ג' כסלו
הבעל שם טוב
צוואה מריב"ש ע"ה להיות תמים בעבודתו יתברך, עבודה תמה.
ועיקר שלא לשכוח הדברים.
ועיקר ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב והן מעט.
ולראות (את עצמו) תמיד לדבק את עצמו במידות טובות והנהגות ישרות, ושלא יניח שום יום מעשית מצוה הן קלה והן חמורה. וסימנך הוי זהיר במצוה קלה [כבחמורה], פירוש זהיר מלשון והמשכילים יזהירו, רצונו לומר הנשמה תזהיר ותאיר ממצוה קלה כבחמורה, כי רחמנא ליבא בעי.
(צוואת הריב"ש, אות א)
המגיד ממעזריטש
"ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת", - פירוש: מי שהוא חכם אף שהוא עושה צרכי עצמו הוא עושה בדעת, כלומר בדביקות ה' יתברך - ודעת הוא לשון התקשרות ודביקות כמו "וידע אדם" וכן נאמר "דעת את אלוקי אביך" - רצה לומר התקשר והתדבק עם אלוקי אביך בתמידות בכל מעשיך. "וכסיל יפרוש אולת" - כלומר: אף שהוא פרוש מהעולם ולומד תורה תמיד, רק שלומד ומתפלל בלי דביקות הבורא יתברך, אלא להתייהר ולקוראו רבי, 'אולת' היא לו.
(לקוטי אמרים אות רלז)
כ"ק אדמו"ר הזקן
רבותינו אמרו "חייב אדם לומר בתוך ביתו: עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר", ג' דברים אלו הם הכנות לשבת הבא בטרחות כל השבוע, וכה יאמר להם, לבני ביתו:
'עשרתם' - איזה עושר רוחני בקנין המדות טובות והרחקת המדות לא טובות, התעשרתם במשך ימי העבודה ד"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", דמלאכת האדם הם בירור וזיכוך מדותיו והנהגותיו.
'ערבתם' - הוא בכל עבודתכם הגשמית שעשיתם במשך השבוע, האם ערבתם בזה הכונה האמיתית מה שהוא רצון הבורא יתברך בבריאת האדם,
ואז 'הדליקו את הנר' - שיאיר לכם ה"נר הוי' נשמת אדם" שמאירה בגילוי בשבת שבא אחרי עבודת ימי השבוע, ד"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" - להתענג על הוי'.
(אגרות קודש אדהריי"צ י אג' ג'תשכב)
כ"ק אדמו"ר האמצעי
מידת הכעס יש בה משום צמצום המוחין ומיעוט הדעת, כמו שאמרו "בא לכלל כעס - בא לכלל טעות", ונאמר "כי כעס בחיק כסילים ינוח". אם היו מאירים הדעת והמוחין לא הי' האדם בא לכלל כעס. וכפי שאנו רואים אצל התינוק, שדעתו קצרה, שיכעס בנקל יותר מהמבוגר, שדעתו רחבה.
(ביאורי הזוהר לאדהאמ"צ עמ' תתו)
כ"ק אדמו"ר הצמח צדק
'והעמידן על אחת' - פירוש: בקיום התורה ומצוות כל היום כולו - לא יהי' כוונתו שמחמת זה יהי' עובד ה' שזהו שלא לשמה, כי אם הכוונה תהי' שעל ידי זה המצוה יהי' גלוי אחד האמת, כי המצוות נראים רמ"ח איברים דמלכא,
וכמו האדם הלוקח את חבירו באבר אחד ועל ידי זה נמשך כולו אצלו, כן יהי' הכוונה שבעשותו המצוה ממשיך גלוי בחינת אין סוף ברוך הוא ממש, שהוא בחינת ה' אחד שיאיר ויתגלה לעתיד לבוא.
(אגרות קודש אדמוהצ"צ אג' ז)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש
לא מתאים לחסיד שלא להיות עוסק בעבודה של קריאת שמע שעל המטה ולהירדם עם כל האבק או בכל הבוץ של עבודת היום, ולחלום על מילי דכדיבין [= עניני כזב], שהממונה על החלומות מכבדו בהם.
