כל הורה נפגש עם רגעים בהם עליו להפקיד את ילדיו לאחריותם של אחרים, ומכורח צרכים שונים נברא המושג הרווח: בייבי סיטר. את עיקר מעייניהם משקיעים ההורים בילדים ביודעם אל נכון, כי אלו דור ההמשך ואופן גידולם יבוא לידי ביטוי בנערותם או בבגרותם, אז כבר הופכות הטעויות לבלתי הפיכות, והקיצוניות שבהן, אף נלמדות מאוחר יותר בסדנאות לחינוך.

מאחר ואין בכוחם של ילדים לסנן תכנים שיזיקו להם, עושים זאת ההורים עבורם, ומסיבה זו לא יתנו את אמונם באיש זר בכל הקשור בחינוך ובאבטחת ילדיהם. הורים המשתמשים בשמרטף יבקשו קודם לכן להיות בטוחים שאכן אחריותו מספקת אותם, וביכולתו להחזיר את הפיקדון האנושי שקיבל בריא ושלם.

משום מה נראה, כי על אמצעי הבטיחות הגשמיים דואגים לשמור, אך על בריאות הנפש ועל מעטה נשמתו של הילד, לא נשמרים באותה מידה. הנזק החינוכי שנגרם לילד בשל היחשפותו לתכנים לא בריאים, זהים למכה בראשו של תינוק בגיל ימים ספורים. חומר לימודי המבוסס על היהדות וחוכמת האמת הצרופה כפי שנמסרה לנו בהר סיני מעדן את האדם, מסייע בידו לדלג על מכשולים ונסיונות, ושולל את האפשרות להיכנע לדעות רעות ולהנהגה שלילית.

כשיוסף הצדיק הושלך לבור על ידי אחיו אומרת התורה: "הבור ריק אין בו מים". רבי שלמה יצחקי בפירושו על התורה אומר כי אכן הבור ריק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. התורה נמשלה למים ובהעדר מקומה של התורה נכנסים נחשים ועקרבים, דיעות רעות ומידות מושללות מכל וכל.

זאת הסיבה שבפרשתינו, פרשת ויגש, דורש יהודה מיוסף לשלוח את בנימין לאביו. יהודה הוא יזם מכירת יוסף ושותפם המלא של אחיו בהשלכתו לבור. כעת, לאחר שנוכח בתוצאת המעשה והשפעתו על אביו, שב בתשובה שלימה. יוסף מצידו מקשה על יהודה, וממשיך להחזיק בבנימין עד הרגע בו מזהיר יהודה את יוסף כי בלית ברירה יהרוג אותו ואת פרעה יחדיו.

יוסף ראה כי יהודה שב בתשובה שלימה ומוכן לצאת למלחמה של ממש בעד עיקרון שבעבר חטא לו. אם לפני כמה שנים יכול היה לשלוח ילד יהודי לבור שאין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו מבלי לתת את הדעת על תוצאות המעשה, הרי שכאן מפגין יהודה עקשנות וחירוף נפש עבור עיקרון זה, עבור עיקרון שילד יהודי לא מפקירים.

עקשנותו של יהודה היא מופת ודוגמא לכל אחד מאיתנו מהי אחריות לשלום אחים, בנים, או יהודי אחר. כשרואים יהודי שאינו נמצא בידים טובות יש להשתמש בכל הכלים על מנת להעבירו למסגרת שונה בה יקבל את החינוך הראוי לילד יהודי.

יהודה לא פחד מהתנאים הגשמיים של בנימין מאחר והוא היה נתון אצל יוסף מלך מצרים. יהודה פחד 'מהחינוך הממלכתי' שיקבל בנימין, ועל כך חירף את נפשו.

ככל סיפורי התורה, גם פרשה זו נושאת עימה מסר אקטואלי השייך לכל יהודי באשר הוא. כיום מתחנכים אלפי ילדים יהודיים במוסדות חינוך שאינם הבית הטבעי של היהדות, בלשון המעטה. בארצות הברית וברחבי העולם לומדים אלפי ילדים במוסדות ה"פאבליק סקול", מתחברים עם שאינם יהודים שומעים על אמונתם הכוזבת, ונחשפים לעבודה זרה. כל הורה רוצה לראות את בנו ממשיך את דרכו ברוח היהדות מגדל ילדים יהודים שישמרו על דתם. סיפורי הכאב על התבוללויות וקטיעת עץ היוחסין מתחילים בבתי הספר, ההתבוללות מתחילה בכיתה.

זה הזמן להסיק מסקנות מהנהגתו של יהודה ולפעול להצלתם של ילדי ישראל. כל אחד חייב להביט סביבו ולבחון מקרוב האם הוא מכיר ילדים שאינם מקבלים חינוך כשר, האם הוא מכיר הורים לתלמידים בבתי ספר שאינם יהודים, ולצאת בכל כוחו להצלת הילדים, לשמירה על נצח ישראל.