פרשת השבוע "ויצא", פותחת במילים: "ויצא יעקב וילך חרנה".
מפסוק זה למדנו בתחילת השבוע כי תכלית הכוונה היא שנצא "חרנה" – אל העולם והניסיונות שהוא מזמן. אולם, כדי לעמוד בקשיים, דרושה התנהגות מיוחדת, שגם אותה מלמדת אותנו פרשה זו.
כשהיה יעקב בדרכו לחרן עבר במקום בית המקדש ונשכב לישון. ואז כתוב שיעקב לקח - "מאבני המקום וישם מראשותיו". רש"י מסביר שיעקב שם סביב ראשו מגן מחיות רעות. מדוע הגן יעקב על עצמו רק סביב הראש?
הרבי שליט"א מלך המשיח מסביר זאת בכך שיעקב לא חשש מחיות רעות ממשיות, אלא מ'חיות רעות' במשמעותן הרוחנית: כוחות הרע שעמם יש להתמודד. ולכן הגן רק על הראש.
מכאן אנו לומדים שאכן צריך לחיות בתוך העולם, להתעסק בענייני העולם, פרנסה וכד', אבל לא לאבד את הראש לתוך זה. לחיות באופן של "יגיע כפיך כי תאכל".
להשקיע את כוחות העשייה (יגיע כפיך) בעולם, בפרנסה, אבל לא את כל הנפש וחיותה הפנימית.
על הראש יש לשמור לעניינים רוחניים, לענייני תורה ומצוות