חדשות חב"ד
ט"ו שנה להוראת הפירסום "יש נביא בישראל"
ב' אלול ס''ו
השבת מלאו ט"ו שנה לשיחה הידועה בו מורה הרבי שליט"א מלך המשיח לפרסם את העובדה שיש נביא בישראל, וכן את עניין נצחיותו של נשיא הדור ומשיחו.
מערכת פורטל חב"ד מגישה בזאת את קטעי השיחה בהם מביא הרבי שליט"א מלך המשיח את העובדות הנ"ל (ההדגשות במקור).
". . יא. מזה מובן הלימוד שישנו לכל אחד ואחד בעמדנו בשבת פרשת שופטים בדורנו זה ובפרט בזמן האחרון, הרגעים האחרונים דהגלות - שצריכה להיות עבודה בהתאם מדה כנגד מדה למצב הגאולה:
לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאליהם אפשר להגיע אליהם - שצריכים לקבל על-עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות ועצות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו - "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט נשיא דורנו - הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו - שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו,
וכציווי התורה הנ"ל: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו", "אליו תשמעון", וכפסק-דין הרמב"ם הנ"ל, שאם יש לאחד המעלות והשלימויות שצריכים להיות לנביא ומראה אותות ומופתים - כפי שראינו ורואים בהמשך קיום ברכותיו אצל נשיא דורנו - הרי "אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון", על ידי זה ש"יאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו" (כפי שראו זאת אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר),
ויתירה מזו: "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא - כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, ונמשך בדור שלאחריו על-ידי תלמידיו כו' - הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה", וצריכים לציית לו תיכף ומיד עוד "קודם שיעשה אות", ו"אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת ואסור לנסותו יותר מדי כו' שנאמר לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה כו' אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כו'", כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שאלו דבריו של הנביא, אלא משום שאלו דברי הקב"ה על-ידי נביא זה!
[אפילו לא דברי הקב"ה שאמר על-ידי נביא שני, אבל לא נאמרו אליו].
ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגות היום-יום הרגילים, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)",
עד - הנבואה העיקרית - הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא".
וביחד עם הזכות - יש לכל אחד מאנשי דורנו האחריות לקבל על עצמו "שופטיך" ו"יועציך", ולציית להוראות ועצות טובות שלו - ובלשון רבים ("שופטיך" ו"יועציך"), ריבוי משפטים וריבוי עצות, נוסף על כך שזה בא (ומיוסד על ההוראות ועצות) מ"שופטיך" ו"יועציך", "מאן מלכי רבנן", ורבותינו נשיאינו בדורות שלפני זה - שאז יש לזה גם התוקף המובן לכל אחד בבחינת עצה טובה (לא רק בדרך ציווי), שאפילו אם הוא אוחז מעצמו (ואפילו אם יש לו סיבה על-פי תורה ושולחן-ערוך ממה לאחוז מעצמו), הרי יחיד ורבים הלכה כרבים - כדעת ה"שופטיך" ו"יועציך" - רבים.
ועל-ידי הקבלה וקיום ההוראות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו - נעשה על ידי זה גופא המעין והתחלה דקיום התפלה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל), במכל-שכן מזה ש"סוף מעשה במחשבה תחלה", על אחת כמה וכמה שזה כבר גם בדיבור ("ניב שפתיים", ענין הנבואה), כנהוג לאחרונה לבטא דברים בדיבור, כולל ובמיוחד - שהנה הנה באה הגאולה.
- ועל פי זה ישנו גם מענה על השאלה ששואלים על כך שמדברים לאחרונה שהגאולה באה תיכף ומיד ממש - לכאורה: כיצד יכול זה לעבור ולהצליח בצורה חלקה כל כך; כיצד יגיבו בני הבית על זה, ומה יאמר העולם על כך?! והמענה הוא, שאילו היו עניני הגאולה חידוש, אולי הי' מקום לשאלה; אבל היות שהגאולה אינה חידוש דבר, אלא כל עניני הגאולה התחילו כבר ("כבתחלה") וכבר נמשכו ונתקבלו בעולם הזה הגשמי התחתון שאין תחתון למטה ממנו (בחינת "ויועציך כבתחלה") - לא יהי' פלא כאשר הגאולה באה תיכף ומיד ממש!
