היום, ו' אייר, ימלאו 16 שנים לתחילת הכרזת הקודש בשבת פ' תזריע-מצורע תנש"א. מי שהיה ה"נחשון שבחבורה" היה ר' דוד נחשון; מנהל ארגון צבאות ה' בארץ הקודש.
מערכת פורטל חב"ד מגישה בזאת את היומן מפי ר' דוד נחשון בעצמו אודות מאורעות שבת זו.
בליל שבת כבר היה כל 770 על גלגלים, כשראו את הפתקים שהרבי קיבל את החתימות ות”ח, וצריכים לקבל את מלכותו. הזקנים וכל אלו שלא רגילים לטילים לא קונבנציונאליים, נכנסו קצת... האורות דתוהו התחילו קצת לשפשף את הכלים דתיקון.
התפילה היתה מאד שמחה, הרבי עשה חזק עם הידיים, ויצא החוצה מלווה בשירת הקהל “שישו ושמחה בשמחת הגאולה”. עמדתי ראשון בשורה של המעבר והרבי עשה לי חזק עם היד, הרגשנו שהעסק התחמם בצורה בלתי רגילה. מיד אחרי התפילה התחברו מעגלים והתחילו לשיר “זאל שוין זיין די גאולה”, ובאופן ספונטני נפל ברעיוני ואמרתי לחבר’ה - שצריכים לשיר בניגון הזה את המילים “יחי אדוננו”, כפי שנכתב לרבי בדו”ח של ‘מטה משיח’! התחלנו לעשות ‘קולעס’ ב-‏770 מרוב שמחה, הבחורים התלהבו וחשו שבכל רגע צריכה להגיע ההתגלות - וזה עצמו התגלות, עצם זה שהרבי נתן אישורים לכל הנ”ל מאז ב’ אייר.
בלילה הלכנו לכמה “שלום זכר’ס” ובכל מקום שרנו יחי אדוננו. אני זוכר שכל הלילה חשבתי מה אני הולך לעשות מחר, אם אלך להכריז, איך אכריז, האם הרבי יסכים שאכריז, איך תהיה ההכרזה. לא יכולתי לישון כל הלילה מרוב התרגשות.
ר’ משה סלונים [ע”ה] ניגש אלי אחרי התפילה לפני ההתוועדות, שאל אותי מה אתה הולך להכריז, האם תכריז - ור’ משה סלונים היה ידיד נפש שלי, כמו אח, איתו הייתי מתייעץ הרבה. לא ידעתי בעצמי מה לעשות, ואמרתי לו: נראה מה יהיה בהתוועדות, לפי המצב, כבר אבין מהרבי עצמו.
פתאום באים לספר לי שהפתקים על הקירות מזוייפים, כל מיני דברים כאלו. מי אומר את זה? אחד מה”ציורים” החשובים, בנימוק “הגאוני”: לא יכול להיות שהרבי נתן כזה דבר... ניגשתי אליו לפני ההתוועדות ושאלתי אותו: מה זה, אתה ירבעם בן נבט? למה אתה אומר דבר כזה? הוא אמר שלא יכול להיות שהרבי ענה כזו תשובה. אמרתי לו: לפני שאתה אומר שזה לא יכול להיות, לך תברר אצל המזכיר אם זה היה, הוא קרא לי ונתן לי את זה.
הוא אכן הלך למזכיר, ואז התגלה לי דבר נוסף. הוא בא למזכיר וצעק איזה בלגן הולך למטה, על כל הקירות מודבקים הפתקים, ותראה מה שיקרה לנו כבוד ליובאוויטש וכו’... אז המזכיר עונה לו: מה אתה רוצה ממני, הרבי נתן לי פתק כזה, ואמר לי לתת לו אותו ביד! כלומר לא רק שזה הנוסח שהרבי ענה, אלא הרבי נתן לרב גרונר את הנוסח מודפס עם המהדק, ואמר לו את זה תתן לו ביד. זו הסיבה שהוא קרא לי בטלפון לבוא, אחרת היה יכול לומר לי בטלפון קיבלת על החתימות את הנוסח כמו אתמול, אך הרבי אמר לתת לי את הפתק ביד. מסתבר שהרבי ראה הקיטרוגים מראש, וציוה למזכיר לתת לי פתק ביד, כדי שלא תהי’ שום אפשרות לערעור. ועל זה הוציאו דיבה שזה מזוייף!
