מזל טוב! תינוק חדש נולד במשפחה. זה עתה יצא מבועה שהפרידה בינו לעולם, ואינו מכיר רע או טוב. השכל הישר אומר, כי באם מצבו הגופני של התינוק תקין, עליו להנות משינה ומזון סדירים, להכיר את בני המשפחה, ותו לא. אלא, שדקות ספורות לאחר לידתו, ניגשת אחות רחמניה ודוקרת בזרועו של התינוק את החיסון המקובל להגנה מפני מחלות הנפוצות בגלאים אלו.

יטען הטוען, לשם מה להחדיר סמי רפואה לתינוק שזה עתה בא לעולם? מילא אותו פעוט שעם לידתו זוהה כחולה או כבעל פוטנציאל להידבקות במחלה, זקוק להגנה ולעזרה חיצונית לשיפור מצב בריאותו, אך אלו הבריאים מדוע נזקקים לחיסון שאף גורם לאי נעימות אצל התינוק.

הסיבה שבעטיה מחוסנים כל התינוקות עם לידתם, היא הרצון למגר מחלה עוד בטרם הכתה בתינוק. מחמת רכותו ורגישותו של התינוק מעדיפים הרופאים להעניק לילד את הכלים להילחם בנגיף עוד בטרם בא, מה שיחסוך ממנו את הצורך לסבול בשלב מאוחר יותר. במקום להמתין לאוייב בבית, אורבים לו בדרכו.

גם יעקב בירידתו למצרים פעל באופן דומה. במקום האפשרות להילחם בטומאה שאיפיינה את מצרים, דאג לחסן את עצמו ואת בניו עוד בטרם יתיישבו שם. עם קבלת הבשורה כי יוסף נמצא חי במצרים שלח את יהודה לפניו על מנת להקים בתי כנסת ובית מדרש. עוד בטרם יאלצו למגר את החושך הרוחני הגדול שאפף את מצרים, כבר הדליק את האור הקטן שבקצה המנהרה.

בסידרת הפרשיות והאירועים בשבועות האחרונים חוזר על עצמו מוטיב מרכזי באופנים שונים. חג החנוכה ענינו חינוך עד שאפילו באותיותיו נרמז הדבר, וחנוכה הוא מלשון חנוך – ה' , על טהרת הקודש. פרשת ויגש משמשת עבורנו דוגמא לאופן בו יש להתייחס לעתידו של ילד יהודי, כשם שיהודה מסר נפשו על מנת להציל את בנימין אף במחיר מלחמה עם יוסף מלך מצרים, כך יש לשמור ולהציל כל יהודי מסביבה ומסגרת שאינה תואמת את מעמדו כיהודי.

פרשתינו, פרשת ויחי, אף היא מאפשרת לנו להביט בעין של יהודי, כיצד לרכך את נסיונות הסביבה, מהו קנה המידה למקום מגורים אידיאלי של יהודי, כיצד הופך יהודי שכונה במצב רוחני רופף, למעוז אלוקי ומקדש מעט. כשפרשתינו פותחת במילים: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" – ושבע עשרה בגימטריא – טוב – כלומר, את מיטב שנותיו חי יעקב במצרים, מבקשת התורה להעביר לנו את סוד הצלחתו של יעקב אבינו.

כשאדם מחליט לארוז את מטלטליו ולעבור דירה הוא מחשב את שיקוליו בדרכים שונות, הוא מעונין בשכנים נחמדים, בסביבה מטופחת, וברמת חיים נאותה. יעקב אבינו לעומת זאת, אינו מבקש לסדר עבורו בית פרטי עם אופציה לבריכה. ראשית הוא דואג לבית מדרש שיהיה בסמיכות למגוריו, ואף שולח את בנו לאייש את הישיבה לפני בואו. בכך מוריש לנו אבינו יעקב דרך חיים וסדרי עדיפויות שונים.

ראשית, עוד בטרם מגיע יהודי למקום מגורים, עליו להכין את הקרקע, לוודא שאכן בקרבתו ימצא בית כנסת. ובאשר לילדיו, לאשרר את קיומו של מוסד חינוך ברוח התורה והיהדות. כי לאחר שהסביבה כבר תשפיע על הילדים, ורוח שאינה רצויה תנשב במקום, תהיה העבודה קשה פי כמה.

באחת מאלפי היחידויות, נשאל הרבי מליובאוויטש שליט"א מלך המשיח על ידי אחד מחסידיו: "באפשרותי לעסוק ברפואה ולהציל רבים מאחינו בני ישראל הזקוקים לישועה, או שעלי לבחור בהצעה השניה שקיבלתי, בה גם כן יש לי הבנה, והיא, לעסוק בחינוך".

השיב לו הרבי שליט"א מלך המשיח: נכון הוא הדבר שברפואה הנך יכול להועיל לחולים, אך עליך לבחור בחינוך שכן אז הינך מציל אנשים בריאים שלא יחלו...

הוא אשר אמרנו: האפקט הטמון בחינוך הוא שבאמצעותו מקדימים את התרופה למכה, בחינוך יהודי כשר פותרים בעיות שאילולא באו, המלחמה למיגורם היתה קשה.

ליעקב אבינו לא היתה מזיקה סביבה שאינה הולמת, אך הוא הקדים תרופה למכה ויצר סביבה של קדושה. אם יעקב לקח חיסון, אנו זקוקים לו בודאי...