יב. ובפשטות:
בעמדנו בהתוועדות חסידים בד' אמות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו - צריך כל אחד, אנשים נשים וטף, לכל לראש לקבל על עצמו החלטות טובות לקיים את כל ההוראות טובות ועצות שדובר עליהם בהתוועדות - מיוסד על תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, ודברי תורה והוראות דרבותינו נשיאינו.
שיהי' "שופטים תתן לך בכל שעריך", שכל ז' שערי האדם, ב' העינים וב' האזנים שלו, ב' נחירי האף ופיו - יונהגו על-פי הוראות תורתנו הקדושה כפי שנמסרה על-ידי "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט על-ידי "שופט" ו"יועץ" הדור - נשיא דורנו,
ובפרטיות יותר: כשם שישנו שופט ונביא בכל דור, וזהו מ"יסודי הדת", שתמיד ובכל מקום ישנו גילוי אלקות למטה - על דרך זה הוא גם בפרטיות בתוך יהודי בעצמו, שיש לו נשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש", ממש גם בפירושו שזה קיים באופן נצחי (גם כפי שיורדת למטה לעולם הזה הגשמי).
ותוכן ההוראה ד"שופטים גו' תתן לך בכל שעריך" הוא בזה, שהוראות ה"שופט" ו"יועץ" הכללי נמשכים ועוברים ע"י ה"שופט" וה"יועץ" הפרטי שבכל נפש האלקית, שכל ה"שערים" (איברים גשמיים) שלו מונהגים על-ידי ג' המוחין שלו ("שופטיך"), ומדותיו שבלב ("יועציך"), שכל ומדות דנפשו האלקית, הלומדת ומבינה את הוראות התורה, ובפרט כפי שמתבאר על-ידי "שופט" הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומוריד זאת במדות הלב שלו, אהבה ויראה וכו'.
היינו שלימוד התורה שלו צריך להיות לימוד שמביא לידי מעשה, המתבטא בהנהגתו בפועל - הן בכח הראי' שלו, הן בכח השמיעה שלו, הן בחוש הריח שלו והן בדיבור וטעימה (בפה) שלו.
ובכל אחד מהם - בשני הכיוונים דימין ושמאל, עשה טוב וסור מרע, שכנגד זה הם ב' עינים, ב' אזנים וב' נחירי האף. וגם הפה - טועם ("חיך אוכל יטעם") הן טעם מתוק והן טעם מר. כלומר, שהוראת השופט (ובפרטיות השכל דנפש האלקית) מקיפה ומורה כיצד צריך להתנהג בכל הענינים בחיים - "מטעמים" לשון רבים (כמבואר בתניא), הן הענינים שהם "מתוקים" והן הענינים שהם "מרים" (בחיצוניות), אבל - מגלים בזה (וזה חלק מהוראת השופט), שבאמת ובפנימיות גם הדבר המר הוא "מתוק", ואדרבה - מתיקות נעלית יותר מדבר שהוא לכתחילה מתוק (על-דרך המעלה דחסדים הנסתרים).
ובאופן - שכל הפרטים ופרטי פרטים דחיי היהודי חדורים ומונהגים על-פי הוראות ה"שופט" ו"יועץ" שלו - נשמתו.
וכך גם בכללות יותר - כל איש ואשה הם ה"שופט" וה"יועץ" דביתם ובני ביתם, וצריכים להנהיג את הבית על-פי הוראות ועצות התורה.
עד בכללות עוד יותר, כנ"ל - שכל יהודי, אנשים נשים וטף, מקבלים על עצמם ומקיימים את הוראות השופט ויועץ הדור. ומשפיעים כך גם על אשתו ובני ביתו, עד על כל אלו שיכול להגיע אליהם.
