האהבה היא המצע היחיד להתפתחות הנפש ולגיבושה של תודעת ה"עצמי". ברוך כהנא, פסיכולוג קליני, קובע כי היחס שהחסידות מגלה כלפי כל יהודי ויהודי זהה ליחסה של אם אוהבת לילדהּ, אותו יחס שהוא המצע המאפשר לאדם לחוות את עצמו כדמות בעלת ערך, הראויה לחיים ולאושר. ועם זאת, החסידות ואלה שבאו בעקבותיה הלכו, לדעתו, רק את מחצית הדרך. זו ההקדמה לכתבה נרחבת אודות מושג "אהבת ישראל" על פי חסידות שהופיעה היום במגזין "ארץ אחרת".
בין היתר, מתייחסת הכתבה ל"מבצע אהבת ישראל" של הרבי שליט"א מלך המשיח. מערכת פורטל חב"ד מגישה את הקטע הרלוונטי (עם השמטות קלות):
אהבת ישראל כ"מבצע" שנוי במחלוקת
"אהבת ישראל" היא ללא ספק אחד האפיונים המרכזיים של תנועת חב"ד דהיום. דימוי כזה אינו נרכש בקלות; נהפוך הוא. החסידים שקדו על כינונו שנים רבות, הרבה לפני שדָבַק בהם דימוי נוסף, פוליטי ושנוי יותר במחלוקת, של תנועה הניצבת בקצה הימין הישראלי. לפני התקבעותה הסופית בתודעה הציבורית כתנועה משיחית, שעיקר המסר שלה מיוצג בדמותו של הרבי שליט"א, היתה חב"ד מזוהה עם הסופגניות שחולקו במחנות צה"ל ועם האנשים הנחמדים שביקשו מאיתנו להניח תפילין בתחנה המרכזית. הרבי ששלח את חסידיו לכל המבצעים האלה, הדגיש כי השורש לכולם הוא "אהבת ישראל". אצטט כאן מתוך ספר חב"די פופולרי, שנכתב בדור הנוכחי: "מבין עשרת המבצעים שעליהן הכריז הרבי ישנו מבצע אשר מצד אחד הוא הפשוט והקל מכולם ואילו מהצד השני הוא הבעייתי בהם, הכוונה היא למבצע העומד בראש העשרה, מבצע אהבת ישראל. הוא קל ופשוט מפני שהכל מקבלים אותו בחביבות ואין מי שמהין להתייצב כנגדו... כמדומה שגם הרבי הדגיש כמה פעמים שמתוך אהבת ישראל מתחייבים כל השאר..." (מה ידוע לך על חב"ד, כפר חב"ד, ספריית אשל, עמ' 121). מן הראיונות שערכתי עם חב"דניקים במסגרת עבודת המוסמך שלי בפסיכולוגיה, שהוקדשה לתורת האישיות החב"דית, למדתי שעמדות העומק של החסידות הן אכן היסוד המוצהר לפעילותם. אחד החב"דניקים הסביר לי: "במפעל שבו אני עובד הרוב לא דתיים, ויש אנשים שנראים ממש גסים ואני מגלה בהם ממש פנינים". שאלתי: "ואת הכוח לגלות את הפנינים האלה אתה מייחס לחב"ד?". על כך הוא השיב: "אנחנו לומדים שכל יהודי יש לו נפש אלוקית, שזה כאילו חלק מהאלוקים עצמו... הרי אי-אפשר לדבר על חלקים באלוקים. זה כמו המשל על זה שיש שמש אחת שמשתקפת בהמון חלונות, בכל חלון בצורה אחרת. כל יהודי יש לו השתקפות משלו. הרי כתוב: 'השוכן איתם בתוך טומאותם', וכתוב גם: 'ושכנתי בתוכם' - בתוך כל אחד ואחד. אצל חרדים, במודע או שלא במודע, הרבה פעמים רואים יהודי אחר, לא דתי, כמין סכנה. בחב"ד יש השקפה יותר נעלה".