חדשות חב"ד
קבלת שבת: "גם בשמחה ובצהלה"
י''א תמוז ס''ו
אמש, ליל ועש"ק פרשת חוקת בלק (בחו"ל), י"א תמוז תשי"ב, בדיוק לפני 54 שנה, התקיימה "יחידות" לחזן ר' משה טעלישעבסקי. כתוצאה מיחידות זו אמר בקבלת שבת, ב"לכה דודי", "גם בשמחה ובצהלה" כפי שאומרים ביום טוב שחל בשבת.
מערכת פורטל חב"ד מגישה את הקטע מהשיחה המדבר אודות זה.
א. כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין, והורה לכל המסובים לומר לחיים, ואח"כ צוה לנגן ואמר המאמר ד"ה מי מנה עפר יעקב.
* * *
ב. בנוגע לחג הפורים מצינו מעלה מיוחדת לגבי שאר הימים-טובים (אע"פ שאינו אלא מדרבנן) – ששמחת פורים היא בלי הגבלות, כמאמר חז"ל "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו' " (משא"כ בשאר הימים טובים).
ומעלה נוספת בפורים לגבי שאר הימים טובים - ש"כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם".
וטעם הדבר - לפי שחג הפורים נתחדש בזמן הגלות, זמן של חושך והעלם, ובא ע"י מסירת-נפשם של בנ"י, ןמצד מס"נ אין הגבלות.
ומזה מובן גם בנוגע לעניננו – חג הגאולה י"ב תמוז – שלהיותו יו"ט שנתחדש בזמן הגלות, זמן של חושך כפול ומכופל, ובא ע"י מסירת-נפש, צריכה להיות השמחה ללא הגבלות.
ויש להוסיף, שמצד ההתקשרות של הרבי (בעל הגאולה( עם החסידים, שהיא למעלה מההתקשרות דאב ובן, רב ותלמיד, מאור ואור – נחשבת הגאולה די"ב תמוז לגאולה של כאו"א מאיתנו, וכיון שכן, הרי בודאי שהשמחה צריכה להיות בלי הגבלות.
- אין צריכים לחשוב "וואָס וועט זאָגן די בעל-הבית'טע . . . או שההנהגה באופן זה אינה מתאימה בפני פלוני ופלוני ("עס איז ניט שיין פאַר דעם או פאַר יענעם") . . . כיון שהשמחה של י"ב תמוז צריכה להיות ללא הגבלות!
(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:( "זאָגט לחיים! זאָגט אַ פריילכן ניגון"!
יש לציין, שע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א (להש"ץ ר' מ. ד. טעלעשוועסקי, בליל ועש"ק י"א תמוז, ב"יחידות"), אמרו בקבלת שבת: "בשמחה ובצהלה", כביו"ט שחל בשבת.
בצאת כ"ק אדמו"ר שליט"א מביהכ"נ (לאחרי קבלת שבת ותפלת ערבית), פנה לאחדים מאנ"ש והתמימים שעמדו בפרוזדור, באמרו: "וואס שטייט מען דא אזוי? . . . זאל מען גיין א ריקוד"! ובעמדו משך זמן ליד דלת חדרו הק' לרקוד בשמחה גדולה יותר (המו"ל).
יש לציין, שע"פ הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א (להש"ץ ר' מ. ד. טעלעשוועסקי, בליל ועש"ק י"א תמוז, ב"יחידות"), אמרו בקבלת שבת: "בשמחה ובצהלה", כביו"ט שחל בשבת.
בצאת כ"ק אדמו"ר שליט"א מביהכ"נ (לאחרי קבלת שבת ותפלת ערבית), פנה לאחדים מאנ"ש והתמימים שעמדו בפרוזדור, באמרו: "וואס שטייט מען דא אזוי? . . . זאל מען גיין א ריקוד"! ובעמדו משך זמן ליד דלת חדרו הק' לרקוד בשמחה גדולה יותר (המו"ל).