עד גם בכללות העולם - באופן שכל העולם, גם עולם מלשון העלם והסתר, עם כל פרטיו ופרטי פרטיו נעשה רשות היחיד חדור בנקודה אחת ויחידה דיחידו של עולם (מלשון העלם למעליותא, מבחינת "ישת חושך סתרו"), כפי שמגלה את עצמו "בקרבנו" על-ידי "נביא אקים להם גו' כמוך", נשיא הדור ש"הוא הכל", "צדיק יסוד עולם",
על-דרך אבן השתי' - שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה, כהארון שנגנז וכיו"ב), על-דרך שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי) - שממנה הושתת כל העולם כולו. ושני הענינים באבן השתי' - (א) נקודה אחת (ב) הכוללת הכל (ממנה הושתת כל העולם) - מרומזים גם באותיות ד"שתי-ה" (ועל דרך זה בתיבת "ישת" ד"ישת חשך סתרו" כנ"ל): היו"ד מורה על נקודת הביטול (קבלת עול) - על-דרך הענין ד"שופטיך", וה"שתה" מורה על התפשטות - כנראה בצורת האותיות ש, ת, וה - על-דרך הענין ד"יועציך".
ובהדגשה יתירה בשנה זו - הי' תהא שנת אראנו נפלאות, שכוללת את רוב האותיות ד"שתי-ה", ובמקום היו"ד (ה'שי"ת)132 בא הנ"א; והכנה לשנה הבאה - הי' תהא שנת נפלאות בינה, עם המעלה דבינה (בחינת "יועציך" בערך לנקודת החכמה), ששרשו הוא למעלה מחכמה (ראי', אראנו).
ובשנה זו גופא - נמצאים כבר בסיום השנה, בחודש אלול - חודש החשבון דהשנה שעברה וחודש ההכנה לשנה הבאה. ובחודש זה כבר עברנו את ז' הימים הראשונים, ז' ימי ההיקף (מיום ראשון עד יום השבת), הכוללים את כל ימי השנה (שעברה והבאה) - הרי זה מתאים עוד יותר לערוך חשבון צדק והכנות המתאימות לשנה הבאה בנוגע לעבודה הנ"ל ד"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה".
ונוסף על זה כבר עברו שלשה שבועות (למעליותא) שלמים מה"שבעה דנחמתא", ואוחזים כבר בההפטורה ד"אנכי אנכי הוא מנחמכם", מענה הקב"ה על טענת בני ישראל "ותאמר ציון עזבני אד' וה' שכחני", ובסגנון אחר - "עד מתי"?! והקב"ה משיב ש"אנכי אנכי מנחמכם", כולל - הנחמה בכפליים (אנכי אנכי) דגאולה האמיתית והשלימה.
יג. ויהי רצון, שעל-ידי העבודה בקיום "שופטים גו' תתן לך בכל שעריך", באופן ד"ואשיבה שופטיך גו'" הנ"ל - יקויים זה בפועל ממש, ב"שעריך" בארץ ישראל, וב"שעריך" דבית המקדש השלישי, ש"טבעו בארץ שערי'", ובני ישראל על-ידי עבודתם מעמידים זאת מחדש, וביחד עם זה הבית המקדש עצמו (שהוא בנוי ומשוכלל למעלה) יורד מלמעלה למטה, ביחד עם קדש הקדשים ואבן השתי' שבו, ממנה הושתת כל העולם כולו.
ובעמדנו אחרי חמשה עשר באב - שמזלו ארי', ראשי-תיבות (אב) אלול, ראש השנה, יום הכיפורים הושענה רבה - מנהג ישראל לאחל לכל אחד ואחד מישראל: כתיבה וחתימה טובה, וגמר חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות וברוחניות ובגשמיות וגם יחד, והקב"ה ימלא משאלות לבב כל אחד מישראל לטוב,
ובפרט - בקיום בקשת ותביעת כל אחד ואחת מישראל: "עד מתי"?! "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ותיכף ומיד ממש.
לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאליהם אפשר להגיע אליהם - שצריכים לקבל על-עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות ועצות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו - "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט נשיא דורנו - הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו - שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו,
וכציווי התורה הנ"ל: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו", "אליו תשמעון", וכפסק-דין הרמב"ם הנ"ל, שאם יש לאחד המעלות והשלימויות שצריכים להיות לנביא ומראה אותות ומופתים - כפי שראינו ורואים בהמשך קיום ברכותיו אצל נשיא דורנו - הרי "אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו' אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון", על ידי זה ש"יאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו" (כפי שראו זאת אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר),
ויתירה מזו: "נביא שהעיד לו נביא אחר שהוא נביא - כפי שהוא בנוגע לנשיא דורנו, ונמשך בדור שלאחריו על-ידי תלמידיו כו' - הרי הוא בחזקת נביא ואין זה השני צריך חקירה", וצריכים לציית לו תיכף ומיד עוד "קודם שיעשה אות", ו"אסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת ואסור לנסותו יותר מדי כו' שנאמר לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה כו' אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה' בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כו'", כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שאלו דבריו של הנביא, אלא משום שאלו דברי הקב"ה על-ידי נביא זה!
[אפילו לא דברי הקב"ה שאמר על-ידי נביא שני, אבל לא נאמרו אליו].
ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל-בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגות היום-יום הרגילים, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)",
עד - הנבואה העיקרית - הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא".
וביחד עם הזכות - יש לכל אחד מאנשי דורנו האחריות לקבל על עצמו "שופטיך" ו"יועציך", ולציית להוראות ועצות טובות שלו - ובלשון רבים ("שופטיך" ו"יועציך"), ריבוי משפטים וריבוי עצות, נוסף על כך שזה בא (ומיוסד על ההוראות ועצות) מ"שופטיך" ו"יועציך", "מאן מלכי רבנן", ורבותינו נשיאינו בדורות שלפני זה - שאז יש לזה גם התוקף המובן לכל אחד בבחינת עצה טובה (לא רק בדרך ציווי), שאפילו אם הוא אוחז מעצמו (ואפילו אם יש לו סיבה על-פי תורה ושולחן-ערוך ממה לאחוז מעצמו), הרי יחיד ורבים הלכה כרבים - כדעת ה"שופטיך" ו"יועציך" - רבים.
ועל-ידי הקבלה וקיום ההוראות ד"שופטיך" ו"יועציך" שבדורנו - נעשה על ידי זה גופא המעין והתחלה דקיום התפלה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה" בגאולה האמיתית והשלימה (כנ"ל), במכל-שכן מזה ש"סוף מעשה במחשבה תחלה", על אחת כמה וכמה שזה כבר גם בדיבור ("ניב שפתיים", ענין הנבואה), כנהוג לאחרונה לבטא דברים בדיבור, כולל ובמיוחד - שהנה הנה באה הגאולה.
- ועל פי זה ישנו גם מענה על השאלה ששואלים על כך שמדברים לאחרונה שהגאולה באה תיכף ומיד ממש - לכאורה: כיצד יכול זה לעבור ולהצליח בצורה חלקה כל כך; כיצד יגיבו בני הבית על זה, ומה יאמר העולם על כך?! והמענה הוא, שאילו היו עניני הגאולה חידוש, אולי הי' מקום לשאלה; אבל היות שהגאולה אינה חידוש דבר, אלא כל עניני הגאולה התחילו כבר ("כבתחלה") וכבר נמשכו ונתקבלו בעולם הזה הגשמי התחתון שאין תחתון למטה ממנו (בחינת "ויועציך כבתחלה") - לא יהי' פלא כאשר הגאולה באה תיכף ומיד ממש!
יב. ובפשטות:
בעמדנו בהתוועדות חסידים בד' אמות דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו - צריך כל אחד, אנשים נשים וטף, לכל לראש לקבל על עצמו החלטות טובות לקיים את כל ההוראות טובות ועצות שדובר עליהם בהתוועדות - מיוסד על תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, ודברי תורה והוראות דרבותינו נשיאינו.
שיהי' "שופטים תתן לך בכל שעריך", שכל ז' שערי האדם, ב' העינים וב' האזנים שלו, ב' נחירי האף ופיו - יונהגו על-פי הוראות תורתנו הקדושה כפי שנמסרה על-ידי "מאן מלכי רבנן" בכלל, ובפרט על-ידי "שופט" ו"יועץ" הדור - נשיא דורנו,
ובפרטיות יותר: כשם שישנו שופט ונביא בכל דור, וזהו מ"יסודי הדת", שתמיד ובכל מקום ישנו גילוי אלקות למטה - על דרך זה הוא גם בפרטיות בתוך יהודי בעצמו, שיש לו נשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש", ממש גם בפירושו שזה קיים באופן נצחי (גם כפי שיורדת למטה לעולם הזה הגשמי).
ותוכן ההוראה ד"שופטים גו' תתן לך בכל שעריך" הוא בזה, שהוראות ה"שופט" ו"יועץ" הכללי נמשכים ועוברים ע"י ה"שופט" וה"יועץ" הפרטי שבכל נפש האלקית, שכל ה"שערים" (איברים גשמיים) שלו מונהגים על-ידי ג' המוחין שלו ("שופטיך"), ומדותיו שבלב ("יועציך"), שכל ומדות דנפשו האלקית, הלומדת ומבינה את הוראות התורה, ובפרט כפי שמתבאר על-ידי "שופט" הדור, כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומוריד זאת במדות הלב שלו, אהבה ויראה וכו'.
היינו שלימוד התורה שלו צריך להיות לימוד שמביא לידי מעשה, המתבטא בהנהגתו בפועל - הן בכח הראי' שלו, הן בכח השמיעה שלו, הן בחוש הריח שלו והן בדיבור וטעימה (בפה) שלו.
ובכל אחד מהם - בשני הכיוונים דימין ושמאל, עשה טוב וסור מרע, שכנגד זה הם ב' עינים, ב' אזנים וב' נחירי האף. וגם הפה - טועם ("חיך אוכל יטעם") הן טעם מתוק והן טעם מר. כלומר, שהוראת השופט (ובפרטיות השכל דנפש האלקית) מקיפה ומורה כיצד צריך להתנהג בכל הענינים בחיים - "מטעמים" לשון רבים (כמבואר בתניא), הן הענינים שהם "מתוקים" והן הענינים שהם "מרים" (בחיצוניות), אבל - מגלים בזה (וזה חלק מהוראת השופט), שבאמת ובפנימיות גם הדבר המר הוא "מתוק", ואדרבה - מתיקות נעלית יותר מדבר שהוא לכתחילה מתוק (על-דרך המעלה דחסדים הנסתרים).
ובאופן - שכל הפרטים ופרטי פרטים דחיי היהודי חדורים ומונהגים על-פי הוראות ה"שופט" ו"יועץ" שלו - נשמתו.
וכך גם בכללות יותר - כל איש ואשה הם ה"שופט" וה"יועץ" דביתם ובני ביתם, וצריכים להנהיג את הבית על-פי הוראות ועצות התורה.
עד בכללות עוד יותר, כנ"ל - שכל יהודי, אנשים נשים וטף, מקבלים על עצמם ומקיימים את הוראות השופט ויועץ הדור. ומשפיעים כך גם על אשתו ובני ביתו, עד על כל אלו שיכול להגיע אליהם.
עד גם בכללות העולם - באופן שכל העולם, גם עולם מלשון העלם והסתר, עם כל פרטיו ופרטי פרטיו נעשה רשות היחיד חדור בנקודה אחת ויחידה דיחידו של עולם (מלשון העלם למעליותא, מבחינת "ישת חושך סתרו"), כפי שמגלה את עצמו "בקרבנו" על-ידי "נביא אקים להם גו' כמוך", נשיא הדור ש"הוא הכל", "צדיק יסוד עולם",
על-דרך אבן השתי' - שנמצאת במקום מסויים בעולם הזה הגשמי, וקיימת תמיד בלי שינויים (אפילו לא השינוי דגניזה, כהארון שנגנז וכיו"ב), על-דרך שופט ונביא שקיים (נצחי) בכל דור (כסימן לגילוי אלקות בעולם באופן תמידי) - שממנה הושתת כל העולם כולו. ושני הענינים באבן השתי' - (א) נקודה אחת (ב) הכוללת הכל (ממנה הושתת כל העולם) - מרומזים גם באותיות ד"שתי-ה" (ועל דרך זה בתיבת "ישת" ד"ישת חשך סתרו" כנ"ל): היו"ד מורה על נקודת הביטול (קבלת עול) - על-דרך הענין ד"שופטיך", וה"שתה" מורה על התפשטות - כנראה בצורת האותיות ש, ת, וה - על-דרך הענין ד"יועציך".
ובהדגשה יתירה בשנה זו - הי' תהא שנת אראנו נפלאות, שכוללת את רוב האותיות ד"שתי-ה", ובמקום היו"ד (ה'שי"ת)132 בא הנ"א; והכנה לשנה הבאה - הי' תהא שנת נפלאות בינה, עם המעלה דבינה (בחינת "יועציך" בערך לנקודת החכמה), ששרשו הוא למעלה מחכמה (ראי', אראנו).
ובשנה זו גופא - נמצאים כבר בסיום השנה, בחודש אלול - חודש החשבון דהשנה שעברה וחודש ההכנה לשנה הבאה. ובחודש זה כבר עברנו את ז' הימים הראשונים, ז' ימי ההיקף (מיום ראשון עד יום השבת), הכוללים את כל ימי השנה (שעברה והבאה) - הרי זה מתאים עוד יותר לערוך חשבון צדק והכנות המתאימות לשנה הבאה בנוגע לעבודה הנ"ל ד"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה".
ונוסף על זה כבר עברו שלשה שבועות (למעליותא) שלמים מה"שבעה דנחמתא", ואוחזים כבר בההפטורה ד"אנכי אנכי הוא מנחמכם", מענה הקב"ה על טענת בני ישראל "ותאמר ציון עזבני אד' וה' שכחני", ובסגנון אחר - "עד מתי"?! והקב"ה משיב ש"אנכי אנכי מנחמכם", כולל - הנחמה בכפליים (אנכי אנכי) דגאולה האמיתית והשלימה.
יג. ויהי רצון, שעל-ידי העבודה בקיום "שופטים גו' תתן לך בכל שעריך", באופן ד"ואשיבה שופטיך גו'" הנ"ל - יקויים זה בפועל ממש, ב"שעריך" בארץ ישראל, וב"שעריך" דבית המקדש השלישי, ש"טבעו בארץ שערי'", ובני ישראל על-ידי עבודתם מעמידים זאת מחדש, וביחד עם זה הבית המקדש עצמו (שהוא בנוי ומשוכלל למעלה) יורד מלמעלה למטה, ביחד עם קדש הקדשים ואבן השתי' שבו, ממנה הושתת כל העולם כולו.
ובעמדנו אחרי חמשה עשר באב - שמזלו ארי', ראשי-תיבות (אב) אלול, ראש השנה, יום הכיפורים הושענה רבה - מנהג ישראל לאחל לכל אחד ואחד מישראל: כתיבה וחתימה טובה, וגמר חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה, בגשמיות וברוחניות וברוחניות ובגשמיות וגם יחד, והקב"ה ימלא משאלות לבב כל אחד מישראל לטוב,
ובפרט - בקיום בקשת ותביעת כל אחד ואחת מישראל: "עד מתי"?! "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ותיכף ומיד ממש.
