתו של רעיא מהימנא, ראש בני ישראל, הרבי שליט"א מלך המשיח. עברנו את מדבר העמים ואנו עומדים כבר על ירדן יריחו - דמורח ודאין - זה השלב בו הזמן ומקום משדרים "שטות ושגעון". הנהגת החברה החדשה בארץ מאמצת את שניים ומפנה אותם כלפי מטה, רק שהיא מכסה זאת במבחר של ביטוים יפים.

מעתה יש לה לחברה סולם ערכים חדש, הפוך על הפוך. הישר מוגדר לעקום, הנאה למגונה, החושך לאור והאור לחושך.

המחשה חיה

מעתה, המתנגד למסור שטחים, לאוייב השלום ייחשב! ואילו המוסר שטחים ונשק לידי רוצחי נשים וילדים, מפוצצי אוטובוסים, עורכי לינץ', להומני ולמוסרי ייחשב.

הזועק מקירות ליבו על הסכנה האורבת לפתחנו מפני הפלסטינים, מואשם בהמרדה והסתה ואילו זה המשקם את צבא החבלים ופועל ללא ליאות להקמת מדינה לרשות הרשע והפשע עומד בראשות הממשלה ואינו חש לאיש, גם לאחר כאלף הרוגים הי"ד, ואלפי פצועים ה"י.

חברה זו שאימצה את השטות והשגעון כמסלול התרסקות, רק ממחישה עד כמה עלינו לאמץ את השטות דקדושה. לקיים בעצמנו את הוראות הרבי שליט"א מלך המשיח ולפרסמם באופן שלמעלה מטעם ודעת, שטות דקדושה. רק כך נזכה לגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.