ימי הסתיו הגיעו, מזג האויר מצטנן קמעה אך עם ישראל אינו מצטנף על יד התנור בבית מוסק וחמים, דוקא כעת הוא יוצא החוצה וקובע לו משכן בחוץ, בתוך סוכה. החשיפה לקור ולגשמים אינה מרתיעה אותו, ואף לא העובדה שכך יצטרך להתנהל שבוע ימים.

מנהג זה של ישיבה בסוכה הוא זכר ליציאת מצרים, אז נהנו ישראל מהגנה מתמדת של ענני כבוד שחסכו מהם סכנות ותרחישי מדבר, ואף סיפקו להם מחסה מפני צינה, וצל בימות הקיץ. העובדה שמצוה זו נוהגת בימי הקור מבליטה את הסיבה האמיתית לישיבה בסוכות, זהו ציווי ה' ולא צו התקופה.

בחג זה באה לידי ביטוי הערבות המיוחדת שיש בין בני ישראל, כיצד משפיע כל אחד מישראל על המרקם השלם של העם. אחת ממצוות החג היא נטילת ארבעת המינים, אתרוג לולב הדס וערבה. בארבעה מסמלים את ארבעת הסוגים של בני ישראל, מהיהודי המושלם והנאה במעשיו, ועד לזה שאין באמתחתו כלום.

האתרוג הינו פרי הדר שיש בו גם טעם וגם ריח, כלומר, הוא מסמל את היהודי הנושא עימו מטען של תורה ומעשים טובים.

הלולב הוא מעץ התמר, יש בו רק טעם, אך לא ריח. הוא מסמל את היהודי שיש בו תורה (טעם) אך אין בו מעשים טובים (ריח).

ההדס הוא עץ בשמים, ריח יש בו אך לא טעם. הוא מסמל את היהודי שמתעסק במצוות (ריח) אך לא משקיע בלימוד התורה (טעם).

הערבה היא נטולת טעם וריח והיא מסמלת את אותם מישראל שאינם מתעסקים בתורה ואף לא במצוות. זהו הסוג הנמוך ביותר שיש בעם ישראל.

על מנת לקיים את מצוות נטילת הלולב, יש ליטול את ארבעת המינים יחד, על אף חילוקי הדרגות שביניהם משלימים זה את זה, ומאפשרים קיום של המצוה. בנטילתו של האתרוג המסמל את הזן המושלם שבעם ישראל, ללא אחד מן המינים האחרים לא ניתן לצאת ידי חובה כיון שרק הערבות ההדדית של עם ישראל, והחיבור של כולם, האהבה האמיתית וההתייחסות גם לזה שאינו קשור בתורה ומצוות כפי הנדרש, הם אלו שמסמלים אותנו כעם, כיהודים.

המסר הזה הינו אחד לאורך כל הדרך, המסורת והמורשת היהודית. עם ישראל שמר בכל שנות גלותו על הערבות והאחוה שבין אחים. מעולם לא עמדה כשרותו של היהודי כשיקול מול מצוקתו. הקשר המיוחד בין יהודי ליהודי מעולם לא נמדד ברמת הידיעה בתורה או בכמות המצוות שצבר, אלא בעצם היותו יהודי, בן לעם ישראל.

גם בחג הפסח כשסביב השולחן יושבים כל בני הבית בלבוש חג, קוראים בהתרגשות את פרקי ההגדה ונזכרים בעברם, לא שוכחים לחבק ולאמץ את הבן ה"רשע" שאינו מכבד את הליכות הבית ואינו מתחשב בריגשותיהם. גם החכם יושב שם, "שאינו יודע לשאול" מצטנף בבושה, ו"התם" משלים את התמונה. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, עבור כולם יש מסר יהודי, לכל שאלה יש תשובה כל אחד בלשונו.

גם הארבעה בנים בהגדה, וגם ארבעת הסוגים שבעם ישראל כפי שמסמלים ארבעת המינים מסמלים את האחדות היהודית, את המסר הנצחי לפיו, לכל יהודי יש מקום סביב שולחן הסדר, לכל אחד יש מקום בסוכה. דוקא השילוב המוזר של המינים וסדר ישיבתם של הבנים סביב שולחן הסדר יוצרים הרמוניה מושלמת. ולא זו בלבד, ארבעת המינים מוכיחים לנו כי ללא השני, הפחות והשפל, לא נוכל לקיים את המצוה, לא נוכל להיות אנחנו. כשאנו נצמיד את ארבעת המינים זה לזה, ונזכור כי כל אחד מהם כשלעצמו הוא סוג נפרד, אך יחדיו הם מצוה אחת, נבין את מעלתו של היהודי, את העוצמה שיש באחדות העם המיוחד שלנו.