(ספר השיחות ה'ש"ת לה"ק, עמ' קמה)
כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע
כל מה שרואים ושומעים, הרי לא רק מה שאנשים קוראים דברים חשובים - הם הוראה מן השמים בדרכי העבודה, אלא גם דברים קטנטנים, שאנשים רגילים דוחים אותם בידים, נוגעים מאוד בעבודה.
...כל הענינים שהאדם רואה ושומע הוא ראי לעצמו לראות בתוכו את אותו הדבר ולבער את הענינים הרעים והגסים ולקנות לעצמו את הדברים הטובים והעדינים.
אשר על כן, האדם העוסק בעבודה צריך ומוכרח להסתכל על כל דבר. מן ההכרח שהדבר הקטן שבקטנים יתפוס מקום בעבודתו כמו הדבר הגדול ביותר, שכן בעבודה אין דבר קטן, בכל דבר יש משום משמעות גדולה ביותר בעבודת ה'.
(ספר השיחות ה'ש"ת לה"ק עמ' פו)
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ
הנה במשך השנים פתחו בפנינו כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים נשיאי חסידי חב"ד את דרכי העבודה והתשובה, שכל אחד יכול למצוא אותן. היסודות העיקריים הם: לגלות את "לבת האש" ואת הדרך של "אסורה מכאן - להתקרב לשם".
(ספר השיחות ה'תש"ב לה"ק עמ' נב)
אני רוצה להיות קצת מגלה סוד, מה צריכים בשנה זו: ללמוד בעל-פה את י"ב הפרקים הראשונים של ספר ה"תניא" - בדקדוק באותיותיהם יחד עם ההקדמה "אליכם אישים אקרא".
...וכאשר הולכים לישון, כאשר קמים מהשינה, והיכן שהולכים - יחזרו על כך בדיבור ובמחשבה.
(לקוטי דיבורים לה"ק, ח"ה עמ' 1020)
כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א
במענה על מכתבו מה' מנחם-אב, בו כותב על דבר מהות מדותיו שאינם כדבעי.
הנה ילמוד בעל פה איזה פרקים מספר התניא, וכשירגיש שמדותיו באים בהתפעלות, הרי תיכף יחזור על כל פנים במחשבתו קטעים מאלו הפרקים, ואז לאט לאט ישקטו מדותיו, ולאחר זמן בטח יתחיל גם כן בעבודת האתכפיא בהם, ובטח אומר בכל יום שיעור תהלים, כפי שנחלק לימי החודש . . יתן בכל יום - מימות החול - קודם התפילה איזה פרוטות לצדקה.
(אגרות קודש כרך ו' אג' א' תתיז)
ד' כסלו
הבעל שם טוב
והנה ידוע שיעקב הי' בבית עבר ארבע עשרה שנה ועסק בתורה קודם שהלך לחרן. כל הי"ד שנה לא הרגיש יראה כזו שהרגיש בהר המורי' - מקום בית המקדש. על כן אמר כך, מכח שאני רואה 'מה נורא המקום הזה', אני גוזר ואומר 'אין זה כי אם בית אלקים' - זהו עיקר הבית והדרתו, כמו ביתי בית תפלה.
(כתר שם טוב, שטז)
המגיד ממעזריטש
'אסור להגות את השם (המפורש) באותיותיו' - פירוש: לפי שהאויר (בעולם) אינו ראוי שיתלבשו בו אותיות קדושה אלו, - אלא רק במקדש שהאויר שם מהשכינה, כמו שנאמר: "וה' בהיכל קדשו".
(לקוטי אמרים אות קפג)
כ"ק אדמו"ר הזקן
ועל דרך שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים, שהרי אמרו רז"ל 'לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים' - דהיינו, להעלות ניצוצות, ומה הי' נעשה אם לא חטאו ולא היו גולים? אלא על כרחך צריך לומר: שאז היו נכללים הנצוצות ממילא כנר בפני האבוקה, כמו נעמה העמונית, וכן כל העמים באו לשמוע חכמת שלמה, וכמו שהי' במלכת שבא כו'.