התחילה התוועדות, התוועדות ו’ אייר ש”ק תזו”מ - ההתוועדות בה”א הידיעה. מי ששם לב רואה את ההבדל בין התוועדות זו להתוועדות השבת שלפניה, פ’ שמיני, בה אף אחד עדיין לא עלה על שום דבר ורק היה לחץ. בשבת הזו - כל ההתוועדות היתה על משיח! הרבי התחיל את ההתוועדות עם משיח, ניגנו “זאל שוין זיין די גאולה”, ואח”כ כל הזמן “שישו ושמחו בשמחת הגאולה”. הרבי מסתובב אלינו, לאבי טאוב ואלי ולשמריה הראל, ואמנם תמיד הרבי נהג להגיד לנו לחיים בשבתות שהיינו שם, אבל כאן הרבי הסתובב אלינו בשתי ידיים, ובתנועה כזו של חזק, חזק, חזק, הרגשנו שהרבי מעודד להמשיך להמשיך בכל הכוחות בעניין של משיח, לא להתפעל.
עברו כמה שיחות כמעט עד סוף ההתוועדות. ואז, בעת שהרבי אמר שיעלו ויכריזו אלה שהכניסו משקה, מתבטא הרבי בנוסח חריג ויוצא דופן: שההכרזה כעת, כך הרבי אומר, תהיה הכרזה ופרסום בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות! [יצויין גם שזה היה בהמשך למה שהרבי דיבר, שהעבודה צריכה להיות באופן של רצוא ושוב, ולא באופן של נדב ואביהו שהיה רק רצוא, אף שזו הייתה עבודה חדשה למעליותא, עבודה שלא היתה לפני כן, אך בכל אופן צריך להיות האופן של רצוא ושוב ונשמות בגופים דווקא כמבואר בלקוטי תורה; רמזתי לפני כן [בחלק הקודם] שכאשר היינו באוהל כתבנו שאנו מוכנים לכל עד למסירות נפש, והרבי אמר שזה צריך להיות בגופים דווקא].
אני שומע כזה דבר, הבנתי שזה סוג ההכרזה שעכשיו צריך לעלות ולומר... הבנתי שהרבי מתכוון שכן אעלה ואכריז. אך בכל אופן עדיין לא היה לי את האומץ ודי רעדתי, פחדתי והתרגשתי וכו’, הרי כשעושים דבר כזה לפני הרבי, אם חלילה זה לא לרצון אזי...
היו שם כשבע-עשרה בקבוקים, כולם עלו, הכריזו, קצת שרים באמצע וכו’, פתאום נגמר ואני עוד לא עליתי, כי המזכיר אמר שהוא לא יגיש את הבקבוק אם לא ישאל את הרבי. פתאום המזכיר עושה לי סימן חזק בשתי ידיו לבוא מהר למעלה. הבנתי שזהו זה, יש אישור.
התחלתי לעלות, אמרתי לאבי טאוב - בוא, אנחנו תמיד ביחד. אבי הולך ככה מאחורי, ומצד שני מגיע שמריה הראל, אבי עומד מצד אחד לשמור עלי אם יקרה משהו... ומצד שני עומד שמריה. הרבי מסתכל עלינו, לוקח את הבקבוק, שופך חצי כוס, ממש המון משקה לי ולאבי, שמריה עומד בצד השני והרבי שואל את גרונר “גם הוא איתם?” והרבי נתן גם לו, נהיה שקט דממה, כל הציבור המתין לזה, היה אפשר לחתוך את האוויר בסכין, אספר מה שהכרזתי, ומה שסיפרו לי מסביב כי הייתי לגמרי לא במקום מה שנקרא.
