היום הוא השלישי (ואחרון) מימי הרצון של בה"ב, ותפלת מעריב עם כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א יתקיים אי"ה בשעה 5:22.
בהזדמנות זו, נביא את דברי כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א מימי בה"ב, אייר תשמ"ח, אודות הנהגת רוב עם ישראל - ובפרט אצל חסידי חב"ד, שאינם נוהגים להתענות בה"ב:
ובהקדים - בנוגע לכללות המנהג דתענית בה"ב:
אע"פ שמנהג זה מובא בשו"ע, הרי, רואים במוחש שרוב בנ"י בימינו אלו אינם מתענים בה"ב, ומספר המתענים הולך ומתמעט באין-ערוך לגבי הדור שלפנ"ז כו', וגם אין מכריזים ומברכים תענית בה"ב ביום השבת שלפנ"ז.
ומכיון שההנהגה שלא להתענות בה"ב היא גם (ואדרבה - בעיקר) בחוגי החסידים, שמדקדקים ומהדרים בקיום השו"ע עד לאופן של מדת חסידות - כך, שבודאי אין זו הנהגה הקשורה עם חסרון ח"ו בהידור קיום השו"ע, ביראת ה' ואהבתו כו' - מסתבר לומר, שהעדר התענית הוא מצד העילוי.
ויש לומר ההסברה בזה - שבימינו אלו הגיע הזמן שאין מקום לחשש וספק שענין המשתה ושמחה כו', עד ל"רוב טובה", יגרום למצב ד"חטאו בני" (לא מבעי חטא כפשוטו, אלא אפילו חטא מלשון חסרון), כי, לאחרי כל מה שעברו בנ"י במשך כל הדורות, עד לדור האחרון, בודאי שכבר נעשה אצלם שלימות הבירור והזיכוך כו', ובפרט לאחרי הכרזת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכבר הי' "לאלתר לתשובה" ובמילא צ"ל "לאלתר לגאולה", ועד ש"עמדו הכן כולכם", מכיון שכבר סיימו כל העבודה, כולל גם צחצוח הכפתורים.
ומכיון שכן, לא זו בלבד שאין צורך בתענית, אלא אדרבה, כדי שיוכל לעבוד את ה' כדבעי (ש"אי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב כו'"), צריך לאכול ולשתות כו', כפי המתחייה מצד בריאות הגוף ("היות הגוף בריא ושלם מדרכי עבודת השם הוא").
[...] וביחד עם זה, מובן, שגם אצל אלו שאינם מתענים בה"ב ישנו העילוי בהימים דבה"ב - ימי רצון, ולכן, צריכים לנצל ימים אלו להוסיף בכל עניני התומ"צ, תורה עבודה (תפלה) וגמ"ח (כמנהג ישראל בימי התעניות) - הוספה על הסדר הרגיל, ובלשון הידוע "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם", אלא, שכל זה נעשה אצלם בקו של טוב ושמחה בגלוי, אכילה ושתי' כו', ע"ד ובדוגמת "יום טוב", הקשור עם אכילה ושתי' כפשוטה, טוב ושמחה בגשמיות, ועאכו"כ ברוחניות - "אין טוב אלא תורה", "פיקודי ה' ישרים משמחי לב".
ומכאן באים לתוספת ביאור בהאמור לעיל ע"ד הנהגת רוב בנ"י שאין מתענים בה"ב - בדורנו זה דוקא, דור האחרון:
בסוף הלכות תעניות כותב הרמב"ם: "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד, אלא, שהם עתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה", וכמדובר כמ"פ אודות ב' השלבים שבדברי הרמב"ם, ביטול הצומות, והפיכתם לימים טובים - בהתאם לב' התקופות בימות המשיח.
וי"ל, שמכיון שנמצאים בסמיכות ממש לימות המשיח - נעשה כבר מעין ודוגמת זה בנוגע לתענית בה"ב, הן בנוגע לביטול התענית, והן בנוגע להוספה בעניני טוב ושמחה (ע"ד ובדוגמת "יום טוב"), הן בגשמיות, והן - ועאכו"כ - ברוחניות, כנ"ל.