והיינו לפי שאז הי' אבוקה גדולה (על דרך משל) על כן ממילא מתכללים בה הנצוצות. ואם הי' נמשך בית המקדש כן יותר (זמן) - היו כולם מתבררים . . וכך הי' ענין האדם כשלא הי' חוטא, מפני שהיה כולו קדוש כי גם גופו נלקח ממקום המזבח.
(תורה אור בראשית, ד"ה ויאמר)
כ"ק אדמו"ר האמצעי
"והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים" - פירוש: 'בהר הקודש', הכוונה לבנין בית המקדש דלעתיד לבא שיהי' נצחי בבחינת נצחיות דאין סוף ממש וכמו שכתוב ועל ידה יתיב מלכותי' מלכות עולם כו'. ובהר הקודש ישתחוו גם כל הנשמות שנקראים אובדים ונדחים הנ"ל.
(עטרת ראש, ר"ה עמ' כו [כ"ה])
כ"ק אדמו"ר הצמח צדק
שערי המקדש היו שערי השפעה, שמשם השפעה יוצאת לכל העולם. ולכל שער היתה דלת, לסגור את הפתח, כי השפעה זו תלוה' במעשיהם ובזכותם של ישראל - על פי הכלל הידוע, ש"אתערותא דלתתא" [= התעוררות מכח תחתון (מהאדם עצמו)] גורמת "אתערותא דלעילא" [= התעוררות מכח עליון].
(אור תורה, שיר השירים עמ' תקכ)
כ"ק אדמו"ר המהר"ש
עיקר בית המקדש הי' כדי להקריב קרבנות, וכן מלא כל התורה שבכתב מענין הקרבנות כמו "אדם כי יקריב מכם קרבן" וכדו' - שיש כמה פרשיות בתורה מענין הקרבנות.
(תורת שמואל תרכ"ז, עמ' קכג)
כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע
בבית המקדש היתה ההכרה וההרגשה באלוקות בבחינת ראיה ממש, "כדרך שבא לראות כך בא ליראות".
- כתוצאה מכך הי' המקדש כעולם אחר ממש. מי שנכנס לתוכו תפס והרגיש אלוקות 'בדרך פשיטות', לא 'בדרך התחדשות', ולא הי' בו הרגש עצמי כלל.
(המשך תער"ב ב עמ' תתקלה)
כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ
בבית המקדש הי' "כדרך שבא להראות כך בא לראות", וכשם שבא לראות כך בא להראות. בבית המקדש הי' העיקר לראות, וכאשר לא רואים - לא רואים אותו חלילה.
כך גם בענין "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", צריכים לקחת משהו, בהשגה, במידות ובעבודה בפועל.
...משהו על כל פנים, אך משהו צריך להיות.
(ספר השיחות ה'ש"ת לשון הקודש, עמ' פט)
כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א
ויש לומר, שחיבור הבתי כנסיות שבכל ארץ העמים ("מקדש מעט") לבית המקדש דלעתיד יהי' בהתאם ולפי-ערך חיוקי הדרגות שביניהם - שבתי כנסיות המיוחדים שיש בהם מעלה יתירה לגבי שאר בתי כנסיות (כמו "בי כנישתא דהוצל ובי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא", "בית רבינו שבבבל") יהיו קודמים בהחיבור לבית המקדש, שיהיו מחוברים ממש לבית המקדש (נוגעים ודבוקים בו ללא הפסק ביניהם), ועל ידם ובאמצעותם יהיו מחוברים לבית המקדש כל שאר בתי כנסיות שבארץ העמים.
ויתירה מזה יש לומר - שהמקדש דלעתיד (ש"בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא מן השמים") יתגלה תחילה בהמקום ש"נסע מקדש וישב שם" בזמן הגלות ("בית רבינו שבבבל"), ומשם יועתק למקומו בירושליםץ
(קונטרס בית רבינו שבבבל, ה'תשנ"ב - מוגה)