עמדתי מצד ימין של הרבי, אבי עמד מאחורי, ושמריה עמד ממולי והכרזתי כאילו כלפיו, הרמתי את הראש, והכרזתי באידיש... בערך מה היו המילים... היתה כזו דממה שראו גם שהרבי...
כיוון שלאחרונה היו פסקי דינים ע”י רבנים ובתי דין בישראל שהגיע עת הגאולה, ולאחרונה ממש ישנם פסקי דינים שהרבי הוא מלך המשיח והוא צריך להתגלות ולגאול את עם ישראל, לכן אנחנו מקבלים עלינו בזאת את מלכותו של הרבי מלך המשיח, לעשות כל מה שיבקש מאיתנו במסירות נפש, ואנחנו כולנו מכריזים: - יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
לאחר מכן שמעתי שהרבי חייך שלוש פעמים כשאמרו שהוא מלך המשיח, חיוך רחב שהרבה זמן לא ראו. את ה”יחי” הראשון אמרתי בצעקה, ורק חלק קטן בציבור ענה יחי, כולם היו בהלם ולא תיארו לעצמם דבר כזה. האם זה מילתא דפשיטא, אך אז זה היה פשוט הלם, שמריה ענה יחי עם הקול הגדול והוא היה ה’יחי’ החזק. צעקתי פעם שניה וחלק יותר גדול בציבור ענה יחי, ופעם שלישית צעקתי יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! והרבי נתן כזה חיוך, וכל הקהל צעק יחי, יחי, יחי יחי יחי [כמו שהילדים אומרים אחרי הפסוקים], והמשיכו באופן ספונטני לשיר ‘יחי אדוננו’ במנגינה של ‘חיילי אדוננו’ בהתלהבות גדולה.
הרבי אמר לפני כן (כפי שאפשר לראות בשיחה המוגהת), שהיום בפרשת תזריע מצורע, עוד לפני מנחה, תהיה לידת והתגלות המלך המשיח עד שכולם יוכלו להכריז שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. זו הייתה עת רצון מיוחדת, ותכננתי להכריז שהחיינו, אך מרוב התרגשות הכל ברח לי מהראש. עוד הספקתי להגיד לרבי ‘לחיים’ והרבי ענה לחיים ולברכה חזק, ועוד נשאר קצת מהחיוך שהיה כל זמן ההכרזה שאני לא ראיתי. שמחתי שיצאתי בחיים מכל העניין...
הלכתי על הספסל מתנדנד, ואבי מאחורי מחזיק אותי שלא אפול, הגעתי למקום ובירכתי שם בקול שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מרחוק שמעתי שר’ בערל ליפסקער בירך שהחיינו, ואחרי ההתוועדות עוד רבים ברכו שהחיינו. אני זוכר שהיתה אופוריה אי אפשר לתאר את השמחה שהיתה. אחד אמר לי שהשווער שלו אמר לו אחר כך: אני לא משיחיסט, אבל ראיתי את הרבי כשנחשון הכריז, ואת השביעות רצון שניכרה על פניו ראיתי בעצמי!
בהתוועדויות בכל מקום לקחו לחיים, לפני מוצ”ש הלכנו למעריב, ואני זוכר שר’ חייקל חאנין פגש אותי בדרך ונישק אותי בהתרגשות. יהודי מזקני החסידים שהרגיש שכל הענינים הולכים עכשיו לקרות.
הגענו בחזרה לפני מעריב לזאל הקטן למעלה, והתחלנו לשיר ‘יחי אדוננו’ במנגינה הידועה של היום. שרו את זה המון זמן ופתאום הרבי יצא למעריב, ובדרך כלל הסדר היה ששרים עד שהוא נכנס, סוגרים את הדלת של הזאל הקטן ומתחילים מעריב. וכאן הרבי נעמד ליד הסטענדר, ועושה לציבור ככה בשתי ידיים שישירו! הרבי עשה לכל עבר, שרו חזק וזה היה משהו...