באם נסקור במבט אנושי את מעמד הר סיני, הרי שמלבד עצם המעמד השמיימי, ליוו את הפסגה האלוקית גם תכונות אופי מיוחדות של עם ישראל, להם נודענו לראשונה במעמד הר סיני, הביטול המיוחד והבלתי מסתייג לדברי ה', והאחדות הנפלאה בין איש לרעהו.

כשהתורה מספרת לנו על התחושות שליוו את המעמד היא מציינת "ויחן שם ישראל נגד ההר" – ויחן, בלשון יחיד, כיון שהיו ישראל "כאיש אחד בלב אחד", כך מציין רש"י בפירושו על התורה. עם ישראל בצאתוו ממצרים ידע להתלונן על קשייו, להתמרד מול מנהיגי האמת שלו – משה ואהרון, עם שלא היסס להתפלג בדיעותיו הן בקריעת ים סוף שם נחלקו לארבעה כתות של מסבירים לאומיים, כל אחד התחפר בהגותו, והן במקרים נוספים במהלך מסעם בהם נחלקו בדיעותיהם עסקני ישראל. דבר פלא הוא, שבמעמד הר סיני, התאחד עם שלם לא רק בגופו, אלא גם בליבו, מה שדורש הסבר.

כשחכמינו זכרונם לברכה מנסים להסביר את תופעת חילוקי הדיעות הם משתמשים באימרה: "כשם שפרצופיהם אינם שוים, כך דיעותיהן אינן שוות", החלוקה החיצונית בין האדם היא אחת עם ההפרש הפנימי בהבנת דברים ואופן יישומם. זאת אומרת, שמלבד המראה החיצוני שמבדיל אדם מחבירו, גורמת גם דעתו השונה של האדם לחילוק ולהבדל מחברו.

במעמד הר סיני ביטלו בני ישראל את החלוקה הזו. כשנשאלו על רצונם לקבל את התורה ענו כולם: "נעשה ונשמע", ראשית נבצע את הדברים מתוך קבלת עול ואמונה פשוטה, ורק לאחר מכן, ננסה להבין את השכל האלוקי הטמון בסיבתם. כשבני ישראל ויתרו על דעתם האישית, והחליטו על ביצוע תורה ומצוות ללא שיתוף של שיכלם – דעתם, לא היה עוד דבר שיפריד ביניהם, הם עמדו הכן לקבלת התורה גם בלב אחד.

גם בפרשת נשא, בה אנו נמצאים מוזכר ענין האחדות. כשבני אהרון מצווים על ברכת כהנים לעם ישראל, נאמרים הדברים בלשון יחיד, "יברכך ה' וישמרך", כיון שהברכה האמיתית מצויה עם האחדות, כפי שאנו אומרים בתפילה: "ברכנו אבינו כולנו כאחד", כשאנו באחדות אמיתית, יש את הכלים האמיתיים לברכת ה'.

בימים בהם אנו עומדים בשלהי הגלות הקשה, רגעים ספורים לפני התגלות הרבי מלך המשיח שליט"א, זמן בו יש לכל אחד את דעתו האישית לשיפור המצב, עלינו לזכור כי רק חיים באופן של "נעשה ונשמע", פעולה מתוך אמונה פשוטה למעלה מגדרי הדעת שלנו יביאו לאחדות ולהרמוניה מושלמת, כשנבצע את שליחותינו להביא את הגאולה בפועל ממש ללא הישענות על הבנתינו, נזכה במהרה לקבלת התורה החדשה מפיו של משיח צדקינו, תיכף ומיד ממש.