חודש אלול המבשר את סיומה של השנה מביא עימו את ההחלטה לשפר ולהוסיף ובעיקר לתקן את הקשר שבין האדם למקום, ובין אדם לחבירו. ניתן לומר, כי הרצון הכנה של כל אחד להשתנות ולהצליח בשנה הבאה, מביא אותנו לחשבון נפש מדוקדק על העבר עם השלכות מעשיות לעתיד.

אכן בכל ימות השנה רשאי אדם לערוך את חשבון הנפש האישי שלו ולבדוק היכן הוא עומד. את האפשרות לעשות תשובה נתן הקב"ה לכל יהודי, בכל שעה, וכבר נאמר ששערי תשובה אינן ננעלים. כאבא רחום שמחכה לבניו ממתין הקב"ה לכל אחד מבני ישראל שישוב בתשובה שלימה ומקבל אותו בזרועות פתוחות.

אך חודש אלול הוא זמן שונה. רבי שניאור זלמן מליאדי – מייסד חסידות חב"ד – המשיל את חודש זה במשל מיוחד שנקרא: "המלך בשדה". בימי אלול הוא זמן בו נמצא כל יהודי בקירוב נפלא לקב"ה כשם שמלך יוצא לשדה וכל התושבים הסמוכים רשאין ויכולין לראותו ולהקביל את פניו, והוא כשמביט באהבה שמרעיפים עליו תושבי המדינה, מקבל את כולם בסבר פנים יפות. זהו זמן של קירוב הדעת בין המלך לאזרחים, ואף לפשוטים שבהם.

ומטבע הדברים כשאדם נדרש לעשות חשבון נפש ממצה, ולתקן את מעשיו הוא פונה לפגמים שביצע במשך השנה, עליהם הוא נותן את הדעת ומחפש את הדרך לשוב מדרך החתחתים בה צעד. במצב כזה יש לשים לב, כי גם אם קיים תורה ומצוות אך באותה מידה כמו בשנה שעברה, נחשב הדבר לחיסרון. על יהודי להתקדם בכל עת וכשאוחז באותו הדרגה זאת נסיגה.

בני האדם נקראים "מהלכים" מכיון שביכולתם ובכוחם להתעלות בכל עת מדרגה לדרגה באמצעות עבודתם. לעומת זאת המלאכים מכונים בנביא: "עומדים", מאחר ואין באפשרותם להתקדם הלאה ולשדרג את מעלתם הרוחנית. מלאך נברא לביצוע מטרות מסויימות ומהן אינו חורג, אין ברשותו הכוחות להתמודד עם מצבים שאינם בתחום עיסוקו. אך יהודי, שאוחז בדרגה אחת ואינו מתקדם, פוגם ממעלתו בכך שאינו מנצל את הכוחות שניתנו לו.

פרשת "ניצבים וילך" אותה קוראים בכל שנה בשבת האחרונה של חודש אלול, נושאת את המסרים הללו בתוכה ומתייחסת גם למעמד השווה של כל אחד מבני ישראל אצל הקב"ה, וגם לכך שאצל יהודי דרושה התקדמות בכל הקשור בתורה ומצוות.

את הפרשה פותח משה במילים "אתם ניצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם... עד שואב מימיך". עם ישראל כולו ללא הבדל במעמד האישי, עומדים ניצבים לפני ה' לכריתת הברית הנצחית עם הקב"ה זאת הברית שאינה נחלתם הבלעדית של ראשי העם אלא של כל יהודי באשר הוא, גם הפשוט שבהם, שואב מימיך. לכל אחד מבני ישראל מוצגת התורה באופן שוה, הברכה מול הקללה, ולכל אחד ניתנת האפשרות לבחור בחיים. זאת בדיוק האפשרות המוצעת לכל אחד מאיתנו בחודש אלול, להתייחד עם המלך, הקב"ה, ללא הבדל במעמד ומצב הרוחני, כי בזמן זה שהמלך יוצא לשדה ומגיע לקראת העם, הוא אינו מבחין בין ראשיכם ושבטיכם, לבין פשוטי העם – שואבי המים. כולם אצלו בנים יחידים.

וכשנמצאים בחודש אלול, ומחזרים אחר הדרוש תיקון עלינו לזכור כי הנדרש מאיתנו הוא להתקדם הלאה, לעלות בשליבות הקדושה ולשאוף ליותר. ענין זה נרמז בשם הפרשה: ניצבים וילך. יהודי אינו יכול להסתפק ב"ניצבים" במעמדו העכשוי בו הוא ניצב. עליו לשאוף ל"וילך", להיות "מהלך" להתקדם הלאה.

ובמוצאי שבת זו, כשנאמר את ה"סליחות" נביט על התשובה במבט שונה. לא רק כתיקון המעוות, אלא כשינוי סטטוס,כעליית מדרגה משמעותית ביחס לשנה שעברה.