בכל הזדמנות בה חלפה רבקה, על יד בית מדרש חשה דחף פנימי, מתוך בטנה, העובר שנמצא בתוכה מבטא את רצונו לצאת. את אותה התחושה חוותה בדיוק כשחלפה על יד בית עבודה זרה, דחף שמקורו בולד הנמצא בקרבה. אלא, שכאן נדלקה לה נורה אדומה. אם הולד אכן חש היכן היא עוברת, וברצונו לצאת על יד בית הכנסת, מדוע הוא מפרכס גם על יד בית עבודה זרה?

וכשנורה אדומה זו מהבהבת לה בחוזקה היא פונה לבית מדרשם של שם ועבר, שני צדיקי הדור, ומבקשת מהם הסבר על התופעה המוזרה. על פי ה' עונים לה הצדיקים, "שני גוים בבטנך,ושני לאומים ממעייך יפרדו". זהו אינו ולד אחד, אלא שניים בעלי נטיות רוחניות הופכיות.

יעקב ועשיו מתגלים אכן כשני לאומים, לכל אחד אומנות משלו; יעקב איש תם השוקד יומם וליל על התורה והתעלות בעבודת ה', בעוד עשיו עוסק ברצח ובגזל. כך מסתברים ההבדלים המהותיים בין האחים, כל אחד נוטה לתכונות שונות בהתאם לאופיו.

במלחמה היום יומית של יהודי, קיימת תופעה דומה, כל מעשה אותו הוא מבקש לבצע, נתקל בדחף מצד אחד, וברגש של רתיעה ומחסום, מכיוון שני. זאת הרגשה קשה ובעייתית, כיון שבסופו של דבר על האדם להחליט עם איזה רגש הוא מצדד, ואיזה מבין שניהם הוא דוחה על הסף. בעגה המוכרת לנו כל כך, נקראים רגשות אלו, יצר הטוב ויצר הרע. ובעוד זוכה האדם להכרה ביצר הטוב ביום היכנסו למצוות, בגיל שלוש עשרה, תוקע בליבו את יתידותיו היצר הרע כבר מיום לידתו.

מבין שני התאומים, יצא עשיו הראשון, וזכה להיות בכור. יעקב, לא השלים עם העובדה ואחז בעקבו של אחיו על מנת לעכב אותו. מפרש התורה רבי שלמה יצחקי (רש"י) אומר, כי יעקב טען שהבכורה שייכת לו, מחשבון פשוט: כשאדם יקח כלי צר ויכניס בתוכו שתי ביצים, תצא הביצה האחרונה, ראשונה. כלומר, עשיו נוצר אחרון ולכן יצא ראשון.

כך הם שני היצרים. היצר הרע אומנם בא לידי ביטוי ראשון, כבר מרגע הלידה, אך הנשמה האלוקית והיצר הטוב שבאים לידי ביטוי אחרונים – רק בבר המצוה, עלו במחשבתו של הקב"ה לפני כן. במבחן בו עומד האדם עליו להחליט בידי מי הוא מפקיד את הבכורה, מי מבניהם הוא הנחשב בעיניו לעליון.

הבחירה בין היצרים לעיתים קשה, כי הם נראים תאומים. לפעמים החוט המבדיל בין היצר הטוב לרצונות הבאים מן היצר הרע – הוא דק. אך עם כל זאת, מדובר בשני יצרים שונים,"שני גויים בביטנך", כי חשבונות הופכיים בעבודת ה' לא יכולים לבוא מצד אחד, כפי שנאמר לרבקה כשהסתפקה כיצד העובר שבתוכה מעונין באלוקות, וגם בעבודה זרה.

ובכדי להצליח בבחירה יש לבחון את התוצאה, להיכן כל אחת מהאפשרויות מובילה. האם בדרך זו הופך האדם לעדין ולאנושי יותר, האם בהנהגה זו הוא נעשה כלי מוכן להשראת השכינה בתוכו, האם במעשיו אלו הוא מקרב את הגאולה בצעד אחד נוסף.

על האימהות מוטלת עבודה כפולה, הן צריכות לזכור כי הילד בעודו פעוט אינו אחראי לגורלו ועתידו, מי שנותן את הטון הם ההורים. בשל כך הורה הרבי מליובאויטש מלך המשיח שליט"א שבעגלות התינוקות ועריסותיהן לא יהיו תמונות בעלי חיים טמאים, ולדאוג שאת עיניו של התינוק יתפסו דמויות תורניות שיגרמו לו כבר מגיל זה לראות בהם מודל לחיקוי.

מעבר לכך, עוד בימי ההריון על האם להקפיד על מזון כשר יותר, מאחר וזהו גם מזונו של העובר. רק כך תוכל האם להבטיח לעצמה כי עוד בטרם גיחתו לאויר העולם, ישאף העובר לצאת בכל פעם שתחלוף על יד בית כנסת...