לפני חמשת אלפים שבע מאות שישים וארבע שנים נברא העולם. אור וחושך, שמים וארץ, עצים וצמחים, בהמות וחיות, עופות ודגים מילאו את העולם בהליך שנמשך שישה ימים, כשבסופו נברא האדם בצלם אלוקים.

לא בכדי נברא האדם ביום הבריאה האחרון, המטרה היתה להביא את ראש הנבראים – האדם – לעולם מוכן ומטופח, שלא יחסר מאום ויוכל לעבוד את בוראו בשלוה. למעשה, עבודת האדם התמקדה במצווה אחת: לא לאכול מפירות גן עדן. מיקומו של האדם בגן עדן גבתה ממנו מחיר אנושי, לא להתפתות אחר נטיות הלב והרצונות האישיים.

אך האדם לא עמד בפיתוי, הוא נוגס בפרי הגן שהביאה לו אשתו מעץ הדעת, ונתפס בקלקלתו. הקב"ה פונה אליו בשאלה: אייכה? והאדם משיב ממקום מחבואו לקב"ה, כי נחבא מבושת היותו ערום. ממשיך הקב"ה ושואל, מי הודיע לך שאתה ערום, האם אכלת מהעץ שהזהרתי אותך לא לגעת בו? האדם משיב כי אכן, עשה את המעשה האסור. בשלב זה מגרש הקב"ה את אדם ואשתו חוה, ואת הנחש שפיתה אותה.

לא רק האדם הקדמון עמד בסיטואציה מביכה שגרמה לו לאבד את רמת החיים הגבוהה שיש בגן עדן. נכון, אדם הראשון נכשל אף במצווה היחידה שהיתה לו, אך מבחינה זו כולנו שווים. לכל יהודי שליחות ייחודית כאן בעולם, שליחות שאך ורק הוא מסוגל לבצע ועבורה קיבל את הכוחות הדרושים לרדת לעולם ולעמוד מול הניסיונות שיטרידו אותו מביצוע שליחותו.

כשיהודי שומע בקול ה"נחש" – הכוח שמנסה להניא אותו לבצע את הרצון האלוקי, ובוחר ליהנות ממנעמי החיים, מפירות הגן, הוא מאבד את ההזדמנות שנתנה לו לבצע את שליחותו. את זמנו הוא בוחר להעביר על טיפוח ושכלול החיים הגשמיים כשהוא שוכח שכל אלו אינם אלא תפאורה. החי הצומח והדומם בעולם נבראו לפני האדם על מנת להוות עבורו כלי עזר למילוי היעוד האלוקי.

את החיים מעניק הקב"ה לכל נברא בכדי שיוכל לעמוד במשימתו, יהודי אינו יורד לעולם לבצע את שליחותו לפני שמקבל את הכוחות הדרושים לו לשם כך. לעזרתו נרתמת הבריאה כולה לאפשר לו לקיים את הרצון האלוקי בשלמות. כשיהודי משתמש בכל אלו למטרות חיצוניות, להנאות ולמנעמי החיים הגשמיים, הרי שמלבד כך שמועל באמון שקיבל כשזכה לרדת לעולם לבצע את השליחות, הרי שהוא משתמש שלא ביושר בבריאה.

מגוחך יהיה לדמיין חייל שנשלח לבצע פעולת ריגול או חיסול במדינת אוייב, אך במקום לבצע את שליחותו העלומה ולשוב לארצו, הוא עורך מסע קניות ובוחר מתנות לבני משפחתו. מעבר לכך שהוא נתון לסכנה, הרי שהוא בוגד בעמו ובאינטרס שלשמו נשלח.

כשיהודי מבצע את שליחותו ומנצל את ימיו ושנותיו לעבודת ה' תתגייס כל הבריאה לעזרתו ותעניק לו את הכלים הדרושים להצליח במשימתו. עבורו, החיים יהיו גן עדן...

אלא שנותר להבין דבר נוסף: אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה, דרגתו הרוחנית היתה גבוהה מכל הנבראים בדורות הבאים, מעידתו דורשת הסבר; כיצד התפתה? איך הגיע למצב של עבירה על רצון ה'?

יש לזכור כי החטא החל ברצונם לדעת, העץ שתכונת הדעת היתה חבויה בו קרץ לו. האדם ידע כי כשיאכל את הפרי יזכה למנת שכל נוספת, כזו שאלוקים לא חנן אותו כשנברא. תכונה אנושית זו, לדעת, הביאה אותו לעבור על רצון ה'.

התורה כולה מבוססת על חכמה ושכל אלוקי, לרובם של המצוות יש הסבר בצידם, אך לחלקם נתבקשנו להיצמד ללא הבנה והשגה שיכלית. גם בנסיון האחרון בו אנו עומדים לפני התגלות הרבי שליט"א מלך המשיח, נדרשים אנו לעמוד מבלי לערב את השכל, לבצע את השליחות שהוטלה עלינו מנשיא הדור, הרבי מליובאויטש – להכין את העולם לקבל פני משיח צדקינו. המצב הקשה בארץ הקודש ובעולם כולו מעורר שאלות ותמיהות, אך מנסיון ישן וכואב נזכור כי את הדברים אנו מקבלים כמות שהם, את השכל לא נערב בדברים לא לנו, ככל שנשאל פחות נהיה מוכנים